שנז) ועמֵך כולם צדיקים. אשריהם ישראל מכל העמים שהקב"ה קרא להם צדיקים. מאה ועשרים וחמש אלף בעלי כנפיים, הולכים ומשוטטים כל העולם, ושומעים קול ומקבלים את הקול.
שנח) אין לך דבר בעולם שאין לו קול, והוא הולך ומשוטט ברקיע, ותופשים בו בעלי הכנפיים ומעלים אותו הקול למ"ן לזו"ן, ודנים אותו הן לטוב והן לרע. שכתוב, כי עוף השמים יוליך את הקול.
כי הצדיקים מעלים מ"ן, מסך דחיריק, לקו אמצעי, המיחד לקב"ה ושכינתו. והוא ע"י מעש"ט שהצדיקים עושים ביום. בשעה שהמעשים למטה ישרים, והאדם משתדל בעבודת המלך הקדוש, נעשה מהם הבל העולה למעלה בסוד מ"ן, ואין לך הבל שאין לו קול. כלומר, שנעשה לקו אמצעי הנקרא קול. ונעשה סנגור לפני הקב"ה. כלומר, שמיחד קב"ה ושכינתו. וכל המעשים שאינם עבודת הקב"ה, נעשה מהם הבל, שהוא שבירת הרוח. כמ"ש, הבל ורעות רוח.
הרי שמכל מעשה עולה הבל, וההבל נעשה קול. ואם טוב הוא, עולה למ"ן לייחוד ז"א ונוקבא. והמלאכים המשמשים לייחוד זו"ן, לקבל המ"ן מהצדיקים ולהוריד להם מקומת הזיווג, נקראים עוף או בעלי כנפיים. מכונים עוף, משום שאין להם אלא קומת ו"ק, אור הרוח, המכונה אוויר. רמז שפורחים באוויר כמו עוף השמים, בשעה שמקבלים המ"ן, הנקרא קול. כמ"ש, כי עוף השמים יוליך את הקול. ואחר הזיווג שמשפיעים קומת הזיווג, המכונה דיבור, אל הצדיקים, שאז יש להם ג"ר, אלא שממעטים בכנפיהם את הג"ר דחכמה שבקומת הזיווג, שלא ימשכו ממעלה למטה. נקראים בעלי כנפיים, כמ"ש, ובעל כנפיים יגֵיד דבר. יגֵיד, הוא לשון המשכה והשפעה. דבר, הוא קומת הזיווג, המכונה דיבור.
והמספר מאה ועשרים וחמש אלף בעלי כנפיים ע"ש קומת הזיווג, שהם ממשיכים בכוח המ"ן שמעלים. כי הזיווג נמשך מג' הקווים, ובב' הקווים ימין ושמאל יש נרנח"י שלמים, המלובשים בה' ספירות כח"ב תו"מ. אבל קו אמצעי שלהם, נ"ר המלובש בב' ספירות כו"ח. ולפי שהם מבחינת ז"א, שכל ספירה שלו בסוד עשר, ע"כ יש להם נ' (50) ספירות מקו ימין, ונ' ספירות מקו שמאל, כח"ב תו"מ, שכל אחת מהן כלולה מעשר. ויש להם עשרים מב' הספירות כו"ח שבקו אמצעי. הרי מאה ועשרים. ומבחינת המלכות הדבוקה בקו אמצעי, אין להם אלא חצי המלכות, מחזה ולמעלה, וחסרים את חצי המלכות שמחזה ולמטה, וע"כ אין להם ממנה אלא חמש ספירות ולא עשר. ועם מאה ועשרים מג' הקווים, יש להם מאה ועשרים וחמש ספירות. ועיקר השם בעלי כנפיים הוא ע"ש שמתקנים את אור החכמה, ומכסים בכנפיהם על הג"ר. ולפי שהם משמשים על החכמה, שספירותיה בסוד אלפים, ע"כ נבחנים למספר מאה ועשרים וחמשה אלף.
שנט) מתי דנים את קול הזה, כלומר מתי עולה הקול למ"ן לזו"ן? בשעה שאדם שוכב וישן, והנשמה יוצאת ממנו, והיא מעידה על האדם, אז דנים את הקול, שהוא עולה למ"ן, אם הנשמה מעידה לטובה. וכתוב, משוכֶבֶת חֵיקֶךָ שְמור פתחֵי פִיךָ. משום שהיא מעידה על האדם. משוכֶבֶת חֵיקֶך, פירושו הנשמה. כל מה שאדם עושה בכל היום, הנשמה מעידה עליו בלילה.
שס) בתחילת שעה ראשונה שבלילה, כשנושף היום והשמש באה, בעל המפתחות, מט"ט שר העולם, הממונה על השמש, להמשיך אורה לעולם, נכנס בי"ב שערים של השמש הפתוחים ביום, שהם י"ב שעות היום. אחר שכבר נכנס בכולם, בסיום שעה הי"ב, אז כל אלו השערים נסתמים. כלומר, שנגמר ממשלת היום, והגיע הזמן של ממשלת הלילה.
שסא) ואז כרוז עומד ומתחיל להכריז. כי כל שינוי נעשה עם כרוז. קם המלאך גבריאל, שהוא המכריז, ותופס באלו המפתחות, הכוחות הנמשכות ממלכות הממותקת, המכונה מפתחא, שביום הם ברשותו של מט"ט, שבכוח המפתחות הוא ממשיך החושך, הכרוז. ואחר שגמר את הכרוז, כל אלו שומרי העולם מתאספים ועולים מהעולם. ואין מי שיפתח פתיחה, שימשיך הארה מועטת, כי כולם משתתקים. אז מתעוררים הדינים של מטה, של המלכות הבלתי ממותקת, והולכים ומשוטטים בעולם. והלבנה מתחילה להאיר.
שסב) ובעלי היבבה, שהם כוחות הדין המעוררים יבבה ויללה בעולם, תוקעים, ומייללים תרועה, ותוקעים שנית. אז מתעוררת השירה, והמלאכים מזמרים לפני ריבונם. יש י"ב שעות ביום, וכן י"ב בלילה. חו"ב תו"מ, שאין בכל אחד מהם חו"ב תו"מ, אלא חו"ב ות"ת בלבד. כי המלכות חסרה בכל אחד מהם. שמצד אחד יש מלכות, שהרי יש ד' פנים חו"ב תו"מ, והיא מלכות הממותקת בבינה. ומצד אחד חסר המלכות, שאין בכל אחד מהם ד' אלא ג', והיא מלכות מבחינת עצמה שנגנזה.
ולולא התיקון הזה לא היו זו"ן ראויים לקבל אורות עליונים. ולפיכך יש תיקון י"ב שעות ביום, ותיקון י"ב שעות בלילה. אלא שביום הן מתוקנות ע"י כוחות החסד. ובלילה הן מתוקנות ע"י כוחות הדין, הנקראים בעלי היבבה. וע"כ כתוב, ובעלי היבבה, שהם כוחות הדין המעוררים יבבה ויללה בעולם, תוקעים, ומייללים תרועה, ותוקעים שנית, שממשיכים ג' קווים. כי תקיעה ראשונה קו ימין. ויללה, שברים תרועה, קו שמאל. ותקיעה שנייה קו אמצעי. ובזה נתקנת הלילה בי"ב שעות, כי בכל קו יש חו"ב תו"מ, והם י"ב. וכיוון שהלילה נתקנה בזה, אז מתעוררת השירה, והמלאכים מזמרים לפני ריבונם, שהגיע הזמן לומר שירה, שהן ג' משמרות הווי הלילה, שבהם המלאכים אומרים שירה.
כמה בעלי מגנים עומדים בקיומם להגן על הדינים, ומעוררים דינים בעולם, ואז בני אדם ישנים, והנשמה יוצאת מהגוף ומעידה עדות, ומתחייבת בדין, כי כמ"ש, אין צדיק בארץ אשר לא יחטא. והקב"ה עושה חסד עם האדם, והנשמה חוזרת בבוקר למקומה.
שסג) בחצות הלילה, כשתרנגולים נעורים, נתעורר צד צפון ברוח, קו שמאל בהארת השורוק, הארת חכמה בחוסר חסדים, ג"ר דרוח. קם בקיומו השרביט של צד דרום, קו הימין, חסדים, ונזדווג באותו הרוח של קו שמאל, ונכללו זה בזה. ואז שָכְכו דיניו של קו שמאל, ונמתק בחסדים. אז נתעורר הקב"ה במנהגו להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן.
שסד) בשעה ההיא, אשרי חלקו של האדם הקם להשתעשע בתורה, כי הקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן מקשיבים לקולו, כמ"ש, היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, השמיעיני.
שסה) ולא עוד, אלא הקב"ה מושך עליו חוט של חסד, שיהיה נשמר בעולם, כדי שהעליונים והתחתונים ישמרו אותו. כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירוֹ עימי.
שסו) כל מי שעוסק באותה שעה בתורה, ודאי שיש לו חלק תמידי בעוה"ב. מהו תמידי? המוחין הללו נמשכים מישסו"ת, שזיווגם נפסק ואינו תמידי. אלא בכל חצות לילה, כאשר הקב"ה נתעורר בגן עדן, כל אלו הנטיעות, הספירות, שבגן עדן, הנוקבא, יושקו ביותר מאותו הנחל, הנקרא נחל קדומים נחל עדנים, או"א עילאין, שמימיו אינם נפסקים לעולם, שזיווג או"א לא נפסק. ומי שקם ועוסק בתורה, נחל ההוא כאילו הוריק על ראשו, ומשקה אותו בתוך הנטיעות שבגן עדן. וע"כ יש לו חלק תמידי גם במוחין דעוה"ב, ישסו"ת, כי המוחין דאו"א כלולים בתוכם גם המוחין דישסו"ת.
שסז) ולא עוד, אלא, הואיל וכל הצדיקים שבתוך גן העדן מקשיבים לו, שמים לו חלק באותו שיקוי הנחל, שהם המוחין דאו"א עילאין. ונמצא שיש לו חלק תמידי לעוה"ב, שהם כלולים במוחין דאו"א.
שסח) רבי אבא היה בדרך, בערב נכנס לכפר, כשרצה לשכב, אמר לבעל הבית, משום שאני קם בחצות לילה ממש, ואני צריך לתרנגול שיעיר אותי.
שסט) אמר לו בעל הבית, אינך צריך לתרנגול. כי יש לי סימן ערוך בבית. כי משקל זה שלפני מיטתי, אני ממלא כלי מים, ונותן אותו על כף אחת מהמשקל, ודרך חור שבכלי, נוטפים המים טיפה אחר טיפה, עד שבחצות לילה ממש כבר התרוקנו כל המים, ועולה הכף למעלה וכף השנייה שבמשקל נשמטת ומתגלגלת למטה, ונוהם, שעושה רעש בנפילתו, והקול נשמע בכל הבית. ואז הוא חצות לילה ממש.
שע) כתוב, חצות לילה אקום להודות לָך. מה ראה דוד, שאמר חצות לילה, ולא אמר בחצות לילה? חצות לילה ודאי להקב"ה אמר כן, שקרא לו חצות לילה.
שעא) והאם הקב"ה נקרא חצות לילה? כן, חצות לילה ממש. נמצא הקב"ה ופמליה שלו. ואז הוא הזמן שנכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים. כל שם יורה השגה, שאנו משיגים הקב"ה דרך השם ההוא. וכיוון שדרכו של הקב"ה להתגלות בגן עדן בחצות לילה, ע"כ מכנהו דוד בשם חצות לילה.
שעג) בתחילת שעה ראשונה של הלילה כל הדינים של מטה מתעוררים, הדינים של המלכות הבלתי ממותקת בבינה, והולכים ומשוטטים בעולם. בחצות לילה ממש, הקב"ה נתעורר ובא לגן עדן, הנוקבא, והדינים שלמטה נעלמים ואינם נמצאים.
שעד) וכל הדרכים של מעלה, דרכי הבינה הממתקת את הנוקבא, אינם נמצאים בלילה אלא רק בחצות לילה ממש. מאין לנו זה? מאברהם, שכתוב, ויחָלק עליהם לילה. במצרים כתוב, ויהי בחצי הלילה. כי אז נמתקה הנוקבא בבינה ונתגלו אורותיה. ודוד היה יודע זה, וע"כ אמר, חצות לילה.
שעה) מאין היה יודע דוד את זה? כי מלכותו של דוד הייתה תלויה בהארת המוחין של חצות לילה. וע"כ קם בשעה ההיא ואמר שירה. וע"כ קרא את הקב"ה, חצות לילה ממש, אקום להודות לָך. כי אז כל הדינים תלויים מכאן, רק מנוקבא הממותקת שבחצות לילה, כי הדינים של מטה כבר נעלמו. ודינים של המלכות רק מכאן נמצאים, ולא מעצמה הבלתי ממותקת. וע"כ בשעה ההיא נתקשר בה דוד, וקם ואמר שירה.
שעו) לילה היא דין בכל מקום. וכתוב חצות לילה, משום שבחצות לילה מלכות שמים מתעוררת.
שעז) לילה היא זמן שליטת הדין של המלכות. ובכל מקום סתם לילה היא דין. ומה שאומר, חצות לילה, הוא משום שהמלכות יונקת אז בשתי בחינות, בדין ובחסד. וודאי הוא שחצי לילה הראשון הוא דין, כי מחצה האחרת מאיר הפנים מצד החסד. וע"כ כתוב, חצות לילה, המחצה של חסד.
שעט) ועמֵך כולם צדיקים. מה הטעם שכתוב, ועמֵך כולם צדיקים? והאם כל ישראל הם צדיקים? והרי כמה רשעים יש בישראל, כמה חוטאים, וכמה פושעים, שעוברים על מצוות התורה?
שפ) אשריהם ישראל, שמקריבים קרבן רצון לפני הקב"ה, שמקריבים בניהם לקרבן לשמונה ימים. וכשנימולו, נכנסים באותו חלק הטוב של הקב"ה, שכתוב, וצדיק יסוד עולם. כיוון שנכנסו בחלק הזה של הצדיק בזכות המילה, המה נקראים צדיקים. וודאי כולם צדיקים, כי כולם נימולו, ואפילו הרשעים שבישראל. וע"כ אמר הכתוב, ועמֵך כולם צדיקים.
שפא) וע"כ כתוב, לעולם יִירשו אָרץ, נצר מטעַי. השכינה הנקראת ארץ, כמ"ש, פיתחו לי שערי צדק, אבוא בם. וכתוב, זה השער לה' צדיקים יבואו בו, אלו שנימולו ונקראים צדיקים. ארץ הוא מלכות. וכיוון שנימולו, הם נקראים צדיקים, שפותחים להם שערי צדק, שערי המלכות. הרי שכל ישראל יירשו ארץ, שבשביל שנימולו פותחים להם השערים.
נצר מטעַי, נצר מאלו הנטיעות שנטע הקב"ה בגן עדן, אשר ארץ הזו הוא אחת מאלו הנטיעות. הנטיעות הן ע"ס שבגן עדן, והמלכות שבהן נקראת ארץ. וע"כ יש לישראל חלק טוב בעוה"ב, שכתוב, ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ.