רלב) אני חבצלת השרון שושנת העמקים. כמה חביבה כנסת ישראל לפני הקב"ה, שהקב"ה משבח לה והיא משבחת להקב"ה תמיד, כמ"ש בשיר השירים. וכמה משוררים ומזמרים היא מזמנת לו תמיד להקב"ה. אשרי חלקם של ישראל, שאחוזים בגורל החלק הקדוש, כמ"ש, כי חֵלֶק ה' עַמו.
רלג) אני חבצלת השרון, כנסת ישראל, הנוקבא, העומדת בפאר היופי בגן עדן. ונקראת השרון, משום שמשוררת ומשבחת למלך העליון.
רלד) אני חבצלת השרון, שצריכה להישקות משיקוי של הנחל העמוק, מקור הנחלים, בינה, כמ"ש, והיה השָרב לאגם. וע"כ נקראת הנוקבא השרון, מלשון שרב, שהיא צמאה לשתות מי הבינה. ונקראת שושנת העמקים, משום שנמצאת בתכלית העומק. עמקים, כמ"ש, ממעמקים קראתיך ה'. חבצלת השרון, חבצלת ממקום ששיקויי הנחלים יוצאים ואינם פוסקים לעולם. שושנת העמקים, שושנה ממקום עמק וסתום מכל הצדדים.
ב' מצבים בנוקבא:
א. רביעי לאבות, כשעולה למעלה מחזה דז"א, ונעשתה לרגל רביעי לכיסא עליון, בינה. ואז הם ב' מאורות הגדולים במדרגה אחת, כי שניהם מקבלים מבינה: חג"ת דז"א מקבל מקו ימין דבינה, והנוקבא מקבלת מקו שמאל דבינה חכמה בלי חסדים. ואז היא צמאה ומשתוקקת מאוד לקבל החסדים, כי חכמה בלי חסדים אינה מאירה. ובמצב הזה נקראת חבצלת השרון. שרון מלשון, יָשׂוֹרוּ על אנשים, שפירושו ראייה, קבלת חכמה. חבצלת, מורה חבוי מצל, שאין לה צל, הממשיך חסדים.
ב. שביעי לבניין, לאחר שמתמעטת ויורדת מחזה ולמטה דז"א, ומקבלת מנה"י דז"א, כלומר, לאחר שנתקנה בב' נקודות הכלולות במסך דחיריק, הנקראות מנעולא ומפתחא, כי אז נכללת מחכמה וחסדים יחדיו. החכמה מעת שהייתה רביעי לאבות, בחג"ת דז"א, והחסדים ממה שעתה שביעי לבניין, בנה"י דז"א.
ע"כ כתוב, אני חבצלת השרון, שצריכה להישקות משיקוי של הנחל העמוק, כי צריכה לקבל חכמה וחסדים יחדיו ממסך דחיריק אחר שנכלל בבינה, שאז נקראת הבינה נחל עמוק. נחל בינה, מקור כל השפּעות והמוחין. עמוק, ע"ש התכללותה במסך דחיריק מקו אמצעי. ואז נאמר על הנוקבא, והיה השָרב לאגם. כי כשהייתה חבצלת, הייתה יבשה בלי מים, בחוסר חסדים. אבל אחר שקיבלה חסדים מנחל עמוק, נעשתה לאגם.
ושכתוב, ונקראת שושנת העמקים, משום שנמצאת בתכלית העומק, זהו מצב הב', שנמצאת כלולה במנעולא, הנבחנת לעמוק מכל עמוק, שאין מי שישיגה. אבל אם הייתה כנקודה דמנעולא בלבדה, לא הייתה ראויה לקבל מוחין, אלא שצריכה להימתק בבינה, ולקבל נקודה דמפתחא, שבזה נמתקת וראויה למוחין. ואז נבחנת שיש בה ב' נקודות, הנבחנות לב' עמקים, שאז נאמר עליה, ממעמקים קראתיך ה'.
וכתוב, חבצלת השרון, חבצלת ממקום ששיקויי הנחלים יוצאים ואינם פוסקים לעולם. חבצלת, שהיא חבויה מצל, צל הבינה, שמשם יוצאים חסדים בזיווג שאינו נפסק. וע"כ אין לה אלא חכמה בלי חסדים. וכתוב, שושנת העמקים, שושנה ממקום עמק וסתום מכל הצדדים, שהשם עמקים נמשך לה ממנעולא הכלולה בה במצב הב', שהיא עמוקה מכל וסתומה מכל הצדדים.
רלה) בתחילה היא ירוקה כחבצלת, שהעלים שלה ירוקים. במצב א', שנקראת חבצלת, היא במדרגה אחת עם ז"א, שהגוון שלו ירוק, וע"כ גם היא ירוקה. ואח"כ, במצב הב' היא שושנת אדומה בגוונים לבנים. כי במצב ב' יש לה ב' נקודות, מנעולא ומפתחא, דין ורחמים, טוב ורע, כי זכה הרי טוב, לא זכה הרי רע. שושנה בשישה עלים, להיותה שביעי, המקבלת מחג"ת נה"י. שושנת מלשון שינוי, כי הוא משתנה מגוון לגוון, משנה את הגוונים שלה, משתנה מדין לרחמים, מאדום ללבן, וכן מרחמים לדין, וע"כ נקראת שושנה מלשון שינוי.
רלו) נקראת שושנת, משום שבתחילה היא חבצלת, בעת שמבקשת להזדווג עם המלך, נקראת חבצלת. כי במצב הא' אין לה זיווג עם ז"א, אלא הכנה לזיווג. ואחר שנזדווגה עם המלך באלו הנשיקות, במצב הב', נקראת שושנת, משום שכתוב, שפתותיו שושנים. שושנת העמקים נקראת, משום שמשנה את צבעיה, פעם לטוב ופעם לרע, פעם לרחמים ופעם לדין. כי זכה הרי טוב, לא זכה הרי רע.
רלז) כי בני אדם אינם מסתכלים ואינם יודעים ואינם משגיחים, שבשעה שהקב"ה ברא את האדם והוקיר אותו במוחין עליונים, ביקש ממנו שיתדבק בו, כדי שיהיה יחיד, ויהיה לו לב אחד, ויהיה דבוק במקום דבקות יחיד, שאינה משתנה, בז"א, שנאמר בו, אני הויה לא שָניתי, ואינו מתהפך לעולם, בקשר ייחוד הכל נקשר בו, כמ"ש, ועץ החיים, ז"א, בתוך הגן.
רלח) אח"כ סרו מדרך האמונה, ועזבו את אילן היחיד העליון לכל האילנות, ז"א, ובאו להתדבק במקום המשתנה ומתהפך מצבע לצבע ומטוב לרע ומרע לטוב, כלומר בנוקבא בעת שאינה בזיווג עם ז"א ויונקת משמאל לבד, וירדו ממעלה למטה בשינויים מרובים. כמ"ש, אשר עשה האלקים את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים.
רלט) אז ודאי נהפך ליבם בצד ההוא ממש, כי קיבלו שינויים רבים, פעם לטוב פעם לרע, פעם לרחמים פעם לדין. שנתדבקו בשמאל ודאי ביקשו חשבונות רבים, שינויים רבים, ונתדבקו בהם.
רמ) אמר לו הקב"ה, אדם, עזבת את החיים ונתדבקת במוות. חיים, כמ"ש, ועץ החיים בתוך הגן, ז"א, שנקרא חיים, כי מי שאחוז בו, אינו טועם מוות לעולם. והתדבקת באילן אחר, בנוקבא בשעה שאינה בזיווג עם ז"א, הנה ודאי המוות הוא כנגדך. כמ"ש, רגליה יורדות מוות, כלומר, לא זכה הרי רע. וכתוב, ומוצא אני מר ממוות את האישה, הנוקבא כשאינה בזיווג עם ז"א. ודאי שנתדבק במקום המוות, ועזב מקום החיים, וע"כ נגזר עליו ועל כל העולם, המוות.
רמא) אם הוא חטא, כל העולם מה חטאו, ולמה נגזר המוות על כל העולם? האם כל העולם אכלו מעץ הזה, וע"כ הוטל המוות על כולם? אלא בשעה שנברא האדם, וקם על רגליו, ראו אותו כל הבריות, ויראו מלפניו, והיו נמשכים אחריו כעבדים אחר המלך. והוא אמר להם, אני ואתם, בואו נשתחווה ונכרעה. כיוון שראו את האדם, שמשתחווה לצד שמאל, ונתדבק בו, כולם נמשכו אחריו, וע"כ גרם מוות לכל העולם.
רמב) אז נשתנה האדם פעם דין ופעם רחמים, פעם מוות ופעם חיים. ולא עמד קבוע באחד מהם, כי אותו מקום גרם לו. וע"כ נקרא אותו המקום, להט החרב המתהפכת. כי מתהפכת מצד זה לצד זה, מטוב לרע, מרחמים לדין, משלום למלחמה. מתהפכת בדרך כלל מטוב לרע, כמ"ש, ועץ הדעת טוב ורע.
רמג) מלך העליון לאהבתו על מעשיו, הוכיח אותו, ואמר לו, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. והוא לא קיבל ממנו, ונמשך אחר אשתו, וגורש מגן עדן לעולמים, כי האישה עולה למקום התהפכות החיים והמוות, ולא יותר. וע"כ האישה גרמה מוות לכל.
רמד) לעוה"ב כתוב, כי כימי העץ ימי עמי. כימי העץ, עץ החיים. בו בעת כתוב, בילע המוות לנצח, כי בעץ החיים אין שינויים ואין בו מוות.