היה דבר ה' אל אברם במַחזה

רעא) היה דבר ה' אל אברם במַחזה לאמור. במַחזה הוא, במראֶה ההוא, שהיא מדרגה שכל הצורות נראות בה. מטרם שנימול אברהם, היה רק מדרגה אחת מדבר עימו, זהו מַחזה, הנוקבא, שכתוב בה, מַחזה שַׁדַי יחזה.

רעב) כיוון שנימול, היו כל המדרגות שורות על אותה מדרגה, הנקראת מַחזה. ואז דיבר עימו, כמ"ש, ואֵרָא אֶל אברהם, חסד, אֶל יצחק, גבורה, ואֶל יעקב, ת"ת, באֵל שַׁדַי, יסוד ומלכות, שכל המדרגות מחסד ואילך מאירים בנוקבא. ומטרם שנימול לא היו אלו המדרגות שורות עליו, לדבר עימו, אלא הנוקבא בלבדה, מַחזה שדי בלבד.

רעג) הרי כתוב, ויֵירָא ה' אֶל אברם, מדרגת הנפש. וכתוב, וייסע אברם הָלוך ונָסוע הנגבה, שהוא רוח. וכתוב, וייבֶן שם מזבח, שהוא נשמה. הרי כאן מדרגות העליונות שהשיג. ואיך נאמר שמטרם שנימול, לא היו מדרגות העליונות שורות על אותה המדרגה לדבר עימו?

רעד) אלא מטרם שנימול, נתן הקב"ה חכמה לאברהם, המדרגות העליונות. לדעת חכמה ולהידבק בהקב"ה, והשיג סוד האמונה. אבל לדבר עימו לא היה לו, אלא מדרגה התחתונה לבדה, הנוקבא מבחינת מַחזה שדי יחזה. כיוון שנימול, כל מדרגות העליונות היו שורות על מדרגה זו התחתונה, כדי לדבר עימו. ואז נתעלה אברהם בכל המדרגות.

רעה) כל עוד שלא נימול האדם, אינו נאחז בשם הקב"ה. כיוון שנימול, נכנס בשמו ונאחז בו. והלוא אברהם נאחז בו מטרם שנימול? כן הוא שנאחז בו, אבל לא כראוי להיות. כי מתוך אהבה עליונה שאהב אותו הקב"ה, קרב אותו אליו. ועכ"ז לא היה כראוי.

רעו) אח"כ ציווה אותו הקב"ה למול. וניתן לו הברית, יסוד, הקשר של כל מדרגות העליונות. ברית הוא קשר. שיהיו נקשרות כולן יחד, לכללם זו בזו. ברית הוא קשר, שהכל נקשר בו. משום זה, מטרם שנימול אברהם, לא היו דיבוריו עימו, אלא במַחזה. שהיה חסר מדרגות העליונות, כי היה חסר הברית, שהוא המקשר כל המדרגות יחד.

רעז) בשעה שהקב"ה ברא את העולם, לא ברא אותו אלא על ברית. כמ"ש, ברא-שית ברא אלקים. ושית הוא ברית. כי על ברית ברא הקב"ה את העולם. וכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. כי ברית קשר הוא, שיום ולילה, שהם ז"א ונוקבא, לא ייפרדו.

רעח) כשברא הקב"ה את העולם, על תנאי היה, שאם יבואו ישראל ויקבלו את התורה, תתקיימו. ואם לא, הריני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. והעולם לא נתקיים, עד שעמדו ישראל על הר סיני, וקיבלו התורה, ואז נתקיים העולם.

רעט) ומיום ההוא ואילך, הקב"ה בורא עולמות. ומי המה? הם הזיווגים של בני אדם. כי מזמן ההוא הקב"ה מזווג זיווגים, ואומר, בת פלוני לפלוני. ואלו הם העולמות שבורא. כי כל זיווג נבחן לעולם.

רפ) כתוב, אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה. הדברים האלה הם דברי תורה, כמ"ש, את הדברים האלה דיבר ה'. מה שם הם דברי תורה, אף כאן הם דברי תורה. ושיעור הכתוב, אחר שעסק האדם בעוה"ז, בדברים האלה, הקב"ה מבשר את הנשמה ומקדים לה שלום. אגן עליך מכל בחינות הרעות שבגיהינום, כמ"ש, אל תירא אברם, אנוכי מָגֵן לָך, שכרך הרבה מאוד.

רפא) שכרך הרבה מאוד, משום, שכל מי העוסק בתורה בעוה"ז, זוכה ויורש ירושה ונחלה בעוה"ב. כמ"ש, להַנחיל אוהֲביי יֵש. יש, זהו עוה"ב. ואוצרותיהם אמלא, בעוה"ז מעושר ומכל טוב שבעולם. מי שהולך לימין, זוכה לעוה"ב. ומי שהולך לשמאל, זוכה לעשירות בעוה"ז.

רפב) רבי אבא כאשר בא מבבל, היה מכריז, מי רוצה עושר ומי רוצה אריכות ימים בעוה"ב, ילך ויעסוק בתורה! היו מתאספים אליו כל העולם לעסוק בתורה.

רווק, איש אחד פנוי מאישה, היה בשכונתו. יום אחד בא אליו, ואמר לו, אני רוצה ללמוד תורה, כדי שיהיה לי עשירות. אמר לו רבי אבא, הנה ודאי שתזכה ע"י התורה לעשירות. והיה יושב ועוסק בתורה.

רפג) לימים, אמר, רבי, אנה הוא העושר? אמר רבי אבא, משמע, שאינו עושה לשם שמים. ונכנס לחדרו, להתיישב בדעתו מה לעשות עימו. שמע קול אחד שהיה אומר, אל תענישו, כי אדם גדול יהיה. חזר אליו, אמר לו, שב בני שב, ואני אתן לך עשירות.

רפד) בינתיים בא איש אחד, ובידו כלי פז. הוציאו לעיניים והבריק אורו בבית. אמר, רבי, אני רוצה לזכות בתורה. ואני בעצמי לא זכיתי להבין בתורה. ואני מבקש, מי שיעסוק בתורה בשבילי. כי יש לי עושר רב שהניח לי אבי, שבעת שישב על שולחנו היה מסדר עליו שלושה עשר כוסות מפז. ואני רוצה לזכות במצוות לימוד התורה, ואני נותן בעד זה עושר.

רפה) אמר לאותו איש הפנוי מאישה, עֲסוֹק בתורה, ואיש הזה ייתן לך עושר. נתן לו האיש אותו הכוס של פז. קרא עליו רבי אבא, לא יַעַרְכֶנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. ישב ועסק בתורה, ואותו האיש היה נותן לו עושר.

רפו) לימים נכנסה חמדת התורה במֵעיו. יום אחד היה יושב ובוכה. מצא אותו רבו שבוכה. אמר לו, על מה אתה בוכה? השיב, ומה אני מניח בשביל זה העושר, את חיי עוה"ב! איני רוצה ללמוד עוד בשביל האיש, אלא לזכות בתורה בעד עצמי. אמר רבי אבא, עתה משמע, שכבר עושה לשם שמים.

רפז) קרא לאותו האיש ואמר לו, קח העושר שלך, ותן אותו ליתומים ועניים, ואני אתן לך חלק גדול יותר בתורה, בכל מה שאנו לומדים. החזיר לו הכוס של פז. כי אין לך שכר טוב יותר בעולם, כמי שעוסק בתורה. ואין צריכים לתמורה בעדה. כמ"ש, לא יַעַרְכֶנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז.

רפח) אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במַחזה. בכל מקום שכתוב, במחזה, בתורה, הוא השם שנגלה לאבות. והוא שדי. כמ"ש, ואֵרָא אֶל אברהם אֶל יעקב ואֶל יצחק באֵל שדי. וכמ"ש, אשר מַחזה שדי יחזה. וזהו מראֶה, אשר כל מראות העליונות נראות מתוכה. כמו מראה של זכוכית, שכל הצורות נראות בה. והכל אחד, מראֶה ומַחזה, ואחד הם, אלא שזה תרגום וזה לשון הקודש.

רפט) הרבה מילים ארמיות הן בתורה. וע"כ היה רשות לאונקלוס לתרגם התורה באותו לשון שגילה הקב"ה בתורה. ולשון זה סתום ממלאכי עליון, ולא הכירו בה, כאשר דיבר הקב"ה עם אברהם.

רצ) מהו הטעם, שהקב"ה דיבר עם אברהם בלשון שלא יכירו בו המלאכים? לפי שאברהם לא היה מהול, והיה ערל אטום בשר, משום זה היה הדיבור בלשון תרגום, הסתום מהמלאכים. כמו בבלעם, שכתוב בו, אשר מַחזה שדי יחזה. יחזה, מילה זו הייתה סתומה ממלאכי השרת, שהוא לשון ארמית, כדי שלא יהיה להם פתחון פה, שהקב"ה מדבר עם אותו ערל הטמא. כי מלאכים הקדושים אינם נזקקים ללשון תרגום. וע"כ לא ידעו, שהקב"ה דיבר עם בלעם.

רצא) האם המלאכים אינם יודעים לשון תרגום, הרי גבריאל לימד את יוסף ע' (70) לשון, ותרגום הוא אחד מע' לשון? אלא שהם יודעים, אבל אינם חוששים לו, ואינם משגיחים עליו, כי לשון זה נמאס להם מכל הלשונות.

רצב) ואם נמאס הוא ממלאכי עליון, למה תרגם אונקלוס את התורה באותו הלשון, ויונתן בן עוזיאל את המקרא? אלא רק להם הוא נמאס, וכן נצרך להיות, כדי שמלאכים העליונים לא יקנאו את ישראל. אבל לנו אינו נמאס. וע"כ תרגמו התורה והמקרא בלשון זה, ואינו נמאס. שהרי בכמה מקומות כתב הקב"ה בתורה מלשון הזה.

רצג) ומשום שהוא סתום ממלאכים העליונים הקדושים, ע"כ נגלה לאברהם בדרך הסתום, כדי שלא יסתכלו בו מלאכים הקדושים, ולא יהיה להם פתחון פה לקטרג, שהקב"ה נגלה על אדם ערל.

רצד) מתי נגלה לו בגילוי לפני מלאכים העליונים? כאשר נתן לו אות ברית הקדוש. שכתוב אז, וידבר איתו אלקים לאמור. אלקים הוא שֵם קדוש. ולא כתוב, במַחזה, אלא שֵם בגילוי, שהוא אלקים.

רצה) לאמר, פירושו לומר ולהכריז בכל לשון, שהקב"ה דיבר עם אברהם, שלא יהיה עוד בהעלם מהמלאכים, ולא בלשון אחר, שהוא תרגום, אלא בלשון שהכל מדברים בה, שיוכלו לספר זה לזה, ולא יוכלו לקטרג ולומר ולפתוח פה. וע"כ כתוב, וידבר איתו אלקים לאמור. אלקים ולא מַחזה, משום שהיה מכניסו באות ברית קדוש, וקירב אותו אליו.

רצו) לפיכך לא ניתן לו אות ה', שהיא השכינה, עד שנימול, משום שהיא נקראת ברית ממש. וע"כ כיוון שנכנס בברית, ניתן לו אז אות ה' בשמו. שכתוב, אני הנה בריתי איתָך, והיית לאב המון גויים, ולא יקרא עוד שמך אברם.