תי) הקב"ה באהבת ישראל, שהם גורלו ונחלתו, לא מסתכל אחֵר בדיניהם, רק הוא. וכיוון שהוא מסתכל בדיניהם, מתמלא עליהם רחמים, כאב המרחם על בנים. כמ"ש, כרַחם אב על בנים ריחם ה'. ואם נמצא להם עוונות, מעביר אותם כולן, עד שלא נשאר עליהם עוונות, לתת ממשלה לס"א, שידונו אותם בשבילם.
תיא) באו לחטוא לפניו כבתחילה, אלו עוונות ראשונים שכבר העבירם מלפניו, חוזר וחושב עליהם. ע"כ כתוב, אל תזכור לנו עוונות ראשונים, מהר יקדמונו רחמיך. כי אם לא יקדימו רחמיך על ישראל, לא יוכלו להתקיים בעולם. משום שכמה בעלי הדין הקשה ומקטרגים עומדים על ישראל מלמעלה, ואם לא הקדים הקב"ה רחמים על ישראל, מטרם שישגיח בדין שלהם, לא יכלו להתקיים בעולם. וע"כ כתוב, מהר יקדמונו רחמיך כי דַלוֹנוּ מאוד. דלות של מעשים טובים, דלות של מעשים ישרים.
תיב) אילו אצרו ישראל מעשים טובים לפני הקב"ה, לא היו עומדים עליהם עמים עכו"ם בעולם. אבל ישראל גורמים לשאר העמים, להרים את ראשם בעולם, כי אם ישראל לא היו חוטאים לפני הקב"ה, היו שאר עמים עכו"ם נכנעים לפניהם.
תיג) אם לא היו ממשיכים ישראל במעשים רעים לצד האחר בא"י, לא היו שולטים שאר עמים עכו"ם בא"י, ולא הוגלו מן הארץ. וע"ז כתוב, כי דַלוֹנוּ מאוד, שאין לנו מעשים טובים כראוי.