תק) כשזוכה האדם בעוה"ז במעשים טובים, הימים שלו מתברכים למעלה ממקום שנקרא מידת ימיו, בינה. ואמר דוד, הודיעני ה' קיצי ומידת ימיי מה היא. קיצי, זהו קץ הימין, שמתקשר בדוד. ומידת ימיי, שנתמנה ממש על ימיו, שהיא בינה.
תקא) מקרא זה נאמר על הימים שנגזרו מאדה"ר שבעים שנה, שלא היה לדוד חיים כלל, אלא שנתן לו אדה"ר מימיו שבעים שנים.
תקב) וזה הרקיע הוילון, כנגד המלכות, אינו משמש כלום, כי הלבנה, מלכות, אינה מאירה מעצמה כלום. דוד, כנגד המלכות, אין לו חיים. ושבעים שנה מאירים למלכות מכל צדדיה, ז"ס חג"ת נהי"מ מז"א, שכל אחת כלולה מעשר, והם שבעים. והם חיי דוד סתם. וע"כ ביקש דוד מהקב"ה, לדעת למה אין חיים אל הלבנה מעצמה, ורצה לדעת השורש שלה.
תקג) ומידת ימיי, זו היא מדרגה עליונה סתומה, בינה שנקראת מידת ימיי, משום שהיא עומדת על כל אלו הימים, שהם חיים של המלכות. כי חג"ת נהי"ם דז"א נמשכים מבינה, היא מקום המאיר לכל. אדעָה מֶה חדֶל אני, אמר דוד. אדעה על מה חדל אני אור מעצמי, ונמנע ממנו להיות, כשאר כל אורות העליונים, שיש להם חיים לכולם מעצמם, ואני, על מה אני חדל מאור, ועל מה נמנע ממני? וזה הוא שבא דוד לדעת, ולא ניתן לו רשות לדעת.