פד) ב' מזבחות הם למטה, וב' מזבחות הם למעלה. ב' המזבחות שלמעלה:
א. אחד פנימי מכל, שנקרבת בו קטורת פנימית ודקה, שהיא קשר האמונה. וכהן העליון מכל, קושר קטורת זו בקשר האמונה. וזה נקרא מזבח הזהב. ומכאן נקטר ונקשר קשר האמונה לקשר הכל בקשר אחד.
ב. ואחד הוא, מזבח אחר, שנקרא מזבח הנחושת, הוא מבחוץ. ומיכאל השר הגדול, מקריב עליו קרבן ניחוח להקב"ה.
וב' מזבחות למטה בביהמ"ק: מזבח הזהב ומזבח הנחושת. בזה קטורת ובזה חלבים ואמוּרים.
ג' פרצופים הם במלכות, שהם מלובשים זה בתוך זה. פרצוף חב"ד פנימי מכולם, ועליו מלביש פרצוף חג"ת, ועליו מלביש פרצוף נה"י. והם נחלקים לפנימי וחיצון. שפרצוף חב"ד הוא פנימי, וב' הפרצופים חג"ת נה"י הם חיצוניים. וקטורת הוא בינה.
מזבח אחד פרצוף הפנימי של המלכות, חב"ד, הפנימי מכל ג' הפרצופים שלה. בו מוקרבת קטורת פנימית ודקה, רומזת על בינה, שהיא דקה מלהשיג בה. שזה עושה קשר האמונה, המלכות, בקטורת, בינה. חכמה, הנקראת כהן גדול, מקשרת קטורת, בינה, במזבח, במלכות הפנימית. כי הבינה נקראת זהב. וע"ש הקטורת שבמלכות, שהיא בינה, נקראת מזבח הזהב. כי ע"י קשר בינה במלכות, נקשרים כל הספירות בקשר אחד, שכולן מתיחדות זו בזו. המזבח שבו"ק שלה, שבב' פרצופים החיצוניים חג"ת נה"י. ומיכאל השר הגדול מקריב עליה קרבן, קרבן של נשמות הצדיקים.
פה) וע"כ כתוב, שמן וקטורת ישַמח לב. ולא כתוב, שמן וחלבים ואמוּרים ישַמח. אע"פ שגם הם המתקת הרוגז והדין, כמו שמן וקטורת. אבל יש הפרש. כי שמן וקטורת, הרומזים על ייחוד חו"ב, כי שמן חכמה, וקטורת בינה, הם שמחת הכל. ולא מצד הרוגז והדין, כי בהם עצמם אין שום דין כלל. משא"כ החלבים והאמוּרים שעל ידיהם נעשה הייחוד של ז"א ומלכות, לא נאמר בהם, ישַמח לב, מחמת שיש בהם אחיזה לדינים. וזה המזבח פנימי, אשר קטורת הדקה מכל, בינה, שאין השגה בה מחמת דקותה, היא בקשר האמונה, שנקשרת במלכות, הנקראת אמונה. הוא נקרא קול דממה דקה, משום שהוא מזבח פנימי, הנקשר בקשר האמונה.
פו) הפנימי נקרא מזבח ה'. ומזבח אחר נקרא מזבח החיצון, מזבח הנחושת. כמ"ש, מזבח הנחושת אשר לפני ה' קטון מהכיל. כתוב, וכליל על מזבחֶך, אשר האות ח' היא סגולה, שמורה על רבים, שמשמע שניים. וכתוב, את מזבחותיך ה' צבאות, שמשמע שניים.
פז) אין כאן אלא מזבח אחד, שלפעמים נקרא פנימי ולפעמים חיצוני. כתוב, וייבֶן משה מזבח. כנגד הפנימי בנה זה. וע"כ נקרא הויה ניסי. כי הפנימי נקרא מזבח הויה. ניסי, כלומר, שרשם ותיקן רשימת אות ברית קודש. כי בשעה שבא עמלק להעביר רשימה הקדושה הזו, ברית מילה, מישראל, מזבח הזה, המלכות, עמד כנגדו לנקום נקמה של אות ברית. וע"כ נקראת המלכות, חרב נוקמת נקם ברית. ומלכות תיקנה לישראל את הרשימה הקדושה. ומשה בנה כנגד מזבח הזה, וקרא לו הויה ניסי. וזה הוא מזבח הפנימי, שנקרא קול דממה דקה.
פח) ועל המזבח הפנימי נאמר, אש תמיד תוּקַד על המזבח. והיא אישו של יצחק, דינים דקו שמאל, שנמצאים תמיד. ואז שֵם המזבח אדני, דין. ואז נקרא מזבח חיצון. וכשיסדר עליו הכהן העצים, חסדים שקו שמאל מתלבש בהם, שמו של המזבח מתבשם, וקוראים לו בשם של רחמים מזבח הויה, שהוא אז מזבח פנימי. ולפעמים עומד המזבח בבחינת דין מזבח חיצוני, ולפעמים בבחינת רחמים מזבח פנימי. ואינם ב' מזבחות נפרדים זה מזה. רבי שמעון אמר, שניים היו, והפנימי עומד על מזבח שמבחוץ, מתלבשים זה בזה, כי פרצוף הפנימי של המלכות מלובש בפרצוף החיצון, והחיצון ניזון מהפנימי, ונקשרים זה בזה.
פט) צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. כמה יש לבני אדם להסתכל בכבוד אדונם, ולא ייטו מדרכיהם לחוץ. כי בכל יום ויום דין תולה בעולם, משום שהעולם נברא בדין, ועומד על דין.
צ) וע"כ צריך האדם להישמר מעוונותיו, כי אינו יודע הזמן שהדין שורה עליו. יושב בביתו, שורה עליו הדין. יוצא מביתו לחוץ, שורה עליו הדין. ואינו יודע, אם ישוב לביתו או לא, שיכול למות ולא ישוב לביתו. יוצא לדרך על אחת כמה וכמה, שיש לחוש שלא ישוב לביתו. כי אז הדין יוצא לפניו. כמ"ש, צדק לפניו יהלך. משום זה צריך האדם להקדים ולבקש רחמים לפני המלך, כדי שינצל מן הדין, בשעה ששורה בעולם. כי בכל יום ויום שורה דין בעולם. כמ"ש, ואל זועם בכל יום.