קכא) וזאת תורת האשם. וזאת תורת המנחה. וזאת תורת זבח השלָמים. זאת תורת החַטָאת. אם למטה, זאת היא בכל, ואם למעלה, זאת היא בכל. כי זאת, המלכות, כוללת כל האורות שממנה ולמעלה, שהיא מקבלת לתוכה את כולם. וכן למטה, שהיא משפיעה לכל העולמות שממנה ולמטה, וכוללת כולם. וע"ז נאמר השֵם, זאת, בכל הקרבנות, להיותה כוללת אותם כולם. ומי שעוסק בתורה לוקח את המלכות לחלקו לגמרי, ומתאחד בכל הבחינות שלה, שהם, אשם, מנחה, שלָמים, חַטָאת. וע"כ אינו צריך עוד להקריב קרבן על עצמו.
קכב) כתוב, הכהנים לא אמרו, איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני והרועים פשעו בי. הכהנים, אלו הכהנים המשמשים בכהונה גדולה, ומקרבים דברים קדושים למקומם, ומייחדים ייחוד כל דבר ודבר כראוי. ותופשי התורה, הם הלויים, התופשים בכינורות הבאים מצד התורה. והתורה ניתנה מצד שלהם, צד השמאל, גבורה. והם ממונים על השיר של שבחי המלך הקדוש, לייחד אותו בייחוד השלם כראוי. והרועים פשעו בי, אלו הם שרי העם, שהם רועים את העם, כרועה המנהיג את צאנו.
קכג) אלה הם שלוש מדרגות, ג' קווים, שצריכים להימצא תמיד על הקרבן, למצוא רצון למעלה ולמטה, ושתמָצאנה ברכות בכל העולמות. הכהן מקריב קרבן ומכוון לייחד השם הקדוש כראוי, ולעורר את הצד שלו, צד ימין, חסד. והלויים מכוונים בשיר לעורר הצד שלהם, צד שמאל, גבורה. ולהיכלל בצד של הכהן. וישראל, הרועים, קו האמצעי, ת"ת, מכוונים הלב ורצון לתשובה שלמה, ונכנעים לפני המלך הקדוש, שלוקח הכל. ומתכפרים עוונותיהם, ונמצאת שמחה בעליונים ותחתונים.