קכט) במזבח עולה ונראה אוריאל, כמראה אריה גיבור הרובץ על טרפו. והיו כהנים וישראל רואים ושמחים, שהיו יודעים, שקרבנם התקבל ברצון לפני המלך הקדוש. ואש אחר עליונה וקדושה ירדה מלמעלה, שהיא המלאך אוריאל, כנגד אש התחתונה שנתנו על המזבח, אז היה האדם הולך ומזדעזע לפני אדונו, ושב בתשובה שלמה.
קל) בדומה למלך, שהעם שלחו לו מתנה, והייתה רצויה לפניו, אמר לעבדו, לך וקח מתנה זו שהביאו לי. כך אמר הקב"ה למלאך אוריאל, לך וקבל המתנה, שבניי הקריבו לפניי. כמה השמחה הייתה נמצאת בכל, וכמה מתיקות הייתה נמצאת בכל, בשעה שהכהן והלוי ואותו שהקריב הקרבן, היו מכוונים להקריב הקרבן כראוי בייחוד השלם.
קלא) ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולָה. אש, אוריאל, שירד כמראה אש בשלהבת, עד שירד למזבח לקבל המתנה, הקרבן, והיה נראה כאריה גדול רובץ על הקרבן.
קלב) וכשישראל לא נמצאו זכאים, או אותו שהקריב הקרבן לא הקריב כראוי, ולא התקבל קרבנו, היו רואים שהעשן לא היה עולה בדרך ישר, והיה קם רוח אחד מן הנקב של הקליפות שבצפון, ובא אל המזבח, והיו רואים צורה של כלב אחד חצוף רובץ על הקרבן. אז היו יודעים שהקרבן לא התקבל ברצון.
קלג) בדומה למלך, ששלחו לו מתנה. ראה אותה המלך שאיננה כדאית להקריבה לפניו, אמר המלך, תסלקו מתנה ההיא, ותנו אותה לכלב, כי אינה כדאית להביאה לפניי. כך בשעה שהקרבן נקרב, ולא התקבל ברצון, נמסר הקרבן אל הכלב. ומשום זה היו רואים צורת כלב על המזבח.