נ) ויתחזק ישראל וישב על המיטה. כמ"ש, בעת ההיא יעמוד מיכאל, והייתה עת צרה. זהו גבורת יד של מיכאל הגדול, שיעמוד לישראל בעת הגאולה, שיהיה אז עת צרה, כמ"ש, אשר לא נהייתה מהיות גוי עד עת ההוא. ועל עת ההוא כתוב כאן, ויתחזק ישראל.
וישב על המיטה. כמו שהיה משתחווה לה מקודם לכן, שכתוב, וַישתַחוּ ישראל על ראש המיטה, כן עתה ישב עליה. מיטה, המלכות, המקבלת מיעקב, ז"א. וישב על המיטה, שהשפיע אליה.
למי היה משתחווה יעקב? אם השתחווה אל המיטה, המלכות, הרי המיטה הייתה פתוחה לקבל ממנו, ואין המשפיע משתחווה אל המקבל ממנו? אלא, אל המילה, יסוד, היה משתחווה, כי הייתה חביבה לו. המיטה היא מלכות. ראש המיטה, יסוד, ראש של המלכות. השתחווה אל מידת היסוד, החביבה מכל הספירות.
נא) כי חילל, ובעל בת אל נכר. כשנסתלק האור מז"א, מחמת עוונותיהם של ישראל, לא היה לשכינה לעמוד לפני ז"א, והוגלתה השכינה מן המלך, שיצאה יחד עִם ישראל בגלות בין העמים, משום שלא יכלה לעזוב את בניה בין העמים, שיהרגו אותם. והיה ז"א בארץ הקדושה. ובזֶה שיהיה עמים נוכרים עימו, כתוב, ובעל בת אל נכר. רוצה לומר, שהשכינה נכנסה בין העמים בגלות. ובעת שלא הייתה בארץ, והייתה בארץ העמים, נמצא שבאור של ישראל נשמרו העמים שבסביבותיהם. וע"כ נאמר ע"ז, ובעל בת אל נכר.
נב) שני שרים, מלאכים, היו תחת כיסא הכבוד. שמו של אחד מיטה, שהיא שורה באוצר ההיכל. ובגלות לא נשאר בינינו אלא זה, שהוא מטבע של הקב"ה, וחתום משמו של הקב"ה, המלאך מט"ט, ששמו כשם רבו. כמ"ש, כי שמי בקרבו.
נג) עוה"ב, בינה, היא השמירה בדרך, שמבינה נמשכת כוח השמירה. וע"כ הבינה אמרה לישראל, הנה אנוכי שולח מלאך, השכינה, לשמור אותך בדרך. ולא מדרגה אחרת, כי ממנה השמירה ואמרה, משרה אני השכינה ביניכם, לשמור אתכם בגלות, והיא תשמור אתכם עד שתביא אתכם לארצכם, כמו שהייתם מקודם לכן. כמ"ש, להביאך אל המקום אשר הכינותי, שהארץ כבר הייתה מושב שלהם מקודם לכן.
נד) המלאך שבכתוב, זהו השכינה, המתלבשת ופועלת ע"י מט"ט. כי בגלות המכונה דרך, הוגלתה השכינה מן המלך, מז"א, ופועלת ע"י מט"ט, עד ימי הגאולה, שתשוב למקומה, לז"א. כי כמ"ש, רק עוג מלך הבשן נשאר מיֶתר הרְפָאים הנה עַרשׂוֹ עֶרשׂ ברזל, הלוא הוא ברבת בני עמון. כי עוג מלך הבשן הקליפה שלעומת מט"ט. ע"כ רמוז גם הוא בשם מיטה, כמו מט"ט.
נה) ודרך שהוא משל על הגלות, תשמור אתכם השכינה בגלות, מכל הצרות שתבואנה עליכם, עד שיבוא ויכנֵס אתכם לארץ, אשר נשבע לאבותיכם, שנשמרה לכם.
נו) שר השני שתחת כיסא הקדוש, השורה באוצר ההיכל, הוא נוריאל. כי השר של ישראל, שנתמנה עליהם, השר הא' שמתחת כיסא הקדוש, שהוא מט"ט. בכל עת שהייתה השכינה עם המלך, היה יוצא ונכנס לפניהם, הוא מט"ט. והשר השני נוריאל מקבל עבודתם של ישראל להקב"ה כאש. וכאשר נתבטל האש, כי הוגלו ישראל ואינם מעלים מ"ן בעבודתם, נסתלק אורה של השכינה, ונסתלקה השכינה מן המלך.
נז) ליני הלילה והיה בבוקר, אם יגאלךְ טוב יגאָל. הרחמים שולטים על הדין. כי רות, המלכות, דין, וטוב הוא רחמים, כמ"ש, וירא אלקים את האור כי טוב. הרי טוב ואור שווים, שהוא המקור של הנחלים, שהים והנחלים שבעולם באים מהם. ולפיכך מה שכתוב על רות, אם יגאלך טוב, שהרחמים, שנקרא טוב, יגאל וישלוט על רות, שהיא דין.
נח) אמר רבי שמעון, פעם אחת עליתי וירדתי להאיר במקור הנחלים, שהעלה מ"ן והוריד מ"ד אל המלכות, ממקור הנחלים, בינה. וכתוב, כל הנחלים הולכים אל הים והים אינו מלא. מאורו דבינה נבראו כל השרים שבעולם, ומאורו נובעים כל הנחלים, שכל הנחלים הולכים אל הים והים אינו מלא. שלא מלא הים, המלכות, בגלות הזה, כי החושך והאפילה שבגלות, אהבת אמא, בינה, עשתה אותם. ואם לא היה החושך, לא היה נעשה הנחל, המאיר אל הבת, המלכות. והים לא יהיה מלא ושלם עד שיבוא צד האחר, שלא היה בגלות, צד הימין, ששום קליפה אינה שולטת עליו. ואז יתמלא הים, המלכות.