תיט) תיכּון תפילתי קטורת לפניך, מַשׂאַת כפַיי מנחת עָרֶב. קטורת בא על שמחה, כמ"ש, שמן וקטורת ישַמח לב. וע"כ הכהן, כשהדליק הנרות, היה מקטיר קטורת, כמ"ש, בהטיבו את הנרות יקטירֶנה, ובהעלות אהרון את הנרות בין הערביים, יקטירֶנה. בבוקר מקטיר קטורת על שמחה, כי השעה גרמה, כי בבוקר זמן שמחה. בערב מקטיר קטורת, לשמח צד השמאל. וכן ראוי לעשות. לעולם לא בא הקטורת אלא על שמחה.
תכ) קטורת מקשר קשרים, קשרי הספירות זה בזה, ואחוז למעלה ולמטה, ומעביר מוות וקטרוג וכעס, שלא יוכלו לשלוט בעולם, כמ"ש, ויאמר משה אל אהרון קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת, ותיעצר המגפה. כי כל בחינות הרעות וכל מקטרגים אינם יכולים לעמוד לפני הקטורת. וע"כ הוא שמחת הכל וקשר הכל.
תכא) בשעת המנחה, שהדין שורה בעולם, נתכוון דוד בתפילה של קטורת, כמ"ש, תיכּון תפילתי קטורת לפניך. ותפילה זו שהעלה, יעביר הרוגז של דין הקשה, השולט בערב, בכוח הקטורת, הדוחה ומעביר כל רוגז וכל קטרוג שבעולם. מנחת ערב, מנחה שהדין שולט בעולם.
תכב) בעת שנשרף ביהמ"ק, זמן מנחה היה. ע"כ כתוב, אוֹי לנו כי פנה היום כי יינָטו צִללֵי עָרֶב. צִללֵי עָרֶב, הם מקטרגי העולם ורוגז הדינים, המוכנים בעת ההוא. וע"כ צריך האדם לכוון דעתו בתפילת המנחה. בכל התפילות צריך האדם לכוון דעתו, ובתפילה זו יותר מכולן, משום שהדין שורה בעולם, וע"כ זמן תפילת המנחה יצחק תיקן אותה.