ויפגעו בו מלאכי אלקים

שפד) כתוב, זכר ונקבה בְרָאָם. כמה יש לנו להסתכל בדברי תורה, ז"א, קו האמצעי. אוי להם, לאלו ערֵלֵי לב וסתומי עיניים, הדבקים בקו שמאל, שנסתמו מחכמה, עיניים, ומבינה, לב. הרי התורה, שהיא מקו אמצעי, קוראת לפניהם, לכו לַחֲמוּ בְלַחֲמי, שהוא נמשך מקו ימין של התורה, ושתו ביין מָסָכְתי, הנמשך מקו שמאל של התורה. מי פתי, כל הדבוק בשמאל, יסור הנה, חסר לב אמרה לו. ואין מי שישגיח בה.

שפה) כתוב זכר ונקבה בְרָאָם, נוהג בפנימיות ובחיצוניות. יש חיבור זכר ונקבה בפנימיות, בגדלות, ויש חיבור זכר ונקבה בחיצוניות, בקטנות. נשמע באופן זה בפנימיות, ונשמע באופן אחר בחיצוניות. כי נשמע, שהשמש ולבנה, זו"ן, בחיבור אחד, שכתוב עליהם בראם, זכר ונקבה בפנימיות. ונשמע מהמקרא, שאדם וחווה נבראו ויצאו מזיווג אחד מזו"ן העליונים, שיצאו תחילה בחיצוניות. וכיוון שנמצאו בזיווג כאחד, מיד, ויברך אותם אלקים. כי אין הברכה שורה אלא במקום שנמצא זכר ונקבה. ואחר זה נעשו זכר ונקבה בפנימיות.

שפו) כאשר יצא יעקב ללכת לחרן, היה אז בלבדו, שעוד לא נשא אישה. כתוב, ויפגע במקום. ולא ענו לו אלא בחלום. ועתה שכבר נשא אישה, ובא בכל השבטים, כביכול, מחנות העליונים פגעו בו, והתחננו אליו, כמ"ש, ויפגעו בו מלאכי אלקים, שחזרו הם לפגוע בו, להתחנן אליו.

מתחילה התחנן הוא, כמ"ש, ויפגע במקום. עתה התחננו הם, כמ"ש, ויפגעו בו. משום שבשביל יעקב והשבטים הם מושקים ממימי ים הגדול, שפע של הנוקבא בגדלות. וע"כ התחננו אליו שימשיך להם שפע זו. מתחילה ראה אותם בלילה ובחלום, כמ"ש, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. ועתה ראה אותם בראות העין וביום. כמ"ש, ויאמר יעקב כאשר רָאָם מחנה אלקים זה.

למעלה כתוב, ויפגע במקום, וכאן כתוב, ויפגעו בו. למה בשניהם כתוב פגיעה? פגיעה פירושו פיוס, המשכת הארת השמאל בתחילת הזיווג. א"כ מהו ההפרש ביניהם, ששם היה יעקב ז"א, המפייס את הנוקבא, וכאן היו מלאכי הנוקבא מפייסים אותו.

ולבָאר מביא הכתוב, זכר ונקבה בראם, שיש זיווג פנימי וחיצוני. אשר, ויפגע במקום, הוא הארת השמאל מחיצוניות, ע"כ כתוב, היה אז בלבדו, שעוד לא נשא אישה, שהנוקבא עוד לא הייתה מתוקנת לו פב"פ. ויפגע במקום, שהיה צריך לפייס הנוקבא, להמשיך לה בזיווג מהארת הקו שמאל, חיצוניות. ע"כ כתוב, ולא ענו לו אלא בחלום, כי חלום חיצוניות.

ועתה שכבר נשא אישה, שהנוקבא נתקנה לו פב"פ, כתוב, ויפגעו בו, שחזרו הם לפגוע בו, כי אחר שהנוקבא בגדלות, אינו צריך עוד להמשיך לה מקו שמאל, אלא שמשפיע לה חסדים מימין בלבד. ובהארת השמאל להיפך, כי להיות שהנוקבא כבר מתוקנת בחכמה תתאה, אז המלאכים שלה משפיעים עליו מהארת השמאל, שהוא, ויפגעו בו מלאכי אלקים.

שפז) בכוח שיעקב כבר היה נשוי אישה ומתוקן בי"ב שבטים, שהיה פב"פ, הם מושקים ממימי ים הגדול, שכבר היו שתויים מהארת החכמה שבשמאל, המכונה ים הגדול, וע"כ, ויפגעו בו, השפיעו אליו מהארת השמאל. אלא מתחילה ראה אותם בלילה ובחלום, כי מתחילה, כשיעקב היה צריך לפייסה ולהמשיך לה מהארת קו שמאל, אפשר זה רק בלילה, כי בעת הארת השמאל בלי ימין נעשה חושך ולילה. ועתה ראה אותם בראות העין וביום, כי עתה אין צריך להשפיע לה עוד מן השמאל אלא מימין, הארת החסדים, שזמן השפעתו הוא ביום.

שפח) כאשר רָאָם, הכּירם שהם מלאכי אלקים, כי ראה שהם אותם מלאכים שראה בחלום. ומשום זה קרא אותם מחניים, כמ"ש, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. שרָאָם בחלומו, שנראו למעלה ונראו למטה, שהם ב' מחנות.

שפט) למה נגלו עתה המלאכים לפגוע בו, לפייסו בהארת החכמה? אלא השכינה הלכה אל יעקב, לקחת את בֵיתו, להתכלל עם הנוקבא העליונה לאה, להיות פרצוף אחד, שאז תהיה לה כל בית יעקב, כל י"ב השבטים, גם שישה בני לאה, והשכינה הייתה מחכה לבנימין, לקחת הבית עם יעקב בכל י"ב השבטים. ולפיכך נגלו אליו המלאכים, בפיוס, הארת השמאל, להשלימו לגמרי, כמ"ש, ושב יעקב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן ואין מחריד. כי עם הארת החכמה מכניעים כל הקליפות שבעולם, ואין מחריד.

שצ) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים. מגיני השרים זקופים מלמעלה, ולהט החרב הלוהטת ממונה על כל הצבאות והמחנות. שרים הם או"א. המוחין שבקו שמאל דאו"א הם מגיני השרים. זקופים הם ג"ר, שזוקף את מוחין דו"ק הנבחנים לכפופים.

מגיני השרים זקופים מלמעלה, שהג"ר מאירים בקו שמאל דאו"א, הנקראים שרים, אז הם זקופים. והנוקבא המקבלת אז מאו"א, נעשית ללהט החרב המתהפכת, ושולטת בכוח הדין הזה על כל הצבאות ומחנות המלאכים הנמשכים ממנה מימין ומשמאל, וכולם פועלים בדין. כמ"ש, באר חֲפָרוּהָ שָׂרים. באר הנוקבא, שרים או"א, חפרוה בכוח הדינים.

שצא) חרב לוהטת היא אדומה, משום שדינים אלו נמשכים בה מקו שמאל דבינה, שהיא אדום. שכתוב עליה, חרב לה' מלאה דם. בחרב ההיא תלויה ההתהפכות, שאלו המלאכים המתהפכים לכמה אופנים, פעם הם נשים פעם הם גברים. ובבחינה זו מתפרשים בחינות אחרות לכמה מדרגות. כי יש עוד ב' בחינות, המכונים מלאכים ורוחות בנשים ובגברים.

שאלות בפירוש הכתוב:

א. יעקב הלך לדרכו, שאינו יודע לאיזה דרך.

ב. כאשר רָאָם, הוא מיותר, כיוון שפגעו בו, ודאי ראה אותם.

ג. למה בפגיעה נאמר מלאכי אלקים ובקריאת שם מחנה אלקים?

אלא, ויעקב הלך לדרכו, להמשכת מוחין מאו"א אל הנוקבא. ובתחילה, כשהמשיך קו השמאל באו"א, נתגלו מלאכי הדין בנוקבא, שנאמר, ויפגעו בו מלאכי אלקים. ויעקב נתעורר לשמור הנוקבא מדינים האלו, שנאמר, ויאמר יעקב כאשר רָאָם, שגילה בהם הראייה, ע"י המשכת קו אמצעי, המיחד ב' הקווים. אמר אז, מחנה אלקים זה. מחנה, שקשר ד' הבחינות שבמלאכים למחנה אחד. ואח"כ נעשו רגליים לנוקבא בד' זוויות שלה. ואז, ויקרא שֵם המקום ההוא, הנוקבא נקראת מקום. קרא לה עתה מחניים, כי מחנה אלקים נתפשטה לד' מחנות, בד' זוויות שלה.

ולפיכך הוצרך לבאר תחילה מקום יציאת המוחין, שהם מאו"א, ושמאו"א מקבלת הנוקבא, ומהנוקבא מתפשטים המלאכים. והוצרך לבאר אלו ג' בחינות בשליטת השמאל:

א. עניין מגיני השרים זקופים מלמעלה, מוחין דשמאל שבאו"א.

ב. שמהם נמשך ללהט החרב, נוקבא במוחין דשמאל.

ג. בחרב ההיא תלויה ההתהפכות, אלו המלאכים המתהפכים לכמה אופנים, המלאכים הנמשכים מנוקבא, פעם הם גברים ופעם הם נשים.

שצב) מצד עה"ח, קו אמצעי, יוצאים באו"א אלו המתיחדים, ג' קווים, ביחוד אחד, ע"י הקשר דמסך דחיריק, שהעלה שם יעקב מ"ן.

ג' קווים קדושים אלו מתמלאים תמיד מטל השמים, כלומר, אע"פ שיש שם כל ג' קווים כאחד, מכל מקום אינו שולט בהם השמאל כלום, ורק הימין שולט על כולם, חסדים מכוסים, המכונים טל השמים, משום שאין גילוי לשמאל רק בנוקבא בלבדה. וזה בחינה א' דקו אמצעי.

השם אלקים, הנוקבא, מתתקן בהם, במוחין דאו"א, וזהו בחינה ב' דקו אמצעי.

בארבע רוחות העולם, הנוקבא, נעשו המוחין לעמודים של הכיסא, שהיא הנוקבא המכונה כיסא. כלומר, לד' רגליים של הכיסא, שהם ד' המלאכים, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. וזהו בחינה ג' דקו אמצעי. ונתבארו ג' הבחינות, שהם או"א, ונוקבא, ומלאכים. גם מבחינת קו אמצעי.

כל ג' הבחינות, מרגליות איברים עמודים, אינם נפרדים לעולם משם אלקים, הנוקבא. והם הקשורים של יעקב, שבחר לחלקו ונתקשרו בשם הזה, הנוקבא. וכולם יצאו ביעקב.

כל ג' הבחינות: מקור יציאתם באו"א, וביאתם אל הנוקבא, והתפשטותם במלאכים, מתחברות בנוקבא, ומכונות אצלה, מרגליות, איברים ועמודים כי נה"י דאו"א מתלבשים בנוקבא עם המוחין שלהם, שנה"י הללו הם אמא השאילה בגדיה לבִתה. והם מכונים מרגלית, מלשון, וַתְּגַל מרגלותיו. כי נה"י מכונים רגליים.

ואז כשמתפשטים בה המוחין הללו, היא מכונה כיסא. והמלאכים המתפשטים ממנה נעשו ד' רגלי הכיסא. והמוחין המתפשטים בנוקבא עצמה נקראים איברים, כלומר איברים וחלקים של הכיסא עצמה. והמתפשטים אל המלאכים מכונים עמודים, שהם סומכים את הכיסא ואינם כיסא עצמה. ונתבאר חיבור ג' הבחינות ביחד בתוך הנוקבא. ואע"פ שנוקבא מקבלת ג' בחינות הללו מאו"א, אינה מקבלת אותם ישר מאו"א, אלא הם יוצאים מקודם ביעקב, ז"א, והנוקבא מקבלת אותם מיעקב.

שצג) כשיעקב הלך לדרכו, כשהלך לקבל ג' בחינות מאו"א בשביל הנוקבא, לארבעה צדדים, חו"ב תו"מ, הקיפו אותו, כלומר, שעלה למ"ן לאו"א, ובקו אמצעי גילה שם ד' אורות חו"ב תו"מ באו"מ. לארבע זוויות העולם, הנוקבא, שמרו אותו, שהמשיך חו"ב תו"מ מאו"א לנוקבא בכל השלמות. ורק בזמן מועט נתרגש ממקום העליון, משליטת השמאל שבאו"א, שמשם מתפשטים מלאכים המתהפכים לכמה גוונים. ועליהם נאמר ויפגעו בו מלאכי אלקים, שנפגע ונתרגש מהדין שבהם. והיה זה, כדי לשמור האילן שלמטה, כדי שיעלה מ"ן לאו"א, ויגלה שם קו אמצעי, לשמירת האילן שמלמטה, הנוקבא, מן הדינים. ואחר שהמשיך קו האמצעי, ויאמר יעקב כאשר רָאָם, כשגילה בהם הראייה, המוחין דחו"ב תו"מ, היוצאים על קו אמצעי, אמר מחנה אלקים זה, שייחד את מלאכי אלקים למחנה אחת, ונעשו עמודים אל הנוקבא, לד' זוויות שלה. ואז, ויקרא שם המקום ההוא מחניים, שנעשו ד' מחנות לד' זוויות של הנוקבא, ד' רגלי הכיסא.