סד) ויאמר יעקב אֶל יוסף, אל שדי נראה אליי בלוז בארץ כנען. לוז, זה ירושלים העליונה, בינה, המשרה השכינה בינינו. אמר יעקב העליון, ז"א, ליעקב שלמטה, הבינה נתנה לי ברכה, שרוצה להרבות אתכם ולתת את הארץ לבניכם. לוז, ירושלים העליונה, בינה, הקב"ה, נתן ברכה, שברכה זו תהיה על ידו בארץ הקדושה, אבל לארץ אחרת לא יהיה הברכה.
סה) מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו. הקב"ה קרא את ישראל, אחים ורעים. מברך רעהו, שהקב"ה מברך את ישראל. הברכה שנתן, שעם הזה יהיה טהור תחת ידיו, ושיהיה שומר עליהם. שמחמת ברכה זו מסבב על ישראל סיבות, הנראות כמו עונשים. וע"כ מסיים הכתוב, קללה תחשב לו. כי אינם מבינים שהן לטובתם, כדי שתתקיים הברכה.
סו) אשרי חלקם של עם הטהור, שהוא שומר עליהם, שנקראים בנים, חביבים יותר מעליונים, שכתוב, בנים אתם לה', והכל בשביל זה, משום שנשלם השם שד"י בחותם שלהם, שהם נימולים.
סז) בפניו של אדם יש השם של הקב"ה, ש', וחסר ממנו י', ולא נשלם. בא אברהם וחיבב את הקב"ה, ואמר לו הקב"ה, בך ישתלם השם. ונימול, ונשלם השם בי' של המילה. כי בפניו של האדם ש' דשדי, ב' עיניים וחוטם באמצע. ובזרועו יש ד'. וחסר י'. ונשלם בי' של המילה. ואז נקראים בנים לה' בנים קדושים.
סח) וכאשר מטמאים לברית קדוש, ומכניס אותו לרשות אחר, שעובר בו עבירה, נסתלק ממנו קדושת החותם, והוא כמו שמחריב העולם, כי טימא החותם שנשלם בו השם של הקב"ה ומחריב העולם. כי מפסיק השפעת הקב"ה אל העולם.