א) תפילה לחבקוק הנביא על שִׁגיונות. מהו השינוי, שכתוב תפילה לחבקוק הנביא יותר מכל שאר נביאי העולם, שלא כתוב בהם, תפילה לישעיהו הנביא, או לירמיה או ליחזקאל או להושע או לשאר נביאי העולם?
ב) אלישע זכה בעוה"ז מה שלא זכה נביא אחר, חוץ ממשה. כתוב, ויהי היום ויעבור אלישע אל שׁוּנֵם ושם אישה גדולה. גדולה במעשים, שכל בני הבית משתבחים בה, והיא עקרת הבית. ומשום שבעלה לא היה נמצא בבית שיהיה עיקר הבית, לא היה נזכר הוא אלא היא.
ג) ושם אישה גדולה, שהיא גדולה על כל שאר נשים שבעולם. כי שאר נשי העולם, כשרואים אורח בבית, מצטערות עליו ודוחקות אותו ומכ"ש להוציא עליו כסף. וזו, שמחה באורח, ומוציאה עליו כסף. כיוון שראתה את אלישע, שמחה בו מאוד. וע"כ כל השבח היא לאישה, כי אורח הבית של האישה הוא. ומשום זה כתוב, ושם אישה גדולה. שהיא גדולה על שאר הנשים.
ד) ותאמר אל אישהּ, הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש. במה ידעה שאלישע איש קדוש? סדין לבן הטילה במיטתו ולא ראתה בו קרי מעולם. גם לא עבר זבוב על שולחנו.
ה) מהו השינוי שנאמר, שלא ראתה בו קרי, הרי רבים הם האנשים בעולם כן, שאינם רואים קרי? ולמה כתוב, הנה נא ידעתי, שלא עבר זבוב על שולחנו? הרי כל שראו אותו אוכל על שולחנו, היו יודעים כמוה.
ו) אבל הנה נא ידעתי, היא ידעה ולא אחר, משום שהיא הייתה מתקינה מיטתו בשעה ששכב בה בלילה ובשעה שקם בבוקר. ומה שאמרו, שסדין לבן הטילה במיטתו, כן היה, ובו הייתה יודעת, כי מדרך העולם הוא, שכיוון שאדם קם ממיטתו, מעלה הסדין שישן עליו, ריח מזוהם. וזה, בשעה שהעלתה הסדין ממיטתו, היה מעלה ריחות כריחות שבגן עדן. אמרה, אם לא שהוא קדוש וקדושת אדונו עליו, לא היה עולה ריח קדוש מן הסדין.
ז) משום זה הוא צריך לפרוש מן הבית, כי אין אדם יכול להיזהר כל כך בבית. אבל, אמרה, נעשה נא עליית קיר קטנה, ונשים לו שם מיטה ושולחן וכיסא ומנורה, שהם תיקון כנ"י, מלכות, הנקראת עליית קיר, שכתוב, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר.
ח) מיטה ושולחן וכיסא ומנורה. סדר הכתוב אינו כסדר השימוש, שהרי כיסא צריכים מתחילה, ואח"כ שולחן, ואח"כ מנורה, ואח"כ מיטה. למה הקדימה מיטה? משום שמיטה חביבה עליה יותר מכל, ואדם מקדים מה שחביב עליו. כי במיטה ראתה קדושה עליונה יותר מבכולם.
ט) ויהי היום ויבוא שמה. מי הוא יום זה? יום ההוא, יו"ט של רה"ש היה, שנפקדו בו עקָרות העולם ונפקדו בו בני העולם. קרא לשונמית ואמר, הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת, בשביל זה אני צריך לעיין ביום הזה בדיני העולם, משום שהקב"ה דן ביום הזה את העולם, ובשביל שנפרשתי לבדי במקום הזה, בעליית קיר שעשית לי, אני צריך להסתכל בדיני העולם. שמי שנפרד לבדו ביום הדין, אע"פ שהוא זכאי, הוא נתפס מתחילה.
י) ומה לעשות לָך, היש לדבר לָך אל המלך או אל שר הצבא. והאם דבר זה נצרך אל אישה, שאינה יוצאת ואינה הולכת בהיכל המלך? אלא יום זה היה גורם, שכל בני העולם יושבים בדין, וביום ההוא נקרא הקב"ה מלך: המלך המשפט. אמר לה, אם את צריכה למלך העליון, שיכפר לך על המעשים שבידך, אדבר ואבקש בעדך.
יא) ותאמר, בתוך עמי אנוכי יושבת. מה אומרת? אלא בשעה שהדין תלוי על העולם, לא ייפרד אדם מן הכלל בלבדו, ולא יצוין למעלה, ולא יידעו אותו בלבדו. כי בשעה שהדין תלוי על העולם, אלו שנודעו ונרשמו בלבדם, אע"פ שצדיקים הם, הם נתפסים מתחילה. וע"כ, אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. ומשום זה אמרה, בתוך עמי אנוכי יושבת, ואיני רוצה להיפרד מהם, כמו שעשיתי עד היום הזה.
יב) ויאמר גֵיחַזי, אבל בן אין לה. אמר לה אלישע, הרי ודאי השעה עומדת לך להיוושע בבן, כי היום גורם. כי ברה"ש נפקדו עקָרות. ויאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן, ותהר האישה ותלד בן. ואח"כ מת. מה הטעם שמת? אלא משום שהבן ניתן לה ולא לבעלה, וממקום הנקבה נקשר, ומי שנקשר בנקבה, מיתה נועדת לו. ומאין לנו, שהוא ניתן לה, כי כתוב, את חובקת בן.
יג) באברהם כתוב, שוֹב אשוב אליךָ. ולא אליה. אליך ודאי, בך התקשר, ולא בנקבה. כי מי שבא מצד הנקבה, המוות מקדים אותו.
ותעל ותשכיבהו על מיטת איש האלקים, משום שראתה שם קדושה עליונה יותר מבכולם.
יד) ויאמר לה, השלום לך השלום לאישך. מכאן, שהיא עקרת הבית, שהקדים שלומה לשלום בעלה. ולא עוד, אלא שהיא הלכה אחריו, אחר הנביא, ולא בעלה. וייגש גֵיחַזי להודפה.
טו) ויאמר איש האלקים, הַרפה לה כי נפשה מרה לה. מה השינוי כאן, שקרא לו הכתוב איש האלקים, וכאשר היה בעיר, קרא לו אלישע? אלא כאן ודאי הוא איש האלקים, כי כאן הוא מקומו, ולא בעיר, ולא בשעה שהיו בני הנביאים לפניו. וע"כ לא נקרא שם איש האלקים, אלא אלישע.
טז) וה' העלים ממני, ולא הגיד לי. כמ"ש, וה' המטיר על סדום, אשר וה' פירושו, הוא ובית דינו. וזה ב"ד שלמטה, המלכות. כתוב, ולא הגיד לי, מה הטעם שלא ידע אלישע? אלא אמר הקב"ה, ואיך אני הורג את זה, אם אומר לו, לא ימות, כי מתנה שלו הוא, ויתפלל עליו, ולא ייתן שימות. ויש לו למות ודאי. כי למדנו, שכתוב, את חובקת בן, ונקשר במקום הנקבה, וממקום הנקבה נגרם המוות. ומשום זה לא אמר לו.
יז) ויאמר לגֵיחַזי, חגור מותניך ושמת משענתי על פני הנער. שנסתלק ממנו מעשה הנס, שלא היה כדאי לזה. ותאמר אם הנער, חַי ה' וחֵי נפשך אם אעזבך. למה הפצירה בו כ"כ, שילך בעצמו, כיוון שגֵיחַזי היה הולך? אלא היא ידעה דרכיו של אותו רשע גֵיחַזי, שאינו כדאי שיהיה נעשה נס על ידו.
יח) וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפו ויגהר עליו ויחם בשר הילד. למה עשה אלישע כך? אלא שהסתכל אלישע וידע שמקום זה של הנקבה, שנקשר בו עתה, הוא שגרם לו למות. וע"כ, וישם פיו על פיו, ועיניו על עיניו, כדי לקשר אותו במקום אחר עליון, במקום הזכר, מקום ששם נמצאים חיים.
יט) ולא היה יכול לעקור אותו ממקום הנקבה, שנקשר בו מתחילה, עד שהעיר רוח אחד מלמעלה, ונקשר במקום זה העליון, והשיב לו נפשו. ואם לא עשה כן לא היה קם לתחייה לעולם. ויזורר הנער עד שבע פעמים. ולא עלה יותר משבע, שהוא כנגד שבעים שנות חייו, כמ"ש, ימי שנותינו בהם שבעים שנה.
כ) וזה הוא חבקוק הנביא. שכתוב עליו, את חובקת בן. וחבקוק הוא מלשון חיבוק. א"כ, חֲבוּק היה צריך להיקרא, ולמה נקרא חבקוק, שהמשמעות שני חיבוקים? אלא חיבוק אחד הוא של אימו, וחיבוק אחד של אלישע, שהתחבק עימו בשעה שהחיה אותו. פירוש אחר: שני חיבוקים היה לו, בין מצד זה של אימו, ובין מצד זה של הנביא. חיבוק אחד, ממקום שהיה תלוי בו מתחילה, מקום הנקבה. חיבוק אחר, שהעלה אותו יותר למדרגות העליונות, למקום הזכר. וב' חיבוקים אלו נכללים, בחיבוק אימו וכן בחיבוק הנביא. וע"כ נקרא חבקוק, שמשמעותו שני חיבוקים.
כא) תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות. מהו תפילה שאומר כאן? אלא זהו המקום, שהיה נקשר בו תחילה. מצד אימו. וזהו תפילה של יד, הנוקבא דז"א. על שגיונות, כי יום ההוא שנקשר בו, שגיונות העולם היו תלויים לפני הקב"ה, שהיה רה"ש. וגבורה, הנוקבא, הייתה שולטת. וע"כ נקשר בו תפילה הזו, הנוקבא.
כב) תפילה לחבקוק הנביא. פירושו, בשביל חבקוק, בשביל ב' החיבוקים, שהנביא עשה בשבילו. כמ"ש, ה' שמעתי שִמְעֲךָ יַרֵאתי. כשהתעורר עליו רוח הנביא, זכר, בשעת החיבוק שלו על רוח הנקבה, שהוא תפילה, שהיה לו מחיבוק של אימו, היה בא ומתיירא ומזדעזע, שלא יחזרו עליו דינים של הנוקבא. וע"כ אמר, ה' שמעתי שמעך יראתי. משל אמרו. שהנשוך מכלב מזדעזע מקולו.
כג) ה' פועלך בקֶרב שנים חַיֵיהו. מי הוא פועלך? על עצמו אמר, שהוא פועל שלו. בקרב שנים חייהו. פירושו, תן לו חיים לפועלך בקרב שנים העליונים, שהם הספירות. פירוש אחר, חייהו שלא ימות כבתחילה.
כד) על שגיונות. כמ"ש, שגיון לדוד, שהוא זמר ושבח. כי מיני תשבחות היו לפני הנביאים להשרות עליהם רוח הנבואה. כמ"ש, ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם תוף וחליל. וכתוב, ועתה קחו לי מנגן. וכש"כ חבקוק, שהיה צריך יותר מכולם לנחת רוח, ולהמתיק אותו מקום, הנוקבא, שהיה מקושר בה תחילה, כדי להמשיך עליו רוח הנבואה. וכן כל הנביאים, חוץ ממשה, שעלה על כל נביאי העולם, אשרי חלקו.
כה) כשיצאו ישראל ממצרים, רוחם היה נשבר בקרבם, והיו שומעים התשבחות של המלאכים, ולא יכלו לשמוח. ובשעה שכל מחנות המלאכים והמרכבות יצאו עם השכינה, כולם הרימו קולם בתשבחות ושירים לפני הקב"ה, והעיר הקב"ה רוחם של ישראל והיו שומעים התשבחות של המלאכים, ועמד רוחם בתוכם, שלא פרח מהם.
כו) ישראל, כשיצאו ממצרים, אז טעמו טעם המוות, והקב"ה ריפא אותם, כמ"ש, וה' הולך לפניהם יומם. וכל הדרכים היו מעלים ריחות של רפואה, ובאו לגופם ונרפאו. ומקול של התשבחות שהיו שומעים, היו שמחים ונחים ברוחם.
כז) ופרעה וכל האנשים שלו היו הולכים אחרי ישראל, ללוות אותם עד שיצאו מארץ מצרים. וכן כל השרים העליונים, הממונים עליהם ועל שאר העמים, ליוו את השכינה וישראל כולם, עד שחנו באֵתָם בקצה המדבר. כמ"ש, ויהי בשלח פרעה את העם ולא נָחָם אלקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא. כי קרוב הוא, פירושו, כי קרוב היא, אותה השבועה שישביע אבימלך את האבות, בשביל טוב ההוא שעשו הפלישתים אל האבות. כמ"ש, כחסד אשר עשיתי עימךָ, תעשה עימָדי ועם הארץ, אשר גַרתָה בה.