מג) למנצח על איילת השחר מזמור לדוד. כמה אהובה התורה לפני הקב"ה, שכל מי שעוסק בתורה, אהוב הוא למעלה, אהוב הוא למטה, והקב"ה מקשיב לדיבוריו, ואינו עוזב אותו בעוה"ז, ואינו עוזב אותו לעוה"ב.
מד) וצריכים לעסוק בתורה ביום ובלילה, כמ"ש, והגית בו יומם ולילה. וכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה. ביום זמן עבודה לכל, אבל בלילה, שהוא זמן מנוחה, למה צריכים לעסוק בתורה? כדי שיהיה נמצא אצלו שם שלם. כמו שאין יום בלי לילה. ואינו שלם אלא זה עם זה, כך צריכה התורה להימצא עם האדם יום ולילה, ויהיה השלמות אצל האדם יום ולילה. יום הוא ז"א, ולילה הוא הנוקבא. וכשעוסק בתורה יום ולילה, נמצא מייחד ז"א ונוקבא, שזהו כל השלמות, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
מה) עיקר הלילה הוא מחצות ואילך. ואע"פ שחצי לילה הראשונה הוא בכלל הלילה, אבל בחצות לילה הקב"ה בא בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים אשר שם, ואז צריך האדם לקום ולעסוק בתורה.
מו) הקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן, כולם מקשיבים לקולו. כתוב, היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך, השמיעיני. היושבת בגנים, כנ"י, המלכות. משבחת אל הקב"ה בשבח התורה, בלילה. אשרי חלקו של מי שמשתתף עימה לשבח אל הקב"ה בשבח התורה.
מז) וכשבא הבוקר, באה כנ"י, המלכות, ומשתעשעת בהקב"ה. והוא מושיט לה שרביט החסד. ולא לה בלבד, אלא לה וכל אלו שמשתתפים עימה. מי שעוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך לו חוט של חסד ביום. וע"כ נקראת המלכות איילת השחר, ע"ש שמשבחת להקב"ה בלילה בשבח התורה.
מח) בשעה שצריך להאיר הבוקר, נחשך ונשחר האור, והשחרות נמצא. אז מתחברת אישה בבעלה, שזה אשמורת ג' כשאישה מספרת עם בעלה, כלומר זו"ן, לספר עימו, ובאה בהיכלו.
מט) אח"כ, כשצריך השמש לבוא, הלילה מאיר ובא ולוקח את השמש, ואז כל השערים סתומים, וחמורים נוערים, וכלבים נובחים. וכשנחלק הלילה מתחיל המלך לקום, והמטרוניתא, המלכות, מתחילה לזמר. והמלך, ז"א, בא ודופק על שער ההיכל. ואומר, פתחי לי אחותי רעייתי. ואז משתעשע עם נשמות הצדיקים.
נ) אשרי חלקו של ההוא, שהעיר בזמן ההוא בדברי תורה. משום זה, כל בני היכל המטרוניתא, כולם צריכים לקום בזמן ההוא לשבח את המלך, וכולם משבחים לפניו, והשבח העולה מעוה"ז, שהוא רחוק ממנו, זה רצוי להקב"ה יותר מכל.
נא) כשמסתלק הלילה ובא הבוקר, ונשחר, אז המלך והמטרוניתא בסוד החדווה, בזיווג. ונותן לה מתנות ולכל בני ההיכל. אשרי חלקו של מי שהוא במספר בני ההיכל.
נב) וה' הולך לפניהם יומם: וה' פירושו, הקב"ה ובית דינו, המלכות. כי הו' של והויה מרבה את המלכות. השכינה נוסעת עם האבות. כי הולך לפניהם יומם, זהו אברהם. בעמוד ענן, זהו יצחק. לַנחוֹתם הדרך, זהו יעקב. ולילה בעמוד אש להאיר להם, זהו דוד המלך.
נג) וכולם הם מרכבה העליונה הקדושה. כי אברהם יצחק יעקב הם חג"ת, ג' רגלי הכיסא, ודוד המלך הוא רגל רביעי. כדי שילכו ישראל בשלמות הכל, וכדי שיראו האבות הגאולה שלהם. למה הלכו יומם ולילה, כאנשים הבורחים? הרי הקב"ה שמר אותם והם לא פחדו, אז למה הלכו כבורחים? אלא שיימצא בהם שלמות הכל, כי אין שלמות אלא יומם ולילה. כי יום הוא מידת ז"א, ולילה מידת הנוקבא, וכל השלמות הוא בהתחברותם יחד, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
נד) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן. זהו אברהם, חסד. ולילה בעמוד אש. זהו יצחק, גבורה. ואיפה יעקב, ת"ת? במילה הראשונה הוא נאמר, ושם הוא שורה. כמ"ש, וה', שהוא ת"ת ומלכות, ויעקב הוא ת"ת.
נה) ולילה בעמוד אש היה מאיר, כדי להאיר ביום בחסד, ובלילה בגבורה. כדי שירדפו מצרים אחריהם ברכבו ופרשיו, לכבד שמו של הקב"ה, שיטבעו ולא יישאר מהם עַד אחד. וע"ז היה צריך למידת הגבורה. כדי ללכת יומם ולילה.
מראה המאירה, ז"א, יום. ומראה שאינה מאירה, המלכות, לילה. ועוד. כדי להטעות את המצרים, שיאמרו מקרה הוא ולא ה' הוציאם, ע"כ ילכו יום ולילה כמו בורחים.
נו) אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה הוציאם ממצרים, כדי שיהיו חלקו ונחלתו. מצד היובל, בינה, נמצא החירות לישראל. וכן לעת"ל, כמ"ש, ביום ההוא ייתָקע בשופר גדול.
נז) ומשום יובל התעכבו חמישים יום אחר יציאת מצרים, כדי לקבל התורה, ולהתקרב להר סיני. כי יש ביובל חמישים שערים, וכדי להיתקן בהם, היו צריכים חמישים יום. וכיוון שהלכו ביום, הלכו ג"כ בלילה, שיהיה הכל יום אחד, ולא יימצא פירוד בין יום ולילה, שהם זו"ן.
נח) ולא עוד, אלא שכולם הלכו בנחת לרצון עצמם. כדי לייחד יום ולילה, שהם זו"ן. וביום שקיבלו התורה, היו חמישים יום שלמים יום ולילה, כראוי. כי אין יום בלי לילה, ואין לילה בלי יום. שאין שלמות לז"א בלי המלכות, ואין שלמות למלכות בלי ז"א. ולילה ויום נקראים יום אחד. כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. וכיוון שהלכו חמישים יום שלמים, אז שרו עליהם אלו חמישים יום של יובל, שהם חמישים שערי בינה. ואז מצד היובל ניתנה להם התורה. ומשום זה הלכו יום ולילה.
נט) ויהי כי זקן יצחק ותִכהֶינה עיניו מראות. מי שאוהב את הרשע, תכהינה עיניו. ביצחק, גבורה, נכלל לילה, מלכות. והלילה אינו בהיר. וע"כ, ותכהינה עיניו מראות. והכל אחד. כי התכללות הלילה ביצחק הוא עניין אחד עם אהבת יצחק את עשיו.
ס) ויוּגד למלך מצרים, כי ברח העם. מי אמר לו? חכמיו ומכשפיו נתקבצו אליו והודיעו לו, כי ברח העם. ולמה אמרו זה. אלא שראו בחכמתם, שהיו ישראל הולכים יום ולילה. אמרו, ודאי שבורחים הם. ולא עוד, אלא שראו, שלא היו הולכים בדרך הישר. כמ"ש, וישובו ויחנו לפני פי החִירוֹת. והודיעו לו גם זה, וע"כ רדף אחריהם.