תקכט) ראובן בכורי אתה. מה ראה יעקב להתחיל הברכות בראובן, ולא התחיל ביהודה, שבנסיעת הדגלים נוסע הראשון לכל המחנות. והוא מלך. והלוא לא בירך את ראובן, ונסתלקו ממנו הברכות, עד שבא משה והתפלל עליו. ולפי זה מוטב היה שיתחיל ביהודה, והיה מתחיל בברכה.
תקל) אבל ודאי בירך את ראובן, ועלה הברכה למקומו. משל לאדם שהיה לו בן, כשהגיע זמנו להסתלק מן העולם, בא אליו המלך, אמר, כל כספי יהיה ביד המלך שמור לבני. כשראה המלך שהבן ראוי לקבלו נתן לו. כך יעקב אמר, ראובן, בכורי אתה, אהוב ליבי, אבל הברכות שלך יהיו בידי המלך הקדוש, עד שראה אותך ראוי להן.
תקלא) כמה אטומים הם בני אדם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בכבוד המלך, והרי התורה מכריז עליהם בכל יום, ואין מי שייטה אוזנו אליה.
תקלב) סוד החכמה לומדים משני ציוויים, האחד להעיר ממטה למעלה, כמ"ש, הינבא אל הרוח. כי אם אינם מתעוררים מקודם מלמטה, אינם מתעוררים למעלה. ובהתעוררות שלמטה, מתעורר למעלה. וציווי השני הוא להעיר ממעלה למטה כמ"ש, הינבא בן אדם ואמרת אל הרוח.
תקלג) כי אפילו למעלה, בהתעוררות של מטה, בהעלאת מ"ן, מקבל העליון מעליון ממנו. אפילו במדרגות העליונות, אין התחתונה מקבלת מעליונה ממנה, אלא רק ע"י התעוררות של מטה. כמ"ש, כה אמר ה', מארבע רוחות בואי הרוח, חסד ת"ת גבורה ומלכות. הרוח בא ממערב, המלכות, בהתחברות של אלו האחרים, דרום מזרח צפון, שהם חג"ת. שהמלכות מעלה מ"ן אליהם, והם מתחברים בה. הרי שגם בעליונים נוהג התעוררות של מטה, העלאת מ"ן.
תקלד) מהמלכות יוצאים רוחות ונשמות לבני העולם להצטייר בהם, לקבל מהם צורת ג"ר. ופְחי בהרוגים האלה, כמ"ש, וייפח באפיו נשמת חיים. מלכות מקבלת מצד זה, ונותנת בצד אחר, וע"כ כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. איננו מלא, משום שמקבל ונותן, מכניס ומוציא. כי אע"פ שהמלכות מקבלת מג' צדדים דז"א, מדרום צפון ומזרח, מ"מ בתחילה מקבלת מקו שמאל, צפון, שאז יש לה ג"ר דחכמה. אמנם בלי חסדים וע"כ קופאים אורותיה בתוכה ואינה יכולה להאיר. ואח"כ כשמקבלת מקו אמצעי, מזרח, מתייחד צפון עם דרום, והאורות נפתחים, ומאירה לתחתונים. אבל אז מתמעטת מג"ר דג"ר מכוח קו אמצעי, ונשארת בו"ק דג"ר.
תקלה) כיוון שגלוי לפני הקב"ה, שבני אדם ימותו, למה הוריד נשמות בעולם? ולמה צריך להן? הקב"ה נותן נשמות היורדות לעוה"ז, להודיע כבודו, ולוקח אותן אח"כ, א"כ למה ירדו?
תקלו) אלא כמ"ש, שתה מים מבורֶך ונוזלים מתוך בארֶך. בור מקום שאינו נובע מעצמו. באר נובע מעצמו. מים נובעים מעצמם, הנשמה שנשלמה בעוה"ז, ועולה למ"ן למקום שנקשרה בו, למלכות, אז היא שלמה מכל הצדדים, מלמטה ומלמעלה.
תקלז) כשהנשמה עולה למ"ן למלכות, אז מתעוררת השתוקקות הנוקבא אל הדכר, ואז נובעים מים במלכות ממטה למעלה. ומה שהייתה בור, נעשית באר מים נובעים. ואז נמצא התחברות ייחוד השתוקקות ורצון, כי בנשמות הצדיקים נשלמה המלכות, והתעורר חביבות ורצון למעלה, וז"א והמלכות התחברו כאחד.
תקלח) ראובן בכורי אתה. הוא טיפה ראשונה של יעקב, כי לא ראה קרי מימיו, ורצונו במקום אחר היה, ברחל. ראובן וכל י"ב השבטים נתאחדו בשכינה, וכשראה יעקב את השכינה עליו, קרא לי"ב בניו שיתחברו בה.
תקלט) מטה שלמה לא נמצאה מיום שנברא העולם. כבשעה שרצה יעקב להסתלק מן העולם, אברהם מימינו, יצחק משמאלו, יעקב היה שוכב ביניהם, השכינה לפניו. כיוון שראה יעקב כך, קרא את בניו, והאחיז אותם סביב השכינה, וסידר אותם בסדר שלם.
תקמ) סידר אותם סביב השכינה, כי כתוב, היאספו, שיאספו למעלה מסביב השכינה. ואז נמצא שם כל השלמות, וכמה מרכבות עליונות מסביב להם פתחו ואמרו, לך ה' הגדולה והגבורה. אז נאסף השמש, יעקב, ז"א, אל הלבנה, הנוקבא, והתקרב המזרח, ז"א, למערב, הנוקבא. וכמ"ש, ויאסוף את רגליו אל המיטה, שמורה על הזיווג. והאירה ממנו הלבנה, ונמצאה בשלמות. יעקב לא מת, אלא הזדווג עם השכינה, כיוון שראה סדר שלם, שלא נמצא לאדם אחר, שמח ושיבח אל הקב"ה, ובירך את בניו.