ג' רגלי הכיסא, ויהודה, מלכות, רגל רביעי. ע"כ ניתנה לו המלכות על ישראלתקסז) המלכות נתקיימה ליהודה, כמ"ש, הפעם אודה את ה', משום שהוא הרביעי. ע"כ, אודה את ה', כי הוא רגל רביעי אל הכיסא. חג"ת הם .
יה"ו דהויה חג"ת, הרשימה של שם העליון, ז"א, שנשלם בה', המלכות, ה' אחרונה של השם הקדוש, שעימה השם הקדוש שלם באותיותיו, והיא הקשר המייחד את האותיות של השם הקדוש. ע"כ, יוֹדוּךָ אחֶיך, כי לך המלכות ראויה להתקיים, בהיותך מרכבה למלכות. כתוב, ויהודה עוד רָד עִם אל ועִם קדושים נאמן. קדושים הללו, הם קדושים עליונים, הספירות הקדושות חג"ת, שכולם מודים לו, ועשו אותו לנאמן, שמשפיעים לו כל מה שבהם. ומשום זה הוא הראשון לכל, והוא מלך על כל.
תקסח) כמ"ש, כל כבוּדה בת מלך פנימה. כל כבוּדה, זו היא כנסת ישראל, הנוקבא. ונקראת כבוּדה, משום שז"א נקרא כבוד, ושניהם הם אחד. נקראת כבוּדה בתוספות ה', כראוי לנקבה. בת מלך, בת שבע, הנוקבא. בת קול, כי ז"א נקרא קול גדול, מלך העליון, והנוקבא נקראת בת קול. פנימה, כי יש מלך, מלכות, שאינו בפנימיות כמוהו, כי לפעמים המלכות מתלבשת בבריאה. וזו היא כבוּדה בת מלך, פנימה, באצילות.
תקסט) ממשבצות זהב לבושה. שהיא מתלבשת ומתייחדת בגבורה עליונה, בצד שמאל דאמא, ואמא מכונה זהב, כמ"ש, מצפון זהב יֶאֶתֶה. ואמא נקראת ג"כ מלך, ובשבילה מתקיימת הארץ, המלכות. מתי המלכות מתקיימת? כאשר מתייחדת במשפט, ז"א. כי כשמקבלת משמאל דאמא, מקבלת חכמה בלי חסדים. וע"כ עוד אין לה קיום, רק כשמתייחדת במשפט, ז"א, ומקבלת ממנו חסדים, אז יש לה קיום. כמ"ש, מלך במשפט יעמיד ארץ, המלכות. ולזו קוראים מלכות שמים. ויהודה התייחד בה. וע"כ ירש המלכות שבארץ.
תקע) כתוב, ויגרש את האדם. ויגרש, הקב"ה גירש את הנוקבא, כאדם המגרש את אשתו. את, האדם הוא מדויק, כי הנוקבא נקראת את.
תקעא) אדם נתפש במה שחטא, וסבב מוות לעצמו ולכל העולם, וסבב גירושים לאותו האילן שחטא בו, לנוקבא, להתגרש בסיבתו, ולהתגרש מחמת חטאי בניו תמיד. כמ"ש, ויגרש את האדם. את, כמ"ש, ואראה את ה', שפירושו הנוקבא. אף כאן, את האדם, פירושו הנוקבא.
תקעב) וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת, לשמור את דרך עץ החיים. זהו למטה, למטה מאצילות, וכמו שיש כרובים למעלה, באצילות, זו"ן, כן יש כרובים למטה מאצילות, המלאכים מט"ט וסנדלפון. ואילן הזה, הנוקבא, הנקראת עצה"ד, שורה עליהם.
ואת להט החרב המתהפכת, הם צורות של שלהבת אש, הנמשכות מאותו להט החרב, והן שומרות דרך עה"ח, ואין הכוונה על להט החרב עצמו. מתהפכת החרב שיונקת מימין ומשמאל, ומתהפכת מצד לצד. מתהפכת הלהט של אֵלו צורות של שלהבת אש, והן מתהפכות מצורה לצורה, פעמים לגברים ופעמים לנשים, ומתהפכות ממקומן לכל הצורות. לשמור את דרך עץ החיים, כמ"ש, הנותן בים דרך, יסוד דנוקבא.
תקעג) אדם גרם לאותו אילן, שחטא בו, לנוקבא, להתגרש. ואפילו שאר בני עולם, אם חוטאים, גורמים לה גירושים, כמ"ש, ובפשעיכם שולחה אימכם. משמע כמ"ש, ויגרש את האדם, אשר את, הנוקבא, שלמותו של אדם. ועם גירושיה, הפסיד כל שלמותו.
תקעד) מיום שגורשה, נפגמה הלבנה, הנוקבא. עד שבא נוח ונכנס בתיבה. באו הרשעים, ושוב נפגמה. עד שבא אברהם ותיקן אותה, ועמדה בשלמות ע"י יעקב ובניו. ובא יהודה ונאחז בה והתחזק במלכות, וירש אותה ירושת עולמים, הוא וכל בניו אחריו. כמ"ש, יהודה אתה יוֹדוּךָ אחֶיך, בשעה שעמדו ישראל על הים, ששבט יהודה ירדו תחילה אל הים, שכולם הודו לו, וירדו אחריו לתוך הים.
תקעה) ידך בעורף אויבך, כמ"ש, יהודה יעלה, למלחמה. ישתחוו לך בני אביך, שהוא כולל לכל השבטים, וע"כ כתוב, בני אביך, ולא בני אימך, כי בני אביך הם כל שאר השבטים. ואע"פ שנחלקו ישראל לב' מלוכות, מ"מ, כשעלו לירושלים, היו כורעים ומשתחווים אל המלך שבירושלים, משום שהמלכות שבירושלים, שהייתה נמשכת ממלכות הקדושה, הנוקבא, הייתה מיהודה.
תקעו) ישתחוו לך. אם היה כתוב, וישתחוו, היה בא לרבות שאר העמים, שכל אוה"ע ישתחוו לו. אלא כשיבוא מלך המשיח, כתוב, שרים וישתחוו. ישתחוו לך, בא להראות, שכל ישראל בלבד ישתעבדו לראש הגולה שבבבל, ולא עמים אחרים.
תקעז) גור אריה יהודה. מתחילה היה גור, ואח"כ אריה. כפל. כשז"א במוחין דקטנות נקרא נער, במוחין דגדלות נקרא איש, כמ"ש, ה' איש מלחמה. ואף יהודה במוחין דקטנות נקרא גור, ובמוחין דגדלות נקרא אריה.
מטֶרף בני עליתָ. מטֶרף, כולל את מלאך המוות, שעומד על טֶרף להכרית את בני העולם, ואין מציל. כמ"ש, וטָרַף ואין מציל. ומטֶרף ההוא נסתלקה השכינה. ועליו נאמר, מטֶרף בני עלית, שיהודה ניצל ממלאך המוות, השטן, יצה"ר. ולא נכשל בו.
תקעח) כָּרע, נאמר על גלות בבל. רָבץ, בגלות אדום. כאריה, שהוא גיבור. וכלביא, שהוא יותר חזק מאריה. כך ישראל גיבורים הם, שבני העולם, עעכו"ם, מפתים ולוחצים אותם, והם עומדים בדתם ובמנהגיהם כאריה וכלביא.
תקעט) אף השכינה כך, אע"פ שכתוב, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. היא חזקה כאריה וכלביא בנפילה זה. כמו שאריה ולביא אינם נופלים, אלא בשביל לטרוף טֶרף ולמשול, כי מרחוק מריח טרפו. ומשעה שמריח נופל, שרובץ לארץ כדי לדלג בכוח על טרפו, ואינו קם עד שמדלג על טרפו ואוכלו. כך השכינה אינה נופלת אלא כאריה וכלביא, כדי לנקום מעמים עכו"ם, ולדלג עליהם, כמ"ש, צועֶה ברוב כוחו.
תקפ) כרע רבץ כאריה וכלביא, מי יקימנו. הוא לא יקום לנקום מהם נקמה קטנה, אלא מי יקימנו. מי, פירושו, כמ"ש, מי ירפָּא לָך, עולם העליון, בינה, הנקראת מי, שבו הממשלה להתקיף את הכל. וכתוב, מבטן מי יצא הקָרַח, שע"י דין הזה, שנקרא קרח, הוא מכניע לכל הקליפות.
תקפא) לא יסור שבט מיהודה, עד כי יבוא שילׂה. שילׂה כתוב, עם ה', ובשאר מקומות כתוב, שילו עם ו', להורות שם הקדוש י"ה. כי במקום אחר כתוב, שילו, בלא ה', ובמקום אחר, שִלׂה, בלי י'. וכאן כתוב, שילׂה, בי' וה', שהוא שם הקדוש העליון, ושהשכינה תקום מנפילתה בגלות, בשם הזה י"ה, שהוא מ"י. כי י"ה שם הבינה, הנקראת גם מ"י.