תשע) סיום הגוף, יסוד, הוא כמ"ש, בן פורת יוסף, בן פורת עֲלֵי עָין. כתוב בן פורת שתי פעמים, בן פורת למעלה, יסוד שלמעלה מחזה, ובן פורת למטה, יסוד שלמטה מחזה. ולמה אין בן פורת למטה בתיקוני המטרוניתא, בין י"ב השבטים, י"ב בָקר, שהמטרוניתא מתתקנת עליהם מלמעלה? כי כמ"ש, בָנות צָעדָה עלֵי שוּר, צריכים בנות לתיקונים שלה, נקבות שהם י"ב השבטים, ולא בנים. ויוסף, יסוד, בן, זכר. כמ"ש, רבות בנות עשו חָיִל, הן י"ב השבטים, המתוקנים לכיסא תחת הנוקבא, כמ"ש, ואת עלית על כולָנָה.
תשעא) מלכות לא קיבלה מלכות קדושה ושלמה, עד שנתחברה באבות, חג"ת שמחזה ולמעלה דז"א. וכשנתחברה באבות, נבנתה בניין שלם מעולם העליון, עולם הזכר, בינה, כי אז מקבלים חג"ת דז"א מצד ימין של הבינה. והמלכות מקבלת מצד שמאל של הבינה. ועולם העליון נקרא ז' שנים, משום שכל הז' שנים בו, כי הבינה כוללת בתוכה כל ז"ס חג"ת נהי"מ, המכונים ז' שנים.
תשעב) עולם העליון, בינה, כולל ז' שנים. וע"כ כתוב, וַיִבנֵהו שבע שנים, ולא כתוב, בשבע שנים. כמ"ש, כי ששת ימים עשה ה', ולא כתוב בששת, משום שששת הימים חג"ת נה"י דז"א עשו את השמים וארץ. אף כאן, ששבע השנים בנו אותו, בינה. וכתוב, אלה תולדות השמים והארץ בהִבָראם, שפירושו, באברהם, כי אברהם, חסד, נקרא שבעת ימים. ובו נבנה עולם העליון בינה. והם נקראים עולם הזכר. כי חסד כולל כל ז"ס ומקומו מחזה ולמעלה דז"א, ששם ד' רגלי הכיסא: חגת"מ, אל הבינה שעליהם מלמעלה. וע"כ נחשב כאילו הם בונים את הבינה, כי הבינה נסמכת עליהם.
תשעג) כעין זה למטה יש ז' שנים, חג"ת נהי"מ, המחולקות לי"ב שבטים, שהם עולם התחתון, הנוקבא. וכמ"ש, שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. מאחר שאמר שבעת ימים ושבעת ימים, הרי הם ארבעה עשר, ולמה אומר ארבעה עשר יום? להראות את עולם העליון ועולם התחתון, שבעת ימים ושבעת ימים, ע"כ מרמז עליהם ארבעה עשר יום. אלו שבעולם העליון הם זכרים, ואלו שבעולם התחתון הן נקבות. אלו הנקבות, חג"ת נה"י המחולקים לי"ב, עוה"ז, הנוקבא, הוא עליהם. ע"כ כתוב, רבות בנות עשו חָיִל, י"ב השבטים עשו חָיִל, כמ"ש, כל הפקודים למחנה יהודה. וכן כולם נתרבו מאוד. וסוף הכתוב, ואת עלית על כולָנָה, שהנוקבא היא למעלה מכולם.
תשעד) הכתוב אומר רבות בנות עשו חָיל. והרי אינם אלא י"ב ולא יותר, חוץ מחָיִל הזה שעבדו, שכל אחד מהם נתרבה, שזה כבר מרומז במילים, עשו חָיִל. ולמה אומר רבות בנות? אלא כמ"ש, זעקת סדום ועמורה, כי רבה, שפירושו כמו גָדלה. וכן רבות, פירושו גדולות, עליונות וגדולות על כל, ואלו נקראות חיות גדולות. עשו חָיִל, שכל שבט ושבט נתרבה מאוד. והחונים עליהם, הם יששכר זבולון על דגל יהודה, שמעון וגד על דגל ראובן, מנשה ובנימין על דגל אפרים, אשר ונפתלי על דגל דן. ונקראים חיות קטנות, המתחברים כאחד עם חיות גדולות, יהודה ראובן אפרים ודן, שיתתקן בהם המטרוניתא, הנוקבא, לשמח בהם עליונים ותחתונים, כמ"ש, לוויתן זה יצרת לשחק בו. לוויתן, לשון חיבור, חיבור חיות קטנות עם גדולות. משום זה כתוב, רבות בנות עשו חָיִל.
תשעה) בן פורת עלֵי עין, בָנות צָעדָה עלֵי שוּר. הלוא צועדות, היה צריך לומר, לשון רבות, כמו בנות? אלא, בן פורת עלֵי עין, עין הוא עין משפט, הנוקבא, המקבלת ממשפט, ת"ת. ויוסף, יסוד, עומד ומשפיע, עלֵי עין, הנוקבא, והיא העין, הצועדת ופוסעת לקחת בנות לתיקונה. בָנות צָעדָה, שהנוקבא צועדת עם בנות. ולא בנים. עם בנות צעדה, הנוקבא, שהן ראויות לתיקונה, ולא בנים, שאינם ראויים לתיקונה.
וימררוהו ורוֹבּוּ וישׂטמוהו בעלי חיצים. ע"י הסתכלות של אהבה אליו. כמ"ש, הָסֵבִּי עינייך מנגדי שהם הרהיבוני, שהן שורפות אותי בשלהבת האהבה שלך. אף כאן לא היה יכול לסבול חיצי האהבה של הנוקבא. וע"כ נאמר ע"ז, וימררוהו ורוֹבּוּ. וע"כ אומר, וישׂטמוהו בעלי חיצים. שלא היה יכול לסבול. כי הנוקבא, בניינה משמאל, וע"כ עיניה מטות את הז"א לדינים דשמאל. ולהיותו מקו אמצעי, אינו יכול לסבול. וגם יוסף, יסוד, קו אמצעי שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. ע"כ גם הוא אינו יכול לסבול חיצי האהבה של הנוקבא, שהם התעוררות השמאל.
תשעו) ותֵשֶב באיתן קשתו. קשת, הנוקבא. למה כתוב קשתו, ולא קשת? זהו בת זוגו של יוסף, ע"כ אומר קשתו. באיתן, שהלבישה אותו כוח וגבורה, שלא נחלש כוחו מחמת זיווגו עימה, כי ידעה, שיוסף לא יטה דרכו במדרגה ההוא, שלא יטה מחמת הזיווג למדרגת השמאל, למקום הדינים, כי אות ברית שלו הוא לימין ושמאל ביחד.
תשעז) ויפוזו זרוֹעֵי ידיו. מה פירושו של ויפוזו? כתוב, הנחמדים מזהב ומפז רב. וכתוב, ותמורתה כלי פז. ויפוזו, לשון פז ויקר, כי נתיקרו זרוֹעֵי ידיו במרגליות העליונה, הנוקבא העליונה שמחזה ולמעלה, מתוך שקיבל השפע מזיווג שלה. וקיבל זה כמ"ש, מידי אביר יעקב, מאלו ב' הצדדים, קו ימין ושמאל, שיעקב נתחזק בהם. משָם ניזון אותה אבן היקרה, הנוקבא, כמ"ש, משָם רועה אבן ישראל. אותה אבן היקרה ניזון מאלו י"ב צדדים, צפון ודרום, ידי יעקב, כי יש חג"ת נה"י בצפון וחג"ת נה"י בדרום, שהם י"ב. ונוקבא ניתנת ביניהם ומתברכת מהם, וניזונה מהם ע"י צדיק, יוסף.
תשעח) שנתווסף ליוסף ברכה אחרת. כמ"ש, מֵאֵל אביך ויעזרךָ ואת שדי ויבָרכֶךָ. היה צריך לומר, אל אביך יעזרך ואל שדי יברכך.
תשעט) אלא שיָרש למעלה, בז"א, ולמטה, בנוקבא. ירש למעלה, כמ"ש, מאל אביך, נחלה העליונה, המקום שנקרא שמים, ז"א, שיעקב היה מרכבה לו. ויעזרך, שלא יחליף מקום זה במקום אחר, ועזרתו תהיה ממקום זה ולא מאחר.
תשפ) ואת שדי, היא מדרגה אחרת, תחתונה. בכל מקום, את ה', זו היא השכינה. כמו, וארא את ה'. את, לרבות השכינה. ואת, עם ו', רומזת לז"א, לכלול, יום, ז"א, בלילה, הנוקבא, ולילה ביום, כמ"ש, ואת שדי, עם ו', כי משם יוצאות ברכות לעולם.
תשפא) למה אינו אומר, ואל שדי? שהרי, באל שדי, משמע שסובב על הנוקבא, כי הנוקבא נקראת ג"כ אל שדי, כמ"ש, ואל שדי ייתן לכם רחמים. והכל מקום אחד, שאל שדי סובב ג"כ על הנוקבא, כמו, ואת שדי. וא"כ, למה עזב ל' מוְאֵל, וכתב במקומה ת', כלומר, וְאֵת. היה לו לכתוב, ואל שדי. אלא כשיוצאים מלמעלה שבילים הללו, כ"ב האותיות, שכל השלמות באה על ידיהם, שהם כלל התורה, שהוא כל השפע שבז"א, יורש אותם שמים, ז"א, כמ"ש, את השמים, אשר א"ת הוא כלל כל הכ"ב אותיות, מא' עד ת'. ומכאן יוצאות לתשבע"פ, שנקראת ארץ, הנוקבא, כמ"ש, ואת הארץ, אשר וא"ת, הוא כלל כ"ב אותיות, שלוקחת אותם הנוקבא. ומתחילה, ושמים, ז"א, כולל אותן הכל כאחד. ואז מתעטרת הלבנה, הנוקבא, בכולן, שמקבלתן מז"א, ויושבת בכל השלמות, והברכות נמשכות אז משם. וע"ז אומר הכתוב, וא"ת שדי, להורות על השלמות הגדולה של כללות כ"ב אותיות שבנוקבא, שמשם כל הברכות.
תשפב) כתוב, ויבָרכֶךָ, עם ו', כדי שיהיה קיום יותר לברכות, ולתמיד. כי בכל מקום שיש בו ו', רומזת, שיש בו תוספת וקיום. עד כאן כלל. ואח"כ מפרט, כמ"ש, ברכות שמים מעל, ברכות תהום רובצת תחת. כי עד כאן הברכות מז"א ומנוקבא מרומזים בדרך כלל. מאל אביך, רומז על ז"א. ואת שדי, רומז על הנוקבא. ואח"כ מפרטם, כמ"ש, ברכות שמים מעל, לז"א, וברכות תהום רובצת תחת, לנוקבא.
תשפג) ברכות אביך גברו על ברכות הוריי. ברכות אביך, יעקב, קו אמצעי, גברו על ברכות הוריי, אברהם ויצחק, כי יעקב ירש שבח כולם יותר מהאבות, כי הוא היה שלם בכל. כי אין שלמות לב' הקווים ימין ושמאל, אברהם ויצחק, עד שבא קו אמצעי, יעקב, ומכריע ביניהם. ובשביל זה יורש כל המוחין שבב' קווים ימין ושמאל. ומבחינה זו נמצא שברכות קו אמצעי גברו על ברכות ב' הקווים ימין ושמאל. כי משלימם וגם יורש אותם.
והכל נתן ליוסף, משום שכך ראוי להיות, כי הצדיק, יסוד, יוסף, לוקח הכל ויורש הכל יחד, שמקבל מכל הספירות דז"א ביחד. וכל הברכות שורות בו, הוא ממשיך הברכות מן הראש, מג"ר דז"א למעלה, וכל איברי הגוף דז"א, חג"ת נה"י, כולם מתתקנים להשפיע הברכות בו, ביסוד. ואז נעשה היסוד נהר יוצא מעדן.
תשפד) מעדן, פירושו, שכל האיברים הם בקשר אחד, ובתענוג התשוקה משפע הראש למעלה, ומלמטה. וכולם משפיעים ביסוד, מהעונג והתשוקה שלהם, הוא נעשה נהר הנמשך ויוצא מעדן. כי עדן, פירושו עידון ועונג. עוד יש לפרש, מעדן, מחכמה עליונה הנקראת עדן, נוזל הכל להימשך ולהיעשות נהר, ונמשך עד שמגיע ליסוד, ואז כל הספירות דז"א בברכות, והכל אחד.
תשפה) עד תאוות גִבעות עולם. התשוקה לאלו גִבעות עולם, לב' נוקבאות, אחת למעלה, בינה, ואחת למטה, נוקבא דז"א, שכל אחת עולם נקראת. ותשוקת כל איברי הגוף, כל הספירות ז"א, באלו שתי אמהות. שיש להם תשוקה לינוק מאמא העליונה, בינה. ותשוקה להתקשר באמא תחתונה, הנוקבא. ותשוקת כולן אחת היא, משום זה כולן תהיינה לראש יוסף, יסוד, שתתברך מדרגה דצדיק, יסוד, שייקח הכל כראוי.
תשפו) אשרי הם הנקראים צדיקים, כי לא נקרא צדיק, אלא מי ששומר אותה מדרגה של אות ברית קודש הזה. אשרי הם בעוה"ז ובעוה"ב.