רלז) ומַלְכי צֶדֶק מֶלֶך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון. כשעלה ברצונו של הקב"ה, בינה, לברוא העולם, שהוא ז"א, הוציא להבה אחת של ניצוץ הקשה, ונשב רוח ברוח, ונחשכה הלהבה, וגם שורפת. והוציא מתוך צדדי התהום טיפה אחת, וחיבר אותם כאחד, הטיפה עם הלהבה. וברא בהם את העולם, ז"א.
נודע, שבעת שהבינה משפיעה בחינת ו"ק לזו"ן, היא צריכה אז להתמעט בעצמה לו"ק. שאז מורידה ג' אותיות אל"ה דאלקים, אל זו"ן, והיא עצמה נשארת בב' אותיות מ"י דאלקים, שהם ו"ק בלי ראש. ואז משפיעה ו"ק לזו"ן. וכשרוצה להשפיע ג"ר לזו"ן, היא מעלה אל"ה מזו"ן ומחזירה אותם למדרגתה, והזו"ן עולים עימהם. ואז יוצא קו שמאל בבינה. ונעשו חמש אותיות אלקים סתומות בשם, מטעם חיסרון של חסדים. ונעשו מחלוקת בין ב' הקווים ימין ושמאל דבינה. ואז נעשה ז"א מ"ן אליה עם המסך דחיריק. שמצד אחד ממעט כוחו של קו שמאל, ומצד השני הוא מרבה חסדים. ואז מכריע ביניהם ומיחד אותם זה בזה.
ואחר שז"א השלים ג' הקווים בבינה, זוכה גם הוא באותם ג' הקווים. כי כל השיעור שתחתון גורם בעליון, זוכה בו התחתון. הזוהר מבאר כאן השפעת מוחין דג"ר אל הזו"ן, שהוא ג"ר של עצמה, שכבר החזירה לעצמה אל"ה, והאירה בה הארת השורוק, קו השמאל שבה, שהאורות נסתמים בה אז, וצריכה לעליית ז"א עם המסך שלו, שתזדווג עליו ותוציא על ידו קו האמצעי, המכריע ומשלים ב' הקווים שלה.
ע"כ כתוב, כשעלה ברצונו של הקב"ה, בינה, לברוא העולם, להשפיע מוחין דג"ר אל העולם, שהוא זו"ן. הוציא להבה אחת של ניצוץ הקשה, שגילתה את כוח הדין של קו השמאל, כאש שורף מחוסר חסדים. ונשב רוח ברוח, שרוח התחתון, ז"א, נשב ברוח העליון, ז"ת דבינה. שז"א עלה אז למ"ן עם המסך שלו אל ז"ת דבינה, ונעשה לה בחינת רוח. שזה נבחן כנשיבת הרוח ברוח. ונחשכה הלהבה, וגם שורפת, כי נכפלו הדינים בז"ת דבינה. כי מטרם שנעשה זיווג על המסך דז"א, לא לבד שלא נתקן האש דקו שמאל, אלא עוד שקו השמאל נתמעט ונחשך לו"ק, שהוא חרן. ונמצא שנחשכה, מטעם שעלה המסך דז"א, וגם שורפת, כי עוד לא יצא הזיווג על המסך שימשיך קומת החסדים.
ואח"כ נעשה הזיווג מאור העליון על המסך דז"א, ויצאה עליו קומת חסדים. שכתוב, והוציא מתוך צדדי התהום טיפה אחת, שהמסך דצ"ב מכונה תהום וקומת החסדים, קו אמצעי, מכונה טיפה אחת. כי ג' הקווים מכונים ג' טיפות. והוציא בזיווג על המסך, המכונה צדדי התהום, טיפה אחת, קומת החסדים. וחיבר אותם כאחד, שבקומת החסדים חיבר ב' הקווים, ימין ושמאל דבינה, להיות כמו קו אחד, שעשה שלום ביניהם, ונתלבשו זה בזה, החכמה שבשמאל בחסדים שבימין, וכן החסדים שבימין בחכמה שבשמאל. ובאלו המוחין ברא את העולם, ז"א. כי מתוך שז"א גרם הארת המוחין הללו בבינה, זכה בהם גם הוא.
רלח) אחר שביאר יציאת המוחין בבינה, והמשכתם לז"א, מבאר זה בפרטיות. ואומר, שלהבת ההיא עלתה ונתעטרה בקו שמאל דבינה. וטיפה ההיא, שהיא קו אמצעי, עלתה ונתעטרה בקו ימין דבינה. ואז עלו אחד באחד, ונכללו ב' הקווים זה בזה. החליפו מקומותיהם הימין והשמאל:
א. החסדים שבצד ימין נמשכו ובאו לצד שמאל. והארת החכמה שבשמאל כשלהבת שורפת, נתלבשה בחסדים וחזרה להארת חכמה המתוקה.
ב. הארת החכמה שבשמאל נמשכה ובאה לצד ימין, והחסדים שבימין בו"ק קיבלו עתה ג"ר מהארת השמאל.
ונמצא, שהארת השמאל שהאירה ממעלה למטה, עולה הארתו להאיר רק ממטה למעלה. והארת הימין, שהאירה ממטה למעלה, אחר שנכללה בהארת השמאל, מאירה ממעלה למטה.
רלט) נתקשרו ב' הקווים ימין ושמאל דבינה, זה בזה, ויצא מהם רוח שלם, ז"א. כיוון שז"א גרם בעלייתו לבינה, שיצאו ג' קווים בבינה, לכן זכה גם ז"א באותם ג' קווים, שז"א נאצל מהם בג' קווים. ימין ושמאל דבינה נכללו זה בזה ונעשו בז"א לאחד. והרוח ניתן ביניהם בבחינת קו אמצעי. וע"כ יצא בו ג' קווים. וכל ג' הקווים דז"א נתעטרו זה בזה, כמו ג' הקווים דבינה, שהשמאל נתעטר בחסדים דימין ונשלם החכמה שבו, והימין נתעטר בחכמה שבשמאל ונשלם בג"ר. וקו האמצעי נתעטר בחסדים דימין, והשיג ג"ר מהימין. אז נמצא שלמות למעלה בבינה ושלמות למטה בז"א, והמדרגה של המוחין דז"א נשלמה.
רמ) ונמצא שנתעטרה ה"ר דהויה, בינה, עם ו' דהויה, ז"א. כי ע"י עליית ז"א לבינה נתגלו המוחין שבה, כשלושה יוצאים מאחד. ו' דהויה, ז"א, נתעטר במוחין ע"י ה"ר דהויה, בינה, כאחד זוכה בשלושתם.
אז עלתה ה"ת דהויה, הנוקבא דז"א, לו' דהויה, ז"א, ונקשרה בו בקשר שלם, שקיבלה ממנו המוחין דבינה. ואז נאמר על ה"ת, הנקראת מַלְכי צֶדֶק, כמ"ש, ומלכי צדק מֶלֶך שלם. כי היא עתה מלך שלם, מלך השולט בשלמות. מתי נבחנת הנוקבא דז"א שהיא מלך שלם? ביום כיפור, שאז עלתה המלכות ומלבישה את הבינה, וכל פנים מאירים, שגם הפנים של הנוקבא מאירה כמו הפנים של הבינה.
רמא) ומלכי צדק, זהו עולם האחרון, הנוקבא דז"א. מלך שלם הוא עולם העליון, בינה. בעת שנתעטר אחד באחד, עולם התחתון נתעטר בעולם העליון בלי פירוד. ושני העולמות הם כמו אחד. ואפילו עולם התחתון הוא כולו דבר אחד עם עולם העליון. כי בעת ההוא עולה הנוקבא דז"א ומלבישה הבינה, וכל תחתון העולה לעליון נעשה לגמרי כמוהו. וע"כ נעשו אז ב' העולמות, שהם הנוקבא עם הבינה, כמו דבר אחד. כמ"ש, הוציא לחם ויין, ששניים אלה בו. לחם, פירושו, אור החסדים שבימין. יין, פירושו, הארת החכמה שבשמאל. וע"כ כתוב, הוציא לחם ויין, להשמיענו, ששני הארות הללו נמצאות עתה במלכי צדק, הנוקבא בעת שמלבישה לבינה.
וכתוב, והוא כהן לאל עליון, שעולם התחתון משמש בחסדים כנגד עולם העליון. כי, והוא כהן, זהו ימין, אור החסדים שבנוקבא. לאל עליון, הוא עולם העליון, בינה. ושיעור הכתוב, והוא כהן, שהנוקבא משמשת באור החסדים, הנקרא כהן, לאל עליון, בשביל הבינה. כי הכרעת קו אמצעי בבינה, שיצאה ע"י הזיווג על המסך דחיריק, נמצאת הנוקבא דז"א לנושאת את המסך הזה. וע"כ הנוקבא משמשת לבחינת כהן, להאיר את החסדים, לאל עליון, לבינה. וע"כ מתברכת גם הנוקבא בחסדים.
רמב) עולם התחתון, הנוקבא, מקבלת ברכות, בעת שמתחברת בכהן גדול, בקו ימין שבבינה. אז, אחר שהנוקבא קיבלה הברכות מכהן גדול, היא בירכה את אברהם. כמ"ש, ויברכהו, ויאמר, ברוך אברם לאל עליון. כעין זה הכהן למטה בעוה"ז, צריך לקשור קשרים, לייחד ייחודים, ולברך את המקום הזה, הנוקבא דז"א, כדי שתתקשר בחסדים שבימין הבינה, שבזה נמצאים מתקשרים ב' העולמות, הנוקבא והבינה, ונעשים אחד.
רמג) ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, זו היא ברכה, שמסודר בה תיקון הכוונה, שצריכים לכוון בכל הברכות שאנו מברכים. כי, ברוך אברם, דומה למה שאומרים בכל ברכה, ברוך אתה. לאל עליון, דומה למה שאומרים בכל ברכה, ה' אלקנו. קונה שמים וארץ, דומה למה שאומרים בכל ברכה, מלך העולם. פסוק הזה הוא הברכה.
ויברכהו, ויאמר, ברוך אברם לאל עליון, הוא סדר הכוונה ממטה למעלה. וברוך אל עליון אשר מִגֵן צָרֶיךָ בידיך, הוא סדר הכוונה ממעלה למטה.
כוונת הברכה, שמתחילה מורידים שפע מבינה לזו"ן, כדי שיוכלו לעלות אל הבינה ולהוציא בה את המוחין. וזה נבחן לבחינת ממטה למעלה, שמעלים זו"ן ממקומם למעלה אל הבינה, להשלים אותה. וסדר זה הוא בחצי ברכה הראשונה עד מלך העולם. ולבסוף ממשיכים השפע ממעלה למטה, מהבינה אל זו"ן ואל התחתונים. שזהו בסיום הברכה, אחר מלך העולם.
והביאור הוא, כיוון שכל זכותם של הזו"ן לקבל את המוחין מבינה, הוא משום שעלו והשלימו את המוחין דבינה עם קו אמצעי, היוצא על המסך שלהם, בשלושה היוצאים מאחד, אשר אז זוכים גם הזו"ן לאותו השיעור, שהאיר מכוחם בבינה, באחד הזוכה בשלושתם. א"כ אם אנו רוצים להמשיך איזה מדרגה מבינה אל זו"ן, צריכים מקודם להעלות הזו"ן אל הבינה, שיגרמו בה תוספת מוחין. שאח"כ יקבלו גם הם אותה התוספת שגרמו בבינה. ועליות זו"ן אל הבינה הם ע"י אותיות אל"ה דאלקים, שבעת מיעוטה של הבינה יורדות לזו"ן, ובעת גדלותה שמחזירה אליה אותיות אל"ה, עולים אליה עימהם גם הזו"ן.
ולפיכך מסודר נוסח חצי הברכה הראשונה ממטה למעלה, להעלות זו"ן למעלה להשלים הבינה. והמילה ברוך, פירושה להמשיך אל"ה מקטנות הבינה, הברכה העליונה, ולהורידם אל חג"ת דז"א, שהם ג' המילות, אתה ה' אלקינו. אתה, חסד. ה', ת"ת. אלקינו, גבורה. ואחר שנמשכו אל"ה בחג"ת דז"א, אנו מכוונים שהבינה מחזירה אל"ה שלה למדרגתה, אשר אז עולים עימהן גם זו"ן, ומשלימים בה המוחין בקו האמצעי. ואז נקראת הבינה, מלך העולם, מאחר שנשלמו בה המוחין. ואח"כ בחצי ברכה השנייה, אנו ממשיכים המוחין ממעלה למטה, מבינה אל זו"ן ואל התחתונים. כי אותו השיעור שגרמו זו"ן בבינה, זוכים בה גם הם.
ושכתוב, ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, שמסודר כאן תיקון נוסח של כל הברכות. אשר ג' המילות, אברם לאל עליון, רומזים על חג"ת דז"א, שמקבלים אל"ה מברכה עליונה. כמו ג' המילות, אתה ה' אלקינו. קונה שמים וארץ, הוא כמו מלך העולם. בשעה שהבינה החזירה אל"ה אליה, שעלו עימהם גם הזו"ן, והשלימו בה את המוחין, שאז נקראת הבינה, קונה שמים וארץ, כמו בשאר ברכות, שנקראת אז, מלך העולם.
ועד כאן, ויברכהו, ויאמר, ברוך אברם לאל עליון, סדר הכוונה ממטה למעלה, שמעלים זו"ן ממקום עצמם למעלה להשלים את הבינה. וברוך אל עליון, סדר הכוונה ממעלה למטה, שממשיכים המוחין מלמעלה, מהבינה, למטה, אל הזו"ן. כמו חצי ברכה השנייה, כשאר הברכות. וכמ"ש, וייתן לו מעשר מכל, פירושו, שנתן לנוקבא מעשר, כדי להידבק במקום, שהקשר נקשר למטה, במלכות המסיימת את הארת הנוקבא, שלא לתת אחיזה לחיצוניים, שהמעשר מסיימת הארתה.
רמד) כתוב, לדוד, אליך ה' נפשי אשא. למה לא כתוב, מזמור לדוד, או לדוד מזמור?
רמה) אלא בשביל מדרגתו עצמו אמר, לדוד. והשבח שאמר בשביל עצמו הוא. אליך ה' נפשי אשא, כלומר אליך ה' למעלה. נפשי זהו דוד, שהוא מדרגה הראשונה, מלכות, הראשונה ממטה למעלה. אשא, אעלה, כמ"ש, אשא עיניי אל ההרים. כי בכל ימיו של דוד, היה משתדל להעלות מדרגתו לבינה, להעטירה למעלה בבינה, ולקשרה שם בקשר שלם כראוי.
רמו) כעין זה כתוב, לדוד בָרְכִי נפשי את ה', וכל קְרָבַי את שֵׁם קדשו. ברכי נפשי את ה', אמר ג"כ בשביל מדרגתו עצמו. אֶת הוא, להתקשר לבינה. וכל קְרָבַי, אלו הם שאר חיות השדה, ספירות הנוקבא. כמ"ש, ומעיי המוּ עליו.
ברכי נפשי, בשביל מדרגתו עצמו אמר. את ה', זהו שלמות הכל, הכלל של הכל. א"ת מלכות. ה' ז"א. את ה', ייחוד השלם ז"א ונוקבא.
רמט) וכתוב, אנוכי אנוכי הוא מוחֶה פשעֶיךָ למעני. אנוכי אחד הוא בסיני ואנוכי אחד בשעה שנברא העולם. אנוכי הוא שֵם המלכות. וזהו בסיני. אבל בבריאת העולם הוא שם הבינה, כי בעליית המלכות לבינה, נקראה גם הבינה בשם אנוכי, כמו המלכות. אנוכי ה' אלקיך, זה בסיני. ואחד כשברא העולם, כמ"ש, אנוכי עשיתי ארץ. וכוללם כאן המלכות ובינה יחדיו, כדי להראות שלא היה פירוד בין למעלה, בינה, ובין למטה, מלכות.
רנ) מעביר פשעיך לא כתוב, אלא מוחה פשעיך, כדי שלא יתראו עוד לעולם. ושכתוב, למעני, לגלות הרחמים התלויים בי, כמ"ש, כי אל רחום ה' אלקיך.
רנא) מוחה פשעיך למעני. רשעי העולם בחטאיהם עושים פגם למעלה. כי כשהחטאים עולים, הרחמים ואור העליון ויניקת הברכות אינם יורדים למטה. ומדרגה זו, הנוקבא, הנקראת אנוכי, אינה מקבלת משום זה ברכות מלמעלה, להניק להתחתונים. וע"כ נחשב זה אצלה לפגם. ומשום זה אומרת, למעני, שלא ימנעו ממני הברכות, להניק לכל.
רנב) כעין זה כתוב, ראו עתה כי אני אני הוא. ששם ג"כ אני הראשון מורה על בינה, ואני השני על המלכות, כדי להראות שאין פירוד בין הבינה שלמעלה והמלכות שלמטה.
רנג) כעין זה, כאשר נמצאים צדיקים בעולם, נמשכות הברכות לכל העולמות. כיוון שבא אברהם, נמשכו הברכות לעולם. שבזכותו תמצאנה הברכות למעלה, בעולמות העליונים, ולמטה, בעולמות תחתונים, כמ"ש, ונברכו בך, התחתונים, וכתוב, וַאֲבָרְכָה מברכֶיךָ, עולמות העליונים. שבשעה שמשפיעים ברכות למטה, הם מתברכים תחילה, שזה כמ"ש, וַאֲבָרְכָה מברכֶיךָ.
רנד) בא יצחק הודיע לכל, שיש דין ויש דיין למעלה להיפרע מהרשעים. והוא הֵעיר הדין בעולם, כדי שכל בני עולם ייראו את הקב"ה. בא יעקב, והֵעיר רחמים בעולם, והשלים האמונה בעולם כראוי. כי אברהם המשיך החסד, קו ימין של האמונה, הנוקבא. ויצחק המשיך לה הדין והגבורה, קו שמאל שלה. ויעקב השלים אותה בהמשכת הרחמים, קו האמצעי.
רנה) בימיו של אברהם כתוב, ומלכי צדק מלך שלם. שנתעטר הכיסא, הנוקבא, במקומה, בבינה. ואז נמצאת הנוקבא, שהיא מלך שלם בלי פגם כלל, שהנוקבא הוציאה מזונות לכל העולמות כראוי. כמ"ש, הוציא לחם ויין, שלא נמנעו הברכות מכל העולמות. הוציא, כמ"ש, תוצא הארץ, הנוקבא, שהוציאה ממדרגות העליונות מזונות וברכות לכל העולמות.
רנו) והוא כהן לאל עליון, שנמצא הכל בשלמות עליונה כראוי, בשלמות הבינה, הנקראת אל עליון. להורות, כמו שהרשעים עושים פגם בעולם ומונעים הברכות מהעולם, כן בשביל הצדיקים באים ברכות לעולם, ובשבילם מתברכים כל בני העולם.
רנז) וייתן לו מעשר מכל, שנתן לו מלכי צדק מאלו הברכות, היוצאות מכל, שהוא יסוד. כלומר, שמלכי צדק, שהיא הנוקבא, קיבלה המעשר, הברכות, מהיסוד, והשפיעה לאברהם. מהיסוד, משום שהוא המקום, אשר כל הברכות היורדות לעולם, משם הן יוצאות.
פירוש אחר. וייתן לו מעשר מכל, שהקב"ה נתן לאברהם מעשר, אחד מעשרה, עשרה ממאה, המלכות. אשר בקטנותה אין בה אלא ספירה אחת כתר, והוא אז אחת מע"ס שבז"א. ובגדלותה יש לה ע"ס שלמות, והיא אז עשר ממאה ספירות שבז"א. והקב"ה נתן לאברהם מדרגה הזאת. מכאן ואילך נכנס אברהם בקיום של מעלה כראוי, שזכה להשגה שלמה לנצחיות.
רנט) אמר רבי שמעון, כל מי שאינו נוטל ידיו כראוי, מלבד שנענש על זה למעלה, נענש ג"כ למטה בעוה"ז, שגורם לעצמו עניות. וכמו עונשו כן שכרו ג"כ למעלה ולמטה. ומי שנוטל ידיו כראוי, גורם לעצמו ברכות של מעלה, שהברכות העליונות שורות על ידיו כראוי, וכן מתברך למטה בעשירות.