קפא) בני אימי ניחַרו בי. בני אימי, כמ"ש, השליך משמים אֶרץ, נוקבא. כי כשרצה הקב"ה להחריב את ביתו התחתון, ביהמ"ק, ולהגלות את ישראל בין העמים, הסיר מלפניו ארץ, הנוקבא, והתרחק ממנה, כמ"ש, ותֵתַצַב אחותו מרחוק. וכשארץ התרחקה משמים של מעלה, ז"א, ארץ של מטה, ביהמ"ק, נחרבה, וישראל נתפזרו בין האומות. אמרה כנסת ישראל, מי גרם לי זאת? בני אימי, ז"א ונוקבא, שניחַרו בי והתרחקו ממני. כי ז"א ונוקבא הם בני בינה.
קפב) רבי יוסי היה הולך בדרך עם רבי חייא. אמר רבי יוסי, רואה אני איש בנהר, ציפור על ראשו, אוכלת ברגליה, ואותו האיש צועק.
קפג) נתקרב אל האיש ונשמע. אמר רבי חייא, מפחד אני להתקרב. אמר לו, וכי בן אדם הוא, אלא רמז לנו הקב"ה. קרבו אצלו, שמעו שאומר, עטרה עטרה, ז"א ונוקבא, שנקראים עטרות. שני בנים, בני בינה, שורים מבחוץ למקומם, ז"א אינו נח ואין מנוחה לנוקבא, עד שהציפור יהיה מושלך שסוע לגזרים.
ציפור רומזת לאומות המשעבדים ומענים את ישראל בגלות. ואיש בנהר רומז לישראל, שהציפור עומדת על ראש ישראל ואוכלת אותו ברגליה. אומר, עטרה עטרה שני בנים, ז"א ונוקבא, בני בינה, שורים מבחוץ למקומם, שזה גורם שיהיו ישראל בגלות, כמ"ש, בני אימי ניחַרו בי. ז"א אינו נח ואין מנוחה לנוקבא, עד שהציפור יהיה מושלך שסוע לגזרים, עד שינקום נקמתו מהאומה ההיא.
קפד) בני אימי ניחַרו בי, סובב על זו"ן, משום שכרמי שלי לא נטרתי.
קפה) הגלות נמשך. וע"כ ציפורי השמים, שרי האומות, אינם נעברים מממשלתם, עד שממשלת עמים עכו"ם נעברים מן העולם. ויהיה זאת שיגיע יום הקב"ה, ודיניו יתעוררו בעולם, כמ"ש, והיה יום אחד, הוא ייוודע לה', לא יום ולא לילה.
קפו) בעוד שהיו הולכים, שמעו קול אחד, שאמר, שלהבת הכפתור, המלכות, הגיע בדיניו. יצא שלהבת אחת ושרף את הציפור. כתוב בדניאל, בחיה הרביעית מארבע חיות, הרומזים על האומות ששעבדו את ישראל בד' גלויות, וחיה הרביעית הוא גלות האחרון. ונראה, שציפור היא ג"כ חיה הרביעית.