סה) ופרעה הקריב. שהקריב כל חילו ורכביו לעשות מלחמה. ועוד לומדים, שפרעה הקריב את ישראל לתשובה. וע"כ כתוב, ופרעה הקריב, ולא כתוב, ופרעה קרב.
סו) כתוב, ה' בַצַר פְקָדוךָ צָקוּן לַחַש, מוּסָרְךָ לָמוֹ. בַצַר פְקָדוךָ פירושו, אין ישראל פוקדים להקב"ה בשעת נחת, אלא בשעה שצר להם, אז כולם פוקדים לו. צָקוּן לַחַש, שכולם מתפללים בתפילות ובקשות, ושופכים לפניו תפילות. מתי? מוּסָרְךָ לָמוֹ, בשעה שפקד אותם הקב"ה ברצועה שלו. אז הקב"ה עומד עליהם ברחמים, ורצוי לפניו הקול שלהם, כדי להיפרע מאויביהם ומתמלא עליהם רחמים.
סז) ישראל היו קרבים אל הים, והיו רואים הים לפניהם הולך וסוער, וגליו זקופים למעלה, היו יראים. נשאו עיניהם, וראו את פרעה וחילו, ואבני קלע וחצים. אז, וייראו מאוד. ויצעקו בני ישראל. מי גרם זה שקרבו ישראל לאביהם של מעלה? פרעה. כמ"ש, ופרעה הקריב.
סח) ויאמר משה אל העם, אל תירָאו. אשרי חלקם של ישראל, שרועה כמו משה הולך בתוכם. כתוב, ויזכור ימי עולם משה עימו. ויזכור ימי עולם, זהו הקב"ה. משה עימו, כי שקול היה משה כנגד כל ישראל. ולמדנו מזה, כי רועה העם הוא ממש כל העם. אם הוא זכה, כל העם צדיקים. ואם הוא לא זכה, כל העם אינם זוכים ונענשים בשבילו.
סט) התייצבו וראו את ישועת ה'. אין לכם לעשות מלחמה, כי הקב"ה יעשה מלחמה בשבילכם. כמ"ש, ה' ילחם לכם ואתם תחַרישון. בלילה ההוא אסף הקב"ה את הפמליה שלו, ודן דינם של ישראל. ואם לא הקדימו האבות להתפלל על ישראל, לא היו ניצולים מן הדין. זכותו של יעקב הֵגן על ישראל. כמ"ש, לולי ה' שהיה לנו, יאמר נא ישראל, הוא ישראל סבא, כלומר יעקב.