תפח) ויברכם ביום ההוא לאמור בךָ יברך ישראל. מהו ביום ההוא, הרי היה מספיק שיאמר, ויברכם? בכל מקום כתוב לאמר חסר ו', למה כאן לאמור כתוב עם ו'?
תפט) ביום ההוא, הוא המדרגה שנתמנתה על הברכות של מעלה, בינה. יום הוא ז"א, ממקום עליון הנקרא הוא, בינה, מורה שאין פירוד בין יום ובין הוא. ובכל מקום שנאמר, יום ההוא, מדרגה עליונה בינה ותחתונה ז"א, ביחד, ז"א שעלה לבינה ונעשה כמוה.
תצ) ומשום זה, כאשר רצה יעקב לברך את בני יוסף, בירך אותם בייחוד של מעלה ומטה כולם כאחד, בשביל שיתקיים ברכתם. ואח"כ כלל כולם יחד. ואמר, בךָ יברך ישראל. בך הוא הייחוד: בתחילה בירך, ממטה למעלה, ויברכם ביום ההוא, שז"א ובינה ביחד. ואח"כ ירד לאמצע, לז"א, ולמטה, לנוקבא. לאמור עם ו' הוא אמצע, כי ו' ז"א. ואח"כ ירד למטה, ואמר, בך, שמורה על הנוקבא. ובך, הברכה ממטה למעלה וממעלה למטה.
תצא) ישראל הוא ישראל סבא, ז"א דבינה. יבורך ישראל, לא כתוב, אלא יברך ישראל, שיברך לאחרים, כי ישראל סבא מקבל הברכות מלמעלה ומברך לכל ע"י מדרגה התחתונה, הנוקבא. כמ"ש, בךָ יברך ישראל, שע"י בך, שהיא הנוקבא, יברך ישראל סבא לכל.
תצב) ישׂימך אלקים כאפרים וכמנשה, וישם את אפרים לפני מנשה. הקדים את אפרים בתחילה, משום שאפרים נקרא ע"ש של ישראל. כי כשיצא שבט אפרים מטרם שנשלם זמן שעבוד מצרים, שדחקו את השעה ויצאו מן הגלות, קמו עליהם שונאיהם והרגו אותם. וכתוב, בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה. משמע, שאפרים נקרא ישראל, משום שכתוב כל בית ישראל המה. וע"כ הקדים את אפרים לפני מנשה. משום זה, נסיעתו של אפרים לצד מערב, ומסעו היה. כי השכינה במערב, שכל ישראל כלולים בה. וע"כ אפרים, שנקרא בשם ישראל, היה בצד השכינה.
תצג) הברכה, שבירך את בני יוסף, למה הקדים ברכתם, מטרם שבירך את בניו עצמו? נשמע שאהבת בני בנים חביב על האדם יותר מבניו. ומשום שאהבת בני בניו קודמת לבניו, הקדים לברך אותם בתחילה.
תצד) ויברכם ביום ההוא לאמור בךָ יברך ישראל הוא כמ"ש, ה' זכָרָנו יברך יברך את בית ישראל. למה כתוב ב' פעמים, יברך? ה' זכָרָנו יברך, אלו הם הגברים. יברך את בית ישראל, אלו הן הנשים. כי הזכרים צריכים להתברך מתחילה, ואח"כ הנשים, שנשים אינן מתברכות אלא מברכתם של זכרים. וכשהזכרים מתברכים, אז מתברכות הנשים. כמ"ש, וכיפר בעדו ובעד ביתו. שצריך לכפר על עצמו תחילה, ואח"כ על ביתו, שהזכר קודם לנקבה, כדי שתתברך ממנו.
תצה) הנשים אינן מתברכות אלא מזכרים, כשהם מתברכים תחילה, ומברכה זו של הזכרים, מתברכות, ואינן צריכות לברכה מיוחדת להן. אז למה כתוב, יברך את בית ישראל, מאחר שהנשים אינן צריכות לברכה מיוחדת? אלא הקב"ה נותן תוספת ברכה לזכר, שנשוי אישה, כדי שתתברך ממנו אשתו. וכן בכל מקום, נותן הקב"ה תוספת ברכה לזכר שנשא אישה, כדי שתתברך מתוספת זו. וכיוון שאדם נושא אישה, נותן לו ב' חלקים, אחד לו ואחד לאשתו. והוא מקבל הכל, חלקו וחלק אשתו. וע"כ כתוב ברכה מיוחדת לנשים, יברך את בית ישראל, כי זהו חלקן. אמנם הזכרים מקבלים גם חלקן, והם נותנים להן אח"כ.
תצו) ויברכם ביום ההוא לאמור. לאמור עם ו', רומז על בן הבכור, כי הו' רומזת על בכורה, כמ"ש, בני בכורי ישראל. וכמ"ש, ואפרים בכורי הוא. וע"ז באה תוספת ו' על שם אפרים, הנכלל באותה הברכה.