שנ) ויאמר, אם שמוע תשמע לקול ה' אלקך. מי אמר, אם שמוע תשמע? הקב"ה אמר. כמ"ש, ואל משה אמר עלה אל ה', המלכות. אם היה אומר הקב"ה, היה צריך לומר, עלה אליי. אף כאן פירושו המלכות.
שנא) משמע משכתוב מקודם לכן, ויצעק אל ה', ויורהו ה' עץ. מכאן שפירושו של ויאמר, שהקב"ה אמר מילה זו. וכתוב, לקול ה' אלקיך. הלוא לקולי היה צריך לומר? פירושו לקול הזה שנכנסו בו ע"י המילה, שהוא קול המלכות, וע"כ לא נאמר לקולי.
שנב) אחר שנגלה בישראל רושם הקדוש, נכנסו בב' חלקים הקדושים, יסוד ומלכות. ע"י מילה זכו למלכות, וע"י פריעה ליסוד. וכיוון שנכנסו באלו השניים, נכנסו גם בנו"ה, כי כשיתעלו בנו"ה, יתחברו ביסוד ומלכות. ולא ימנעו ברכות, שיסוד ישפיע למלכות. ומשום זה יגיעו באלו עד המלך הקדוש, ז"א.
שנג) ויאמר, אם שמוע תשמע. ויאמר, זה המלך הקדוש. ומהו אמר, אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך. כי ה' אלקיך אש אוכְלה הוא, כנ"י, המלכות. והישר בעיניו תעשה. זהו צדיק, שנקרא ישר. והאזנת למצוותיו, זהו נצח. ושמרת כל חוקיו, זהו הוד. כיוון שנכנסו באלו מלכות ויסוד ונו"ה. הרי הגיעו למלך הקדוש, ת"ת, שמקומו אחר נצח. וע"כ אח"כ כתוב, כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך. כי אני ה', זהו המלך הקדוש, ת"ת.
שנד) נשמע, שכל מי ששומר הרושם הקדוש הזה, מילה, עולה ממנו עד המלך הקדוש העליון. משמע, שנו"ה, שמתקבץ בהם הזרע לברכה, ושמן משחת קודש שיורים אותו בפי האַמה, יסוד, התקשרו יחד. והמלך העליון, ת"ת, עליהם, ונקשרו בו. ועל כך מי שנכנס ביסוד ומלכות ע"י מילה ופריעה, ושומר אותם, נקשר בנו"ה, ונכנס בהם, ואז מגיע למלך קדוש, ת"ת.
שנה) ודאי מי שזכה בצדיק, יסוד, זכה בנו"ה, מפני שיסוד כולל בתוכו נו"ה. והם שלושה שהתברכה בהם כנ"י, מלכות. ומי שזכה בהם, זכה במלך הקדוש, ת"ת, ונכנס בכל הארבע ספירות, נצח הוד יסוד מלכות.
שנו) וכנגד ארבע אלו, יש שמירה להרושם הקדוש מארבעה דברים:
שמירה דכנ"י, מלכות - הוא שמירה מנידה.
שמירה של הצדיק, יסוד - הוא שמירה משִפְחה.
שמירה של נצח - הוא שמירה מבת עכו"ם.
שמירה של הוד - הוא שמירה מזונה.
וע"ז, לקול ה' אלקיך, זהו כנ"י, מלכות. שנכנסו בה ע"י המילה.
שנז) במה זוכים ישראל לקבל פני השכינה. ע"י שמירה מנידה. ועל זה כתוב, ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערוותה. לגלות ערוותה, שלא יפגום בכנ"י.
שנח) והישר בעיניו תעשה, זהו צדיק, יסוד. כמ"ש, עיני ה' אל צדיקים, להישמר משִפְחה. וכתוב, ושפחה כי תירש גבירתה, פירושו, שגורם לצדיק להתדבק בשפחה.
והאזנת למצוותיו, נצח, להישמר שלא יכניס רושם הזה בבת אל נכר, ולא ישקר בו בנצח. כמ"ש, וגם נצח ישראל לא ישקר. ומי ששומר ברית הקדוש, מקיים מצוותיו, כמ"ש, כי לא תשתחווה לאל אחר.
ושמרת כל חוקיו, זהו הוד, להישמר מזונה.
שנט) חגור חרבך על ירך גיבור הודךָ וַהֲדָרֶךָ. כל מי שמזרז עצמו, ושׂם פחד חרב שנונה החזקה, מלכות, כנגדו, על ירך, על רושם הקדוש הזה לשמור אותו. כמ"ש, שים נא ידך תחת ירכי.
שס) חגור חרבך. כלומר, זרז את עצמך, והתקף יצרך הרע, שהרי חרבך, על ירך, על רושם הקדוש ההוא לשמור אותו. ואם שומר אותו, אז נקרא גיבור. והקב"ה מלביש אותו בלבושיו. ומי הוא לבושיו של הקב"ה? זהו הוד ונצח. כמ"ש, הוד והדר לבשת. אף כאן, הודך והדרך. ואז מתדבק האדם במלך הקדוש כראוי.
שסא) כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. זהו המלך הקדוש. וע"כ הזהיר אותם על דבר ההוא ממש שנתן ורשם בהם, שהוא ברית המילה ולא יותר. ואמת הוא שעד עתה לא ניתנה להם התורה. אלא כיוון שכתוב, שׂם לו חוק ומשפט, שהם מילה ופריעה, מיד, ויאמר אם שמוע תשמע, שהמדובר הוא בד' שמירות של הברית הקדוש.
שסב) כשרצה הקב"ה להזהיר את ישראל על התורה, בכמה דברים משך אותם בכמה משיכות של אהבה, כאדם המושך את בנו לבית הספר. ולא רצה הקב"ה לתת להם התורה עד שהתקרבו אליו. ובמה התקרבו אליו? בגילוי של הרושם ברית מילה.
שסג) לא קרבו ישראל להר סיני, עד שנכנסו בחלק של הצדיק, ברית מילה, וזכו בו.