שסח) אֶת קרבני לַחְמי. הקרבן של הקב"ה בכל יום, לזון העולם, לתת כלכלה למעלה ולמטה, כי בהתעוררות שלמטה עם הקרבת קרבן תמיד, מתעורר למעלה השפעת השפע, שבזה מתכלכלים כל אחד כראוי. מזון הוא שפע אור החסדים. כלכלה היא חכמה מלובשת בחסדים, שכלול מב' הצדדים. וזהו הוראת השם, כלכלה.
שסט) את קרבני לחמי. כמ"ש, אכלתי יַערי עִם דיבשי, שתיתי ייני עִם חֲלָבי. שזה מורה על כלכלה. הקב"ה מצווה לעורר מזונות למעלה, כדי להשפיע מזונות למטה מאותו המזון של מעלה. מי שנותן מזונות לעני לקיים הנפש, על אחת כמה וכמה, שהקב"ה מברך אותו ומשפיע לו מזונות של מעלה, והעולם מתברך בשבילו.
שע) ע"ז נאמר, לא יזלזל אדם בשום איש שבעולם. כי בתחילה החשיבו אותו לעם הארץ, וכמעט שהיו מזלזלים בו. אלא שבשני אופנים אפשר לזכות ע"י האדם הזה: לזכות על ידו בעוה"ב ע"י נתינת צדקה. ולזכות לשמוע ממנו חידוש תורה.
שעא) פירוש אחר. אֶת קרבני לַחְמי לאישַיי ריח ניחוחי. את קרבני, כנסת ישראל, הנוקבא, אֶת. קרבני, להתקרב ולקשר הנוקבא בז"א. לחמי, המזונות, שפע המוחין, הבא למעלה בסיבת ההתעוררות של מטה, שבהקרבת התמיד. לאישַיי, לכלול שאר המלאכים האחרים, שצריכים להיות ניזונים מכאן כל אחד כראוי לבחינתו. ריח ניחוחי, הרצון והיחוד שהכל מתיחד בעולם העליון, בינה, גילוי הארת החכמה מעולם העליון, המאיר ממטה למעלה, שהוא הריח.
שעב) תִשמרו להקריב לי במועדו. בזמן שאברהם נתעורר לעשות רצונו יתברך, שנאמר, וישכם אברהם בבוקר הזמן של קרבן תמיד של שחרית. ובזמן שנעקד יצחק על המזבח בין הערביים, הזמן של קרבן תמיד של בין הערביים. א"כ, למה כתוב במועדו, לשון יחיד, במועדם היה צריך לומר, לשון רבים, כי יש ב' מועדים? בשעה של הקרבת התמיד, מידת אברהם, מים, נכלל במידת יצחק, אש, וכן להיפך. ומשום זה כתוב, במועדו, בלשון יחיד. כי נכללו להיות אחד.
שעג) בכל הקרבנות לא כתוב, תשמרו, כמ"ש, תשמרו להקריב, כי שמור, הנוקבא, שצריכה לקרב למעלה, לז"א, שכתוב, תשמרו להקריב לי, להקריב את הנוקבא במועדו, בימין ושמאל דז"א, שהם אברהם ויצחק.