רז) אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם יותר מבכל שאר העמים, ומרוב האהבה שאהב אותם הקים להם נביא אמת ורועה נאמן, והעיר עליו רוח הקודש יותר מכל שאר נביאים הנאמנים והוציאו מחלקו ממש, ממה שהפריש יעקב מַעשׂר מבניו להקב"ה, שהוא שבט לוי. וכיוון שהיה לוי שלו, לקח אותו הקב"ה ועיטר אותו בכמה עטרות, ומשח אותו בשמן המשחה הקדוש שלמעלה. ואז הוציא מבניו רוח הקדוש אל העולם, וחגר אותו באבנטיו הקדושים של האמונה הגדולה, שהיא בינה.
רח) בשעה שהגיע זמנו של משה הנביא הנאמן לרדת לעולם, הוציא הקב"ה רוח קדוש ממחצבת של ספיר האבן הטוב, המלכות, שהיה גנוז ברמ"ח (248) אורות והאיר עליו. ועיטר אותו בשס"ה (365) עטרות ועמדו לפניו, והפקיד אותו על כל אשר לו. ונתן לו מאה ושבעים ושלושה מפתחות. ועיטר לו בחמש עטרות, וכל עטרה ועטרה עולה ומאירה באלף עולמות המאירים ונרות הגנוזים באוצרות מלך הקדוש העליון.
הזוהר מבאר המוחין, שזכה בהם משה מטרם שירד לארץ. ונודע שסדר המוחין הוא, שמתחילה מקבל ו"ק בלי ראש, חסדים חסרי ג"ר. ואח"כ מקבל ג"ר בבחינת נשמה. ואח"כ בבחינת חיה. ואח"כ בבחינת יחידה. גם נודע שרמ"ח הוא בחינת ו"ק ושס"ה הוא בחינת ג"ר.
ע"כ נאמר, הוציא הקב"ה רוח קדוש ממחצבת של ספיר האבן הטוב, המלכות, שהיה גנוז ברמ"ח (248) אורות והאיר עליו, שבזה השיג משה מוחין דו"ק. ועיטר אותו בשס"ה (365) עטרות והעמידו לפניו, מוחין דג"ר. ונתן לו מאה ושבעים ושלושה מפתחות, האורות דקו האמצעי המכונים מפתחות, מטעם שאין הקווים ימין ושמאל יכולים להאיר, עד שבא קו האמצעי ופותח אותם. ואז מקבל קו האמצעי כל שיעור האורות, שגרם לצאת בב' קווים העליונים. ומקו ימין מקבל מאה אורות, כל הע"ס שלו, מטעם היותם אור החסדים. ומקו השמאל, ששם אור החכמה, מקבל רק ע' (70) עטרות לבד, ולא הג"ר דחכמה, וע"כ חסר שלושים. אמנם יש לו התכללות מג"ר, ונחשבים רק למספר ג' לבד. וע"כ הם מאה ושבעים ושלוש מפתחות.
ואח"כ מבאר מוחין דחיה. ע"כ נאמר, ועיטר לו בחמש עטרות, חג"ת נ"ה, וכל עטרה ועטרה עולה ומאירה באלף עולמות, שהם ספירות דאו"א, שכל ספירה וספירה עולה במספר אלף. ואח"כ מבאר מוחין דיחידה, שנאמר, ונרות הגנוזים באוצרות מלך הקדוש העליון, שהם נעלמים ומלובשים באבא עילאה, שנקרא, מלך העליון הקדוש, האורות דא"א, שהם יחידה.
רט) אז העביר אותו בכל האורות שבגן עדן, והכניס אותו להיכלו והעביר אותו בכל הצבאות והמחנות שלו. אז נזדעזעו כולם, פתחו ואמרו, הסתלקו מסביבתו, כי הקב"ה העיר רוח לשלוט להרגיז העולמות. יצא קול ואמר, מי הוא זה שכל מפתחות הללו בידיו. פתח קול אחר ואמר, קבלו אותו בתוככם, זהו שעתיד לרדת בין בני אדם ועתידה התורה, הגנוזה מכל גנוז, להתמסר בידיו, ולהרעיש העולמות שלמעלה ושלמטה ע"י זה. בה בשעה התרגשו כולם ונסעו אחריו. פתחו ואמרו, הרכבְתָ אֶנוש לראשנו באנו באש ובמים.
רי) אז עלה רוח של משה ועמד לפני המלך. מ' פתוחה עלתה והתעטרה בעטרותיה, ועיטר את הרוח בשכ"ה (325) עטרות, והפקיד מפתחותיו בידיו. ש' הרומזת לג' אבות, העטיר אותו בג' עטרות קדושות, והפקיד כל מפתחות המלך בידיו, ומינו אותו בנאמנות, להיות נאמן הבית. ה' עלתה והתעטרה בעטרותיה, וקיבלה אותו מן המלך.
עניין הכיסא העליון מחזה ולמעלה דז"א, שחג"ת דז"א הם ג' רגלי הכיסא. והמלכות אשר שם, רגל רביעי. והכיסא עצמו בינה. ג' אותיות מ' ש' ה', מ' הכיסא עצמו. ש' הוא ג' רגלי הכיסא חג"ת. ה' המלכות, רגל רביעי. ומשה היה מרכבה לקו האמצעי, ז"א. וע"כ משה זכה לבינה, משום שהיה מרכבה לקו האמצעי, המכריע בימין ושמאל דבינה.
ונאמר, שעלה רוח של משה ועמד לפני המלך, כי היה מרכבה למלך, ז"א. ואז השפיעו עליו ג' אותיות, מ' ש' ה'. מ' פתוחה עלתה והתעטרה בעטרותיה, שהכיסא עלתה והתעטרה במוחין שלה, שיצאו ונתגלו ע"י קו האמצעי, בעניין שלושה יוצאים מאחד. ואז, ועיטר את הרוח בשכ"ה (325) עטרות, באחד העומד בשלושה.
ומה שנקרא שכ"ה עטרות, הוא מלשון, וחמת המלך שככה. כי מטרם שקו האמצעי הכריע בין ב' קווי הבינה, הייתה מחלוקת בין ימין ושמאל. וע"י הכרעת שכ"ה שקְטה המחלוקת. וכיוון ששכ"ה הייתה כל הסיבה למוחין דז"א שמקבל מבינה, ע"כ מכנה אותם שכ"ה עטרות. והפקיד מפתחותיו בידו, שהאורות דקו אמצעי מכונה מפתחות.
ש' הרומזת לג' אבות, העטיר אותו בג' עטרות קדושות, שהם ג' קווים חג"ת דז"א שלמעלה מחזה, המכונים ג' רגלי הכיסא. והפקיד כל מפתחות המלך בידיו, שכל מוחין דז"א שבקו אמצעי מכונים מפתחות. ומינו אותו בנאמנות, להיות נאמן הבית, שהנוקבא הכוללת דז"א מכונה בית, ולהיותו מקבל כל מוחין דז"א, נעשה נאמן, להשפיע אל הבית, שהיא הנוקבא.
ה' עלתה, המלכות שעלתה למעלה מחזה. והתעטרה בעטרותיה, שמקבלת ג' קווים חג"ת דז"א ונעשתה רגל רביעי אל הכיסא, וקיבלה אותו מן המלך, שמקבלת נשמת משה מן המלך.
ריא) אז כשקיבלה אותו המלכות, ירד רוחו של משה, באוניות השטות בים הגדול, המלכות, וקיבלה המלכות אותו, כדי לגדלו אל המלך, שיוכל להלביש את ז"א, וע"י שיקבל ממנה הארת החכמה והגדלות, והיא נתנה לו משם, מהים הגדול שבה, מהארת שמאל, כלי זין להכות את פרעה ולכל ארצו. ובשבת ובראשי חודשים היא מעלה אותו אל המלך, ז"א, ואז נקרא שמו באלו אותיות הרשומות, שהם מ' ש' ה'.
ריב) בשעה ההיא שיצא לרדת לארץ, להתלבש בגוף בזרע לוי, התתקנו תכ"ה (425) נרות למלך, ז"א, ותכ"ה (425) חקיקות ממונים ליוו את רוח ההוא של משה למקומו. כשיצא לעולם האירה ה', השכינה, בפניו, והבית התמלא מן הזיו שלה. בה בשעה קרא עליו הקב"ה, כמ"ש, בטרם אֶצורְךָ בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך, נביא לגויים נתתיך.
השם תכ"ה יוצא בזיווג על מסך, הממעט את הרוח העליון, שיוכל להתגשם ולהתלבש בגוף ברחם אימו. ונבחן בו שיעור קומה של אור היוצא בזיווג הזה תכ"ה נרות שנתתקנו למלך. וכוחות המיעוט היוצאים מן המסך, מכונים תכ"ה חקיקות, שהן נעשו ממונים להוריד את הרוח לרחם אימו. שנאמר, ליוו את רוח ההוא של משה למקומו. ואחר שנתקן בז' חודשי עיבור, האירה עליו השכינה. וע"כ נאמר, כשיצא לעולם האירה ה', השכינה, בפניו, והבית התמלא מן הזיו שלה.
ריג) בה בשעה הרג הקב"ה לשר הממונה של מצרים, וראו אותו משה ובני ישראל אז אמרו שירה. כמ"ש, וירא ישראל את מצרים מת, אז ישיר משה ובני ישראל.
ריד) כל התשבחות ששיבחו להקב"ה, כולם פתחו באז. כמ"ש, אז אמר שלמה. אז ידבר יהושע. אז ישיר ישראל. מהו הטעם?
רטו) אלא כל הנסים וכל הגבורות שנעשו לישראל, כשהאיר עתיקא קדישא, א"א, בעטרותיו, הארת ג"ר, שמחזיר בינה ותו"מ לראשו, הם חקוקים ורשומים באות א', אשר י' של הא' קו ימין, קו תחתון שבא' קו שמאל, והקו שביניהם קו האמצעי, המכריע בא' נוקֵב בחושך. קו אמצעי שבא', שנוקב וממעט קו שמאל, שהוא חושך, לבחינת ו"ק דג"ר ואז מאיר לכל צד, בין בחכמה בין בחסדים. וכשמתחבר אור של הא' ומגיע אל הז', שהיא חֶרֶב לה' מָלְאָה דם, המלכות בשעה שהיא נטויה לשמאל. אז עושה ניסים וגבורות, משום שהתחבר א' עם ז'. וזהו שירה. שירה היא המאירה לכל הצדדים, בין לחכמה בין לחסדים. וזהו, אז ישיר משה.
רטז) ישיר משה. הלוא שר משה, היה צריך לומר? אלא דבר זה תלוי לעת"ל, שהשלים לאותו זמן והשלים לעת"ל, שעתידים ישראל לשבח שירה זו לעת"ל. צדיקים הראשונים, אע"פ שהסתלקו במדרגות העליונות שלמעלה, ונקשרו בקשר של צרור החיים, הם עתידים כולם לעמוד לתחייה בגוף, ולראות ולומר שירה זו. כמ"ש, אז ישיר משה ובני ישראל.
ריז) יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו. לקנות, כמ"ש, ה' קָנָני ראשית דרכו. את שאר עמו, אלו הם הצדיקים שבהם, הנקראים שאר. כמ"ש, ויישארו שני אנשים במחנה. ונקראים שאר, משום שאין העולם מתקיים אלא על אלו ששמים עצמם שיירים. וע"כ נקראים הצדיקים שאר, מלשון שיירים.
ריח) כיוון שנקשרו בצרור החיים, ומתענגים בעונג העליון, למה יוריד אותם הקב"ה לארץ? מעת שנולדו ויצאו לאוויר העולם כל אלו הרוחות והנשמות, שהיו במדרגה העליונה של מעלה, הקב"ה הוריד אותם לארץ למטה. כש"כ עתה, שהקב"ה רוצה ליישר את העקום, בזה שיראה להם האותות והמופתים שיעשה לישראל, ואע"פ שצדיקים הם, מ"מ כתוב, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ואילו אלו שמתו בעצת הנחש, שלא היה בהם שום חטא, למה יקומו הם? אפילו הם יקומו, ויהיו בעלי עצה למלך המשיח.
ריט) משה עתיד לומר שירה לעת"ל, כמ"ש, כימי צאתך מארץ מצרים אַרְאֶנוּ נפלאות. משה שראה בתחילה, יראה שנית. וזה הוא אראנו. ואז, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'.
רכ) היא שירה של המטרוניתא, המלכות, אל הקב"ה. כל אדם שאומר שירה זו בכל יום ומכוון בה, זוכה לאומרו לעת"ל. כי יש בה עולם העבר, ויש בה עוה"ב, ויש בה קשרי האמונה, ויש בה ימי מלך המשיח. ונתלים עליה כל התשבחות האחרות, שאומרים העליונים והתחתונים.
רכא) השירה לשון נקבה. שיר זה לשון זכר. אלא היא שירה, שהמטרוניתא משבחת אל המלך, ז"א. ומשה ממטה למעלה אמר, מן המלכות אל ז"א. וע"כ אומר שירה, לשון נקבה. היא שרה לה', משום שהמלך האיר לה פנים. כל אלו השמָנים, האורות, שהיו נמשכים, משך לה המלך הקדוש, משום זה שיבחה לו המטרוניתא.
רכב) אם היא שירת המטרוניתא אל המלך, למה כתוב, משה ובני ישראל, והרי המטרוניתא צריכה לשבח? אלא אשרי חלקם של משה וישראל, שהם היו יודעים לשבח אל המלך בשביל המטרוניתא כראוי, משום שכל כוח וגבורה שלה ירשה מן המלך.
רכג) כתוב, קומי רוני בלילה לראש אשמורות. קומי רוני, זו כנ"י, המלכות. בלילה, בגלות. בלילה, בזמן שהמלכות שולטת ומתעוררת. לראש, זהו יסוד, שהמטרוניתא מתברכת בו. ראש אשמורות, זהו ראש של נו"ה, שהוא יסוד.
רכד) זהו ראש של כתרי המלך והסיום. מבחינת ט"ס דאו"י דז"א, הוא התחתון המסיים. ומבחינת ט"ס דאו"ח דז"א, המאירים ממטה למעלה, נחשב היסוד לכתר דאו"ח. וכיוון שהוא ראש הספירות דאו"ח, ע"כ קורא לו הכתוב לראש אשמורות. לראש אשמֻרות כתוב חסר ו', שרומזת על מלכות. וזה היסוד הוא ראש אליה, כמו שנקרא ראש המיטה. והכל במלך הקדוש העליון נאמר, ז"א, יסוד דז"א. כמ"ש, השירה הזאת לה', ליסוד דז"א.
רכה) השירה הזאת לה' זה הנהר, בינה, היוצא מעדן, חכמה, בינה שיצאה מראש דא"א, שכל השמן והגדלות, כל המוחין שבזו"ן ובי"ע, יוצאים ממנו. וזה נשמע מהכתוב שלאחריו, אשירה לה', שזה הוא מלך הקדוש העליון, ז"א. וע"כ לא כתוב, אשירה לו, כי לה' הקודם, שבשירה הזאת לה', היא בינה ולא ז"א.
רכו) ויאמרו לאֵמור, אשירה לה'. לאמור לדורי דורות, כדי שלא יישכח מהם לעולם. כי כל מי שזכה לשירה הזו בעוה"ז, זוכה בה בעוה"ב, וזוכה לשבח בה בימיו של מלך המשיח בשמחת כנ"י בהקב"ה. שכתוב, לאמור, באותו הזמן בארץ הקדושה שישבו ישראל בארץ, לאמור, בגלות, לאמור, בגאולתם של ישראל, לאמור, לעוה"ב.
רכז) אשירה לה' כי גָאׂה גָאָה. אשירה, משום שהיו משבחים תשבחות המטרוניתא. ע"כ כתוב אשירה בלשון יחיד. לה', זהו המלך הקדוש, ז"א. כי גָאׂה גָאָה, שעלה והתעטר בעטרותיו, להוציא ברכות וכוחות וגבורות להתעלות בכל. כי גאה גאה, גאׂה בעוה"ז, גָאָה בעוה"ב. כי גאׂה באותו זמן, גָאָה, כדי שיתעטר אח"כ בעטרותיו בשמחה שלמה.
רכח) סוס ורוכבו רמה בים. הממשלה של מטה, סוס, והממשלה של מעלה, שהם נאחזים בה, רוכבו. שתיהן נמסרו בים הגדול ההוא והממשלה הגדולה, לעשות בהם נקמות. ואין הקב"ה עושה דין למטה עד שיעשה בממשלתם של מעלה. כמ"ש, יפקוד ה' על צבא המרום במרום, ועל מלכי האדמה על האדמה.
רכט) רמה בים. בו בלילה התעוררה גבורה חזקה, שכתוב בה, ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה. באותו זמן ביקשה המטרוניתא מן המלך, כל אלו המוני המצרים של מטה, וכל אלו השרים של מעלה, שיימסרו בידיה. וכולם נמסרו בידיה, לעשות בהם נקמות. כמ"ש, סוס ורוכבו רמה בים. בים, מורה, בין בים שלמעלה, ובין בים שלמטה.