פא) קול ברמה נשמע, רחל מבכּה על בניה. כה אמר ה', מִנעי קולך מבֵּכי, כי יש שכר לפעולתך, ושבו בנים לגבולם. הלוא היה לו לומר, וישובו בנים לגבולם?
פב) אלא, בשעה שיהיה הדין על ההר, והשכינה תתעטר על ההר, שתקבל שם מוחין, עטרה, וחושבת אז שבניה יאבדו בדין, ואינו כן. רבים יהיו בני הכיסא מבניה עצמה, כמ"ש, כי רבים בני שומֵמה מבני בְעוּלה, ואז תשוב השכינה לבעלה, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
שני מצבים לשכינה:
א. שהיא רביעי לאבות, שקומתה שווה לז"א, חג"ת, הרים, כי שניהם הם כיסא אל הבינה, ואז הוא שלושת רגלי הכיסא חג"ת, הרים, והשכינה רגל רביעי אל הכיסא. ונחשבת גם הר כמו חג"ת. ובמצב הזה היא אחוריים ודינים.
ב. שחוזרת ונבנית בפָנים ורחמים, אבל אז מתמעטת קומתה ואינה ראויה עוד להיות כיסא אל הבינה, אלא שנעשית מקבלת מז"א, שיורדת לנה"י, אבל הם מזדווגים פב"פ, ורחמים. המוחין ולידת נשמות ישראל באים ממצב ב', כי במצב א' היא מלאה דינים, וכל המקבלים ממנה אז, נאבדים.
בשעה שיהיה הדין על ההר, כשהשכינה במצב א', שעלתה לחג"ת, הרים, שאז שולטים הדינים על ההר, והשכינה מתעטרת על ההר, שמקבלת מוחין גדולים כמו ז"א, ונעשית כיסא אל הבינה כמוהו, רגל רביעי. וחושבת המקבלים ממנה לנאבדים, מרוב הדינים המושפעים ממנה במצב א' הזה. וע"כ השכינה מכונה במצב הזה בשם עקרה, כי אין לה בנים, המקבלים, כי כל המקבל ממנה נאבד.
ובגמה"ת, שתתוקן עצם המלכות לגמרי, ולא תצרך עוד לקבל מיתוקים מהבינה, אז נאמר, רׂני עקרה, כי רבים יהיו בני הכיסא מבניה עצמה. כי כל אלו שקיבלו ממנו במצב הא' במדרגת כיסא אל הבינה, שנאבדו מהעולם מרוב הדינים שבה, חזרו כולם לתחייה, ומה שחשבה השכינה שהיא עקרה בלא בנים במצב הא', ותראה שהבנים ממצב הכיסא מרובים מבנים שלה עצמה, מבנים ממצב הב', שמטרם התיקון רק היא הייתה בעלת בנים. כמ"ש, כי רבים הם בני שומֵמה, בני הכיסא הם רבים, מבני בְּעוּלה, מבני מצב הב', שרק היא הייתה בעולה ובת בנים. ואז תשוב השכינה לבעלה, כמ"ש, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. כי מטרם גמה"ת, נאמר רק הויה אחד, כי השכינה נכללת בז"א, הויה. אבל בגמה"ת, נאמר גם ושמו אחד, כי תהיה מתוקנת בפני עצמה.
פג) לכן מקודם תאמר השכינה לבעלה, הבנים שלי, ממצב הא', היכן הם? ויאמר לה, שהם בדין, והיא חושבת שנאבדו בדין, ומבכּה עליהם, כמ"ש, קול ברמה נשמע רחל מבכּה על בניה. והוא יאמר לה, מִנעי קולך מבֵּכי. כי יש שכר לפעולתך, משום שהיית עימהם, וכבר שָבו הבנים מארץ השנואה, כי כבר נגאלו. לכן, ושבו בנים לגבולם, לשון עבר, כי שהקב"ה השיב לה, כי יש שכר לפעולתך, כבר היה גמה"ת, וכבר שבו הבנים לגבולם.
פד) ואני בבואי מפדן מתה עליי רחל. והאם לא ידע יוסף שאימו מתה, הלוא היה עימה שם כשמתה, ולמה היה צריך יעקב לספר לו את זה? אלא יאמר ישראל העליון, כשנבוא מגאולת ישראל, תתעורר השכינה, ותתעורר כנסת ישראל ותערוך מלחמה עם העמים, וימותו מישראל במלחמה זו. ויתקרבו לאט לאט לבוא אל הארץ. יאמר לה הקב"ה, כשהיא בוכה על בניה שמתו, אל תפחדי, שכר יש לבנים שמתו במלחמה על שמי. אחרים, שלא מתו, כבר שבו. ושמתו, ישובו ויחיו בתחיית המתים.
פה) מתה עליי רחל. מתה על ייחוד שמו של הקב"ה, בניה שנהרגו על קידוש השם, וע"ז כתוב, בעוד כברת דרך לבוא אפרתה, מתו על ייחוד שמו של הקב"ה בחוץ לארץ, במלחמה לביאת הארץ, כי בא"י לא ימות אף אחד מהם, רק לבוא לא"י, כי אחר שבאים לא"י אינם מתים עוד.
פו) עתידים ישראל לערוך מלחמה בדרך לאפרת, וימותו עם רב מהם. ואח"כ יקומו לתחיית המתים, וממשלה יתֵרה תהיה לאותם שמתו בדרך הזה לאפרת, מכל אלו שיהיו כבר לפניהם בירושלים, יותר מכל אלו שלא מתו במלחמה.
פז) ולמה נקרא שם המקום הקדוש של המקום הזה לחם, שהכתוב אומר, אפרת היא בית לחם? משום שהוא משמו של הקב"ה, כי ימותו שם במלחמה על שמו, י"ד על כס יה מלחמה לה' בעמלק, שפירושו, שימותו שם, כדי להשלים את השם י"ה, כי אין השם שלם בהויה, עד שימחה זכר עמלק, וע"כ המלחמה הוא להשלים את השם י"ה עם ו"ה. וע"כ נקרא המקום לחם, מלשון מלחמה, כי לָחם בגלות, משום שהוא בא להשלים את שמו של הקב"ה.