תרמ) מהאוכל יצא מאכל ומעַז יצא מתוק. מהאוכל, מצדיק, כמ"ש, צדיק אוכל לשובע נפשו. צדיק, יסוד, אוכל, השפע מכל ספירות דז"א. לשובע נפשו, לתת שובע לאותו מקום שנקרא נפשו של דוד, הנוקבא. מהאוכל יצא מאכל, כי לולא אותו צדיק, לא היה יוצא מזונות לעולם. והעולם, הנוקבא, לא היה יכול להתקיים. ומעַז יצא מתוק, יצחק שבירך את יעקב, כמ"ש, מטל השמים ומשמני הארץ.
תרמא) אע"פ שכל הספירות הן אחד, לולא דין הקשה שבשמאל דז"א, לא היה יוצא דבש, שפע הארת השמאל שבנוקבא, המקובל משמאל דז"א. דבש זה תשבע"פ, הנוקבא, שכתוב עליה, ומתוקים מדבש ונופת צופים. לפי זה, מעַז, זהו תושב"כ, כמ"ש, ה' עוז לעמו ייתן, ז"א. יצא מתוק, זהו תשבע"פ, הנוקבא, שבה הדבש.
תרמב) הקב"ה הוא עם ההולכים אחר התורה, יורשים אותה, הם ובניהם לעולם, כמ"ש, ואני זאת בריתי.
תרמג) זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אונייות ויַרכָתו על צידון. כמ"ש, חֲגוֹר חרבך על יָרך, גיבור הוֹדךָ והדרֶךָ. האם זהו הוד והדר לחגור כלי זיין ולהתאזר בזה, הרי מי שעוסק בתורה, ועורך מלחמתה של תורה, ומתאזר בה, זהו שבח?
תרמד) אלא עיקר אות ברית קודש נתן הקב"ה ורשם אותו בבני אדם, כדי שישמרו אותו, ולא יפגמו את רושם של המלך. ומי שפוגם אותו, עומד לנגדו חרב נקמת נקם ברית, לנקום נקמת ברית קודש, שנרשם בו, והוא פגם אותו.
תרמה) ומי שרוצה לשמור ברית קודש, יתאזר ויתקן עצמו וישֵׂם כנגדו, שהיצה"ר יתקיף אותו, את חרב הזו הנמצאת על ירך, להיפרע ממי שפוגם מקום המכונה ירך. וזהו, חגוֹר חרבך על ירך גיבור. גיבור, שמנצח את יצה"ר, הוֹדְך והדרֶךָ.
תרמו) חגוֹר חרבך על ירך גיבור. מי שיוצא לדרך יתקן את עצמו בתפילה לאדונו, ויתאזר בצדק, מלכות, חרב עליונה, בתפילות ובקשות, מטרם שיוצא לדרך, ככתוב, צדק לפניו יהלך וישֵׂם לדרך פעמיו.
תרמז) זבולון יצא תמיד לשבילים, למנעולא, ואורָחות, מפתחא. וערך מלחמות, והתאזר בחרב העליונה, הנוקבא מבחינת הדינים שבהארת השמאל שלה. בתפילות ובקשות, מטרם שיצא לדרך. ואז ניצח העמים והתגבר עליהם. הרי יהודה התתקן בחרב הזו, לערוך מלחמות ותיקונים, כי הוא מלכות, ולמה זבולון? י"ב שבטים כולם תיקון מלכות, שגם זבולון בחינת מלכות.