ק) ועיני ישראל כבדו מזוקֶן. זהו ישראל למטה. ומשום זה אין אתה מוצא כלשון הזה בכל התורה. כי כשישראל יהיו בגלות, כל ימי החורבן הזה, נזדקנו, לא יכלו לראות פני השכינה, עד שיבוא רוח אחר בהם.
קא) מקודם לכן נטמאו בארץ העמים, בגלותם, ולא היו הולכים בחוקי התורה, כמו שהיו צריכים ללכת. וישבו זמן רב בין הנוכרים, דור אחר דור. ולמדו מדרכיהם, כמ"ש, ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם. כאשר ישובו לארצם, בתחילה, לא יכלו לראות פני השכינה, עד שנתן להם הקב"ה רוחו בהם.
קב) כמ"ש, ואת רוחי אתן בקרבכם. ואח"כ, ועשיתי את אשר בחוקיי תלֵכו ומשפטיי תשמרו ועשיתם. כי לאחר שאתן רוחי בכם וקדושה, תלכו בחוקיי ותתהלכו בהם.
קג) באור פני מלך חיים, ורצונו כּעָב מלקוֹש. כי כאשר יקבלו פני שכינת הקב"ה, ויעסקו באלו המרכבות, שמהן חיות העולם, החיות שהן נושאי המרכבה, כמ"ש ביחזקאל, אז נאמר עליהם, באור פני מלך חיים.
קד) לא תמצא במקראות הללו, שבפרשת ויחי עד כאן, שידברו בהקב"ה. שאע"פ שהם עוסקים בגאולה, וכשכתוב יעקב, פירושו יעקב העליון או ישראל העליון, הקב"ה, למה מדבר הכתוב בלשון ושמות בני אדם?
משום שכאשר ישובו לארצם, וייתן להם הקב"ה רוח חכמה, אז תהיה הלשון שלהם תמיד בהקב"ה. כמ"ש, גם לשוני כל היום תֶהגֶה צדקתך. כי המקראות עד כאן מדברים בביאת הארץ, בטרם שהקב"ה נתן בהם רוח חכמה. וע"כ מדברים בשמות בני אדם, ולא נזכר בפירוש שמו של הקב"ה.