נו) ויש השבתת מלאכה בשבת ויו"ט, לכל אחד לפי בחינתו. כמו שור, שנוהג בו עוֹל, וחמור, שנוהג בו משא. בין אותם שיש להם עוֹל מלכות שמים, כמו תפילין, שבשבת ויו"ט הם פטורים. ובין עול מלכות עכו"ם. כולם לפי מעשיהם, יש להם באלו ימים השבתת מלאכה ומנוחה. כי מי שאינו עוסק בתורה ומצוות, יש לו עול מלכות עכו"ם. ומי שעוסק בתורה ומצוות, יש לו עול מלכות שמים, שהיא ה"ת דהויה, הנקראת מלכות שמים.
נז) היא ודאי עול מצוות, משום שבה נבראו כל הבריות שבשמים וארץ. כי כל המציאות שבג' עולמות בי"ע יצאו מהמלכות. כמ"ש, אלה תולדות השמים והארץ בהִבָּראם, שהוא אותיות בה' בראם. וכשבאים שבת ויו"ט, יורדת בינה, יה"ו, חב"ד דבינה, על ה', מלכות שמים, ואז היא נשמה יתרה, בינה, חָרות על הלוחות, הלוחות הם המלכות, והשראת הבינה עליה, עושה אותה חרות מכל הקליפות.
והיא אנוכי שביציאת מצרים, כמ"ש, אנוכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. שהבינה פרשה כנפיה על הבת, מלכות, ועל המחנות שלה, ויש להם מנוחה. ואז נאמר במחנות ס"מ והנחש, וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך, ויָראו ממך. שם ה' אות תפילין. אות תפילין, ואות שבת, ואות של יו"ט, ואות ברית - כולם שווים. ועל כולם נאמר, וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך.
נח) ויש אות של שם שד"י, שהוא המלאך מט"ט, שנקרא עבד. וכמה עבדים נמשכים ממנו, שהם ממונים על אותם, שעושים מצוות על מנת לקבל שכר. אשר מט"ט והמחנות שלו ממונים עליהם. עליהם נאמר, למען ינוח שורך וחמורך ועבדך ואמתך.
אבל אותם שעושים מצוות שלא על מנת לקבל שכר, הם בניהם של המלך והמלכה, ז"א ומלכות. ובימות החול הם כתרים ועטרות על ראשיהם של העבדים. ובשבילם אמרו, והמשתמש בכתר, ימות, שהמשמש עם הבנים, שהם עטרה לעבדים, חולף ועובר מן העולם. והזר הקרב לבנים יומת. כי הם, בימות החול, נקראים שבתות כלפי העבדים.