א) למה זכה אברהם, שיאמר לו הקב"ה, לך לך, יותר מכל בני דורו? ואמר, שִמעו אליי אבירי לב הרחוקים מצדקה. שִמעו אליי אבירי לב, פירושו, כמה קשים הם הלבבות של הרשעים, שרואים השבילים והאורַחות של התורה, פנימיות וחיצוניות של התורה, שבילים פנימיות, ואורחות חיצוניות, ואינם מסתכלים בהם. ולבבם קשה, שאינם חוזרים בתשובה אל ריבונם. וע"כ נקראים אבירי לב. הרחוקים מצדקה, פירושו, שמתרחקים מהתורה, וע"כ הם רחוקים מצדקה.
ב) מתרחקים מהקב"ה, ומשום זה נקראים אבירי לב. וכתוב הרחוקים מצדקה, משום שאינם רוצים להתקרב אל הקב"ה. וכיוון שהם רחוקים מצדקה הם רחוקים משלום, שכתוב, אין שלום אמר ה' לרשעים. משום שהם רחוקים מצדקה.
המלכות מבחינת הדין שבה נקראת צדק, בלא אות ה'. ובזיווג הגדול דצדיק וצדק, שאז הנוקבא עולה ומלבישה לאמא, היא נקראת צדקה. כלומר, שמתהפכת לרחמים. כי קיבלה אות ה' של אמא, להיותה מלבישה עליה. וע"י מ"ן שהצדיקים מעלים להנוקבא בעת שנקראת צדק, גורמים זיווג עליון, וצדק מתהפך ונעשה צדקה. כלומר, שהדין מתהפך להיות רחמים. וזהו ביאור הכתוב, שִמעו אליי אבירי לב. כי להיותם אבירי לב, ואינם מעלים מ"ן ע"י הסתכלות בתורה וע"י תשובה, ע"כ הם רחוקים מצדקה, כי ע"כ הם נמצאים בדינים דצדק, בלי אות ה', המוחין דאמא.
ומשום שמתרחקים מהתורה, ואינם מעלים מ"ן לזיווג עליון, ע"כ הם רחוקים מצדקה, ונמצאים בדינים דצדק. ואין להם אהבה אל הקב"ה, והם רחוקים מלהפוך הצדק לצדקה, את הדין לרחמים, כי אינם מעלים מ"ן לזיווג. וכיוון שהם רחוקים מצדקה הם רחוקים משלום. ומתוך שאינם מעלים מ"ן להפוך הצדק לצדקה, אין להם שלום, שאינם גורמים זיווג עליון, המכונה שלום. וע"כ השלום אינו מאיר עליהם.
ג) אברהם רצה לקרב עצמו להקב"ה, ונתקרב. כמ"ש, אָהַבְתָ צדק, וַתִשנא רֶשַׁע. משום שאהב צדק ושנא רשע, ע"כ נתקרב לצדקה. כלומר, משום שאהב צדק, העלה מ"ן לזיווג עליון, והצדק נעשה לצדקה בעדו. וע"כ כתוב, אברהם אוהבי, משום שכתוב בו, אָהַבְתָ צדק, הוא אהבת הקב"ה, שאהב אותו אברהם יותר מכל בני דורו, שהם היו אבירי לב, ורחוקים מצדקה.