טז) וימת הרן על פני תרח אביו. על פני, משמע, בחיי אביו. כשהשליכו את אברם לאש, נהרג הרן. ומשום זה יצאו מאור כשדים. וע"כ כתוב, על פני תרח אביו, כלומר, שגרם לו יציאתו משם.
יז) ויצאו איתם מאור כשדים. ויצאו איתו צריך לכתוב, עם תרח. אלא תרח ולוט עם אברהם ושרה יצאו, כי הם שרצו לצאת בעיקר מתוך הרשעים. ואחר שראה תרח, שאברהם בנו ניצל מתוך האש, חזר לעשות רצונו של אברהם. ומשום זה, ויצאו איתם תרח ולוט.
יח) בשעה שיצאו, כתוב בהם, ללכת ארצה כנען, כי רצונם היה ללכת שם. מכאן, כל מי שבא להיטהר, עוזרים לו. לכן כיוון שכתוב, ללכת ארצה כנען, מיד כתוב, ויאמר ה' אל אברם לך לך. ומטרם שנתעורר מעצמו מתחילה ללכת לארץ כנען, לא כתוב לך לך, הרי שהבא ומתעורר מעצמו מלמטה, מסייעים לו מלמעלה. אבל בלי התעוררות מלמטה, אין התעוררות מלמעלה.
יט) שום דבר מלמעלה אינו מתעורר, מטרם שנתעורר תחילה מלמטה, על מה שעליו ישרה הדבר שלמעלה. והוא עניין אור שחור שבנר, הנוקבא, אינה נאחזת באור הלבן שבנר, ז"א, מטרם שהיא מתעוררת תחילה. כיוון שהיא מתעוררת תחילה, מיד שורה עליה אור הלבן. כי התחתון מחויב להתעורר תחילה.
כ) וע"כ כתוב, אלקים אַל דֳמִי לָך. כדי שלעולם לא יפסוק אור הלבן מהעולם. כי אלקים הנוקבא, אור שחור, ואם לא תֶחֱרַש ולא תשקוט מלהתעורר מלמטה, יאחז בה תמיד אור הלבן למעלה, ז"א.
וכן, המזכירים את ה' אל דומי לכם, כדי לעורר מלמטה מה שישרה עליו ההתעוררות של מעלה. וכן, כיוון שעורר האדם התעוררות מלמטה תחילה, אז התעוררה עליו התעוררות של מעלה. ע"כ, כיוון שכתוב, ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען, שעשו התעוררות מלמטה. מיד, ויאמר ה' אל אברם, שסייעו אותו מלמעלה. כי צריכים לדבר גס מלמטה, שהאור יוכל להיאחז בו, ודבר גס הזה תלוי לגמרי בתחתון.