קלד) ותצא אש מלפני ה', ותאכל על המזבח את העולה. זה אוריאל, שנראה כשלהבת אש על המזבח. שהיה רובץ על הקרבן. ואז השמחה הייתה בכל, כי נתקבל ברצון. כמ"ש, וירא כבוד ה' אל העם. ואם לא היה ביום הזה, הבלבול של מיתת בני אהרון, הנה מיום שיצאו ממצרים, לא הייתה נמצאת נחת רוח כזו למעלה ולמטה.
קלה) מצווה לשרוף קודשים באש. והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש יישרף. יש קודש, ויש קודשים, ויש קודש הקודשים. מה הנאָה יש להקב"ה מהקודשים שנשרפו? האם בשביל יצחק, שבשעה שישראל בצרה, עולה לפניו אפרו של יצחק, וע"כ צריכים לשרוף הקרבן עד אפר להזכיר זכותו, שאם חייבים שריפה יהיו ניצולים בשבילו? ואם בשביל בני אהרון, שהיו כמו שריפת קודשים, כמ"ש, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו, ומיתתם היא כפרה לישראל, כמו שריפת קודשים. האם גם זהו רק דרש?
קלו) אלא שלוש אשות בנר, אש לבן, אש שחור, אש תכלת, כנגד תורה נביאים כתובים, וכנגד כהן לוי ישראל, ותכלת היא השכינה, שקרובה לנו, ושורה על התחתונים. והיא נאחזת באלה הפתילות, שהם כנפי מצווה, שנאמר בהם, ועשו להם ציצית, ותכלת זו, השכינה, דין, שאוכלת קרבנות ועולות.
נר"ן של האדם נקראים קודשים. הנפש קודש. הרוח קודשים. והנשמה קודש קודשים. ובסתרי תורה מתבאר סוד שריפת קודשים, בשריפת נר"ן של אדם, שהוא קודש קודשים לפני ה'. מהי ההנאה שיש להקב"ה משריפת הנשמות, הנקראות קודשים? ג' אשות אלו הם כנגד תורה ונביאים וכתובים, שאש לבן כנגד תורה, ת"ת. ואש שחור כנגד נביאים, נו"ה. ואש תכלת כנגד כתובים, מלכות.
והם כנגד כהן לוי ישראל, ג' קווים. ונמצא שתורה כנגד כהן, קו ימין, ונביאים כנגד לוי, קו שמאל, וכתובים כנגד ישראל, קו האמצעי. ויש להבין, הרי תורה נביאים וכתובים הם ת"ת, נו"ה ומלכות, שהם זה תחת זה, ואיך יתכן לדמות אותם לכהן לוי ישראל, שהם ג' קווים, שהימין מול השמאל והאמצעי ביניהם, וכולם במדרגה אחת?
והעניין הוא, שזה דומה לאו"א וישסו"ת וזו"ן, שהם ג"כ ג' מדרגות זה למטה מזה. ועכ"ז הם נעשים ג' קווים במדרגה אחת. כי או"א, בעת שהם מעלים הבינה ותו"מ שלהם, עולה עימהם גם מדרגה התחתונה, ישסו"ת, הדבוקים בבינה ותו"מ אלו. ואלו ישסו"ת, העולים לאו"א, נעשים אז קו שמאל לאו"א. ואח"כ בינה ותו"מ דישסו"ת, שעלו לישסו"ת, כבר העלו עימהם גם הם את מדרגה התחתונה שלהם, זו"ן, למקום ישסו"ת, שהוא עתה באו"א. ונמצאים כל ג' המדרגות, שהיו מתחילה זו תחת זו, שהם עתה ג' קווים במדרגה אחת. שאו"א קו ימין, וישסו"ת קו שמאל, וזו"ן קו אמצעי.
ועד"ז ממש, נעשו תורה נביאים וכתובים לג' קווים. כי בעת שת"ת, תורה, העלו בינה ותו"מ שלהם, עלו עימהם גם המדרגה התחתונה שלו, נו"ה, הנביאים, למקום הת"ת, ונעשו קו שמאל שלו. ואלו נו"ה, בעת שהעלו בינה ותו"מ שלהם, עלתה עימהם גם המלכות לנו"ה, שהם עתה בת"ת. ונמצא עתה, שהם שלושתם במקום ת"ת, ונעשו ג' קווים. שת"ת קו ימין, ונו"ה קו שמאל, והמלכות קו אמצעי.
אמנם יש לדעת כאן הכלל, שאין מלכות בלי יסוד. וע"כ אע"פ שכתובים הם מלכות, כוללת המלכות גם יסוד. באופן, שיסוד ומלכות נעשו לקו אמצעי לת"ת ונו"ה, ע"ד הזו"ן שנעשו קו אמצעי לאו"א וישסו"ת. וכדי להעיר את זה, מדייק הזוהר ואומר, שג' אשות לבן שחור ותכלת, אע"פ שהם זה תחת זה, כמו תורה נביאים וכתובים, מ"מ הם ג' קווים, כמו כהן לוי ישראל.
אור הנר הוא אור המלכות, כי המלכות נקראת נר. אלא כמו שאנו אומרים בז"א, שהוא כולל כל ג' קווים דבינה, מטעם, כיוון ששלושה יוצאים מאחד, אחד עומד בשלושתם, אף המלכות אחר שנעשתה לקו אמצעי, בין תורה לנביאים, ימין ושמאל, הרי גם המלכות כוללת אותם. אשר אש הלבן קו ימין. ואש השחור קו השמאל. ואש התכלת קו האמצעי. אבל התכלת, עצם המלכות, שנעשתה לקו אמצעי, כוללת בתוכה גם יסוד. והיסוד, הכלול בה, ימין שבתכלת. והמלכות עצמה השמאל. ומבחינה זו, אע"פ שאנו אומרים, שהתכלת קו אמצעי, עכ"ז היא קו שמאל, מטעם היותה כלול מימין ושמאל. אשר הימין היסוד. ועצם המלכות, התכלת, שמאל.
והיא נאחזת באלה הפתילות, שהם כנפי מצווה, שנאמר בהם, ועשו להם ציצית. כי הלבן שבציצית קו ימין, והתכלת שבציצית קו שמאל. ונודע, שאין השמאל נכלל בימין שיוכל להאיר, אלא ע"י מסך דחיריק, הנאחז בו וממעטו, שהוא הפתילה, ודבר הגס שאור התכלת שבנר נאחז בו. וכנפי מצווה, כנפי הטלית, הוא הפתילה והדבר גס שהתכלת שבציצית נאחזת בו, המסך דחיריק, שנאמר בהם, ועשו להם ציצית. שע"י הכנף נאחזים הלבן והתכלת זה בזה ומתגלה אור הציצית. וחוץ מזה שהתכלת נאחזת בפתילה, המסך דחיריק, ושורפת אותו, היא ג"כ שורפת קרבנות ועולות, שהן הנשמות.
כי הביא ב' מצוות בשריפת קודשים, שהם לשרוף הקודשים על המזבח, ולשרוף הנותר ממנו עד יום השלישי. ואלו ב' מיני שריפות נוהגים גם בנשמות. ושריפת הנותר מורה על הדינים, מנעולא ומפתחא, המסך דחיריק. וכמו כן הם עולים מחמת חטאי התחתונים, ומתדבקים במלכות, בתכלת. אשר אז התכלת שורפת אותם ומבטלת אותם. וזה שריפת נותר. ויש גם שריפת קודשים על המזבח, שריפת הנשמות, שהמלאך מיכאל עומד ומקריב אותם על המזבח של מעלה.
קלז) אם המלכות, תכלת, מוצאת בני אדם, שהם עצים יבשים, כמו פתילות יבשים בלי שמן, התורה ורחמים, המלכות, היא שורפת אותם. ומשום שעמי הארץ בהמות, שהם שקץ, התכלת, שהיא השם אדנ"י, המלכות, שורפת אותם, משום שקרֵבים אליה עם שרץ, יצה"ר, וזר. כמ"ש, והזר הקָרֵב יומת.
קלח) ואם חוזרים בתשובה לפני מיתתם, כשמלאך מיכאל שוחט אותם, שהוא כהן גדול, האריה האוכל קרבנות, היורד עליהם להקריב אותם קרבן לפני ה'.
קלט) ומטרם שיוצאת נשמתו, הכהן הגדול מתוודה בכמה וידויים. וכשיוצאת נשמתו, הוא היה מתכוון לגמור את השם, כלומר להשלים ייחוד המלכות, שנקראת שם, בייחוד שמע ישראל, שהוא ייחוד ז"א. וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שהוא ייחוד המלכות, לקָרב נשמתו קרבן לשם הויה. וצריך להתוודות להקב"ה, שיקבל ויקרב הה' השורפת ומכלה, המלכות, לשמו הויה, ולהחזיר בתשובה הה' אל יה"ו אהיה, שהם ביחד חשבון מ"ב (42). כלומר להשיב הה' ליה"ו, ויהיה הייחוד העליון שבבינה הויה אהיה. שהויה הוא חכמה, ואהיה הוא בינה. כי מטרם שנשלם הייחוד, קוראים למלכות אדני, שבהם אותיות דין, להורות על דין של המלכות שהוא דין. ושהייחוד הויה אהיה אינו שלם.
קמ) ויכוון בשם המפורש, יוד הא ואו הא, הויה במילוי אלֶפים, שהוא ז"א, שיתייחד בלב אחד, במלכות. ובו יכוון כשמוציא את רוחו. ובנפש שלו, מקבל עליו מיתה וייסורים. ובנשמה שלו, מתוודה בכמה וידויים ומתחרט.
קמא) בנפש מקבל עליו מיתה שחיטה שריפה. ואם צריך ארבע מיתות ב"ד, סקילה שריפה הרג וחנק, מקבל אותם על הנפש שלו, מאדני. ובנשמתו, מתוודה בכמה וידויים, וחוזר בתשובה אל השם אהיה, בינה, הנאחז בב' שמות הויה הויה, כי החכמה נקראת הויה בייחוד הויה אהיה, וז"א נקרא הויה. והבינה מקבלת מחכמה ומשפיעה לז"א, ונמצאת נאחזת בין שניהם.
קמב) ויכוון במחשבתו להוציא מפיו וידוי, וקבלת מיתה עליו בלב אחד, שייחד המלכות, לב, בייחוד של הויה אחד, שהוא שם המפורש, יוד הא ואו הא, הויה במילוי אלֶפים, ז"א, שבו הכהנים כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כבוד בגי' ל"ב (32), המלכות, לב. ובו מתכוון לגמור את השם, לגמור הייחוד של מלכות עם הויה.
קמג) ומאין יודע עם הארץ כל אלו הכוונות? ודאי עם הארץ הוא כשור, או שה, או עז, או תור, או יונה, המוקרבים על המזבח, כמו הבהמות אינן יודעות תורה, שם הויה, כך עם הארץ אינו יודע. אלא מיכאל כהן גדול עושה אותו עולָה וקרבן לפני ה', והוא מכוון בשם המפורש בעליית רוחו, שייצא רוחו בלב אחד, ובכל אלו הכוונות, כמו שרוח האדם עולה בכל לילה, שעולה למ"ן אל המלכות.
קמד) ומשום זה אמרו חכמים, שוב יום אחד לפני מיתתך, כי בכל יום ויום צריך האדם לחזור בתשובה ולמסור רוחו אליו, שייצא באחד. כמ"ש, בידך אפקיד רוחי.
כי ב' מיני שריפות הן:
א. שריפת נותר, המנעולא, מלכות דמדה"ד שעולה ונגלה במלכות הממותקת מחמת חטאי התחתונים, בעניין לא זכה הרי רע. אשר התכלת, המלכות, הנאחזת במנעולא, שורפת אותם. ע"כ נאמר לעיל, אם המלכות, תכלת, מוצאת בני אדם, שהם עצים יבשים, כמו פתילות יבשים בלי שמן, התורה ורחמים. כלומר, עם הארץ החוטא כל ימיו, עד שנגלה עליו בשורשו שבמלכות, הדינים דמלכות דמדה"ד, בלי רחמים, שאינה נמתקת בבינה. המלכות, היא שורפת אותם, שהיא שורפת הנפש הזאת. ומשום שעמי הארץ בהמות, שיש להם נר"ן מצד הבהמות הטהורות, שהם נמוכים מאוד, ע"כ התכלת, שהיא השם אדנ"י, שורפת אותם. משום שדבוק בהם מדה"ד הקשה דמנעולא, שנקרא יצה"ר, מלאך המוות.
וע"כ נאמר עליו, והזר הקָרֵב יומת. אמנם רק הנפש של החוטא נפגמת ונשרפת. אבל רח ונשמה שלו אינם נפגמים כלל, אלא מסתלקים לשורשם. והטעם, כי הפגם דנקודת המנעולא, הנמשך מצ"א, אינו פוגע אלא רק במלכות לבדה, ולא כלום בט"ר. וכיוון ששורש רוח ונשמה מבינה וז"א, ע"כ אין הפגם נוגע בהם, אלא שמסתלקים מחמת הכלי הפגום, ועולים לשורשם, אלא הנפש הנמשכת ממלכות עצמה היא הנפגמת ונשרפת. ושריפה זו שריפת נותר.
ב. שריפת קודשים, שריפת נשמות, כלומר, אותו החוטא שגילה בשורש נשמתו מדה"ד דמנעולא, מלאך המוות, כי ממנה נמשכת המיתה. אם עושה תשובה בעת מיתתו, ומקבל עליו מיתה ושחיטה ושריפה, כדי לעשות נחת רוח להקב"ה, אז לאחר מיתתו ממתיקים לו מדה"ד דמנעולא במדה"ר, בינה. ונודע שיש בעלייה זו קטנות וגדלות. שתחילה כשעולה המלכות לבינה, מסתלקות הג"ר מבינה, ונשארת בו"ק בלי ראש, ואחריה מתמעטים כל המדרגות.
ונמצא שע"י זה שממתיקים לו מדה"ד במדה"ר, שהמלכות משורשו עולה לבינה שבשורשו, התמעטו הרוח והנשמה לו"ק בלי ראש. והם היו עד עתה שלמים, כי מדה"ד דמנעולא אינה פוגעת בט"ר שמשם רוח ונשמה. והסתלקות הראש מהרוח והנשמה נבחנת לשחיטה, כי השחיטה מבדלת הראש מהגוף. ואדם הזה שעשה תשובה בשעת מיתתו, זוכה להמתקת מדה"ד ברחמים. אבל מבחינת הקטנות בלבד, הנבחן כמו שחיטה.
ונאמר, ואם חוזרים בתשובה לפני מיתתם, כשמלאך מיכאל שוחט אותם, שהוא כהן גדול, האריה האוכל קרבנות, כי המלאך מיכאל, חסד, הנמשך מקו ימין, מנקודת החולם, ששם נמצאת הדין הממותק בבינה, במדה"ר, הדין הממותק הזה, הוא אריה האוכל קרבנות. וע"כ נבחר המלאך הזה, שימתיק מדה"ד שלו במדה"ר, שממעט הנשמה והרוח, שהיו שלמים, מבחינת ראש, שזה נבחן לשחיטה. ע"כ נאמר, כשמלאך מיכאל שוחט אותם, כלומר, מעביר מהם הראש, הג"ר שלהם. אמנם קטנות זו, הנבחנת לשחיטה, מביאה אח"כ גדלות, שהמלכות יוצאת מבינה וחוזרת למקומה. ונגלים שוב ג"ר בכל המדרגות, שע"י זה שוב נעשה הזיווג של הקב"ה ושכינתו משורש נשמתו.
ונאמר, שיורד עליהם להקריב אותם קרבן לפני ה'. כי שחיטה זו נבחנת, שמלאך מיכאל מקריב אותם לקרבן לפני ה', שהם גורמים בזה זיווג הקב"ה ושכינתו. שזה הקרבן. וע"כ נבחן זה שמלאך מיכאל מקריב את הנשמות על המזבח, המלכות, ושורף אותם, כמו אריה שאוכל קרבנות, שהוא דין הממותק דבינה שבנקודת החולם, שע"י זה נשחטים ונשרפים הג"ר של הנשמות על המזבח, ונעשים מ"ן לזו"ן. שגורמים שהמלכות תחזור ותקבל הג"ר שלה, לעת הגדלות, ותתייחד עם ז"א, קרבן.
אמנם זה שעשה תשובה רק בשעת מיתתו, לא יוכל לקבל אחר מיתתו רק את הקטנות בלבד. ועם זה זכותו גדול מאוד, כי אם יתגלגל פעם שנייה, ויזכה לעסוק בתורה ועבודה, אז ימשיך הגדלות, ואז יעשה הזיווג בין ז"א ומלכות. שנאמר לעיל, וכשיוצאת נשמתו, הוא היה מתכוון לגמור את השם, בייחוד שמע ישראל, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כי יתכוון שע"י הקרבת נשמתו יזכה לגמור את הייחוד של שמע ישראל, שהוא ז"א, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שהוא מלכות, שזה יהיה אחר שיתגלגל פעם שנייה.
אבל ב' ייחודים יש כאן, כי מצד נשמתו ששורשה בבינה, נבחן הייחוד השלם להויה אהיה, שהויה היא חכמה ואהיה הוא בינה. ועתה בעת הקטנות, נבחן שחסרה ה"ת להויה, ואין בה אלא יה"ו, שמורה שהוא ו"ק וחסר ג"ר. ע"כ נאמר, שצריך להתוודות להקב"ה, שיקבל ויקרב הה' לשמו הויה. ולהחזיר בתשובה הה' אל יה"ו אהיה. שיכוון לזכות לגדלות ולגמור את השם, שיקרב המלכות שהיא ה"ת, לשם יה"ו אהיה, ויהיה ייחוד השלם בבינה, הויה אהיה.
ומצד רוחו, ששורשו בז"א, נבחן ייחוד השלם דגדלות בהויה במילוי אלֶפים, שהוא ז"א, עם המלכות השלמה בייחוד של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שביציאת רוחו, ששורשו בז"א, יכוון שיזכה לגדלות, שאז יהיה הייחוד בהויה דמילוי אלֶפים, ובלב אחד, המלכות, שתהיה בשמו אחד. שהוא שם המפורש, יוד הא ואו הא, הויה במילוי אלֶפים, ז"א, שבו הכהנים כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם, ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כבוד בגי' ל"ב (32), לב. ובו מתכוון לגמור את השם, שהיה מתכוון לזכות לגדלות ולגמור את השם בייחוד של הויה במילוי אלֶפים, ז"א, והייחוד של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, המלכות. והנפש שלו, מתדבקת במלכות עצמה, שורפת אותה ומבטלת הדינים שבה.
ונאמר, שבנפש מקבל עליו מיתה שחיטה שריפה. כי מיתה לגוף, שחיטה לנשמה ורוח, שמיכאל מעביר מהם הראש ומשאיר אותם ו"ק בלי ראש, הנחשב לשחיטה. שריפה לנפש, שמתדבקת במלכות ונשרפת בתכלת שבה, עד שראויה לתיקון הזה של המתקת המלכות בבינה ע"י מיכאל. ולפעמים שעוונותיו מרובים, הנפש צריכה לקבל על עצמה ארבע מיתות ב"ד מהמלכות, המרומזים בכתוב, והארץ, המלכות, הייתה תוהו ובוהו וחושך, ורוח. שתוהו חנק. ובוהו סקילה. וחושך שריפה. ורוח הרג.
וזה התהליך והתיקון מצ"א, מדה"ד, לצ"ב, מדה"ר. אשר תוהו ובוהו צ"א והמסך שבו. וחושך ורוח צ"ב והמסך שלו. לפיכך כשהחוטא מקבל עליו ארבע מיתות ב"ד קודם מיתתו, מועיל לו, אשר מדה"ד דצ"א שגילה בחטאיו, תעבור ממנו ותתקן במדה"ר בצ"ב, ע"י המלאך מיכאל. ויועיל לו שמיכאל יקריב נשמתו לפני ה'.
קמה) ואם הוא תלמיד חכם, נאמר עליו, יודע צדיק נפש בהמתו. כי אין חכם כמו הכהן, חסד, כמ"ש, הרוצה להחכים יַדְרִים, שיתדבק בחסד, דרום. כי חסד דז"א בגדלות נעשה לחכמה. ואם הוא תלמיד חכם, צריך שיהיה בו חסד. ועם י', חכמה שבו, הוא חסיד. ומי שאין בו חכמה, אינו חסיד. ומשום זה כתוב, ולא עם הארץ חסיד. ואם יש בו ה"ר, בינה, חמישה חומשי תורה שניתנו משמאל, נקרא גיבור בתורה וירא חטא, שזוכה למידת הגבורה. ויש בו חסד, שהוא חסיד. ויש בו גבורה, שמשם ניתנה התורה, י"ה, כי בגדלות נעשו חו"ג דז"א לחו"ב. ואם הוא בוּר, שאין בו תורה, נאמר בו, אין בוּר ירֵא חטא.
קמו) ומי שזכה לת"ת, ו', כי מי שזכה לחו"ג זוכה ג"כ בת"ת, כי הת"ת הוא כללות מחו"ג. והוא חכם מבין בתורה וירא חטא, שהחו"ג שזכה בהם נעשו לחו"ב, והוא חכם, מבין. יורש המלכות שלו, של הת"ת, שהיא ה"ת דשם הויה, וזוכה בה, אם הוא עושה מצוות המלך, כי המלכות נקראת מצוות המלך. ונמצא שזכה לכל ד' אותיות י' ה' ו' ה', שהם חכמה, בינה, ת"ת, ומלכות. כיוון שזכה לשם הויה, הוא זוכה לשם המפורש, שנקרא אדם, הויה במילוי אלֶפים, בגי' אדם, מ"ה (45), יוד הא ואו הא, שמורה על ז"א בגדלות. באותו זמן הוא שולט על הגוף, שהוא השותף של נפש הבהמית ורוח הבהמי. כי עשיית הבלי העולם היא בנפש הבהמית, והרוח הבהמי, שמדבר בהבלי העולם. והנשמה הבהמית, שבה כל מיני הרהורים ומחשבות של הבלי העולם. והתלמיד חכם שולט על הגוף ועל נר"ן הבהמיים.
קמז) כמ"ש, וירדו בדְגַת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ. דְגַת הים רומז לנשמה, ועוף השמים לרוח, ובבהמה לנפש. בכל הארץ הוא הגוף, עולם קטן. והם יראים מפני התלמיד חכם השולט עליהם, שנאמר, ומוֹרַאכם וחיתכם. מצד הימין, חסד, שולט עליהם. בחסד נאמר, וירדו, כמ"ש, ויֵרְד מיָם עד ים, לשון שליטה. ומצד השמאל, גבורה, הם יראים ממנו, כמ"ש, ומוֹרַאכם וחיתכם. ועליו נאמר, יודע צדיק נפש בהמתו. ששולט על הנפש הבהמית שלו.
קמח) ומאחר שהוא צדיק, אין הקב"ה נותן לו שכר מצוות, ואין לו שכר בעוה"ז, ואין מזון לגוף ונר"ן הבהמיים שלו. ועני נחשב כמת. ועל הכל הוא בקביעות עם השכינה.
קמט) כי ה' אלקיך אש אוכֵלה הוא. אש שכינה. צריכה לו, להיות תמיד עימה, שאין לה כיבוי, שהיא אוכלת כל הקרבנות, שהם תפילות ודברי תורה. כי השכינה פרנסה של ז"א בתפילות של ישראל שמקבלת אותם. כמ"ש, פתחי לי אחותי רעייתי, כלומר, פתחי לי בתפילה. כמ"ש, אדני שפתיי תפתח. שהיא, אחותי רעייתי. ואין רעייתי אלא פרנסתי, מלשון רעייה, כמו ה' רועי. כי בה בנים הקדושים, ישראל, מתקנים מאכלים של קרבנות המלך, ז"א, בכמה מיני מאכלים, בלחם התורה.
קנ) כמ"ש, לכו לַחמו בלַחמי ושתו ביין מסכתי. בלחמי, מימין, מצד החסד. וביין, יין של תורה, משמאל, מצד הגבורה. בנסוך המים, שהוא ימין, ויינה של תושב"כ ותשבע"פ, שהוא שמאל. מעמוד האמצעי, ת"ת, הכולל את ימין ושמאל, חו"ג. בבשר הקודש, בכמה קרבנות, במלכות, שעליה כתוב, בבשר היורד מן השמים עסקינן. מן השמים הוא עמוד האמצעי, ז"א, שמים. שז"א, אדם, אמר עליה, ובשר מבשרי.
קנא) ובשר הקודש הזה, מלכות, הבוערת בכמה להבות מצד הגבורה, באהבת בעלה, ז"א, נשרפת באהבה, של אהבת קריאת שמע, באהבת הייחוד. אשר לילה ויומם לא תכבה. וחברים: בחייכם, אל תתנו דָמי לו, להקב"ה, עד שהוא יהיה בשלהבת האהבה של ייחודו בקריאת שמע, לקיים בו הכתוב, אש תמיד תוּקד על המזבח לא תכבה.
כל זמן שהאדם לא זכה לתשובה שלמה, ולא השיג המוחין דג"ר, מחשיב אותו הזוהר לעם הארץ, ולא נקרא תלמיד חכם. אלא רק אחר שזכה למוחין דג"ר מהויה שבמילוי אלֶפים, ג"ר דז"א, אשר החסד שבו מתעלה לחכמה, והגבורה לבינה. וזה אמרו, ואם תלמיד חכם הוא, צריך שיהיה בו חסד, שיזכה מקודם לו"ק, שמקו ימין קומתו היא קומת חסד. שיזכה אח"כ גם לג"ר, אשר החסד מתעלה להיות חכמה. ונמצא שיש לו חסד וגם חכמה, שזה הי' שבתוך חסד, ואז הוא חסיד. ולא עם הארץ חסיד, כי חסרה לו הי' שבתוך חסד, חכמה. והוא נחשב משום זה לעם הארץ.
וזה מקו שמאל, שבהשגת מוחין דו"ק, שקומתו גבורה, נקרא גיבור בתורה. ואם זכה אח"כ אל הג"ר דקו שמאל, אשר מידת הגבורה שלו מתעלה להיות בינה, ה"ר דהויה, הארת החכמה הנמשכת משמאל דבינה, הוא נקרא יְרֵא חטא. מטעם, כי אין הארת החכמה נמשכת מקו שמאל דבינה, אלא רק עם גילוי דינים הקשים על הרשעים שהמשיכו החכמה מלמעלה למטה, כדי להטיל יראה ופחד על אותם שרוצים להמשיך החכמה ממעלה למטה. נמצא שהאדם שזכה להארת חכמה דשמאל הוא יְרֵא חטא, שמתיירא לחטוא ולהמשיך החכמה ממעלה למטה. שזה שורש האיסור של כל שס"ה (365) מצוות לא תעשה.
וצריכים לדעת ההפרש בין החכמה שבקו ימין, החסד שהתעלה לחכמה, לבין הארת החכמה שבקו שמאל, הגבורה שהתעלתה לבינה. כי החכמה דקו ימין או"א עילאין, שבעצמם הם חסדים מכוסים מחכמה, והם נקראים חכמה מב' טעמים:
א.מפני שהם מלבישים על חו"ס דא"א,
ב. בעת שנגלה הארת החכמה בישסו"ת, הם מקבלים הארה זו מאו"א, המלבישים לחו"ס, ונמצאים או"א עצם החכמה וישסו"ת מקבלים רק הארה. אבל גם אז, אע"פ שאו"א משפיעים הארת החכמה לישסו"ת, היא רק בדרך העבָרה מחו"ס לישסו"ת. אבל באו"א עצמם אין החכמה מתלבשת בהם, והם תמיד בחסדים מכוסים. ושאין הי' יוצאת מאוויר דאו"א לעולם. אלא ישסו"ת הם המקור לגילוי הארת החכמה. כי בהם יוצאת הי' מאויר, חסדים, ונעשים אור חכמה. אמנם חכמה זו שנגלית בישסו"ת, הם מקבלים אותה מאו"א עילאין. וכל מקום שנזכרת חכמה בקו ימין, היא בחינת או"א עילאין. ובחינת החכמה שבקו שמאל היא בחינת ישסו"ת, הנבחנים לבינה, אלא שחזרה להיות חכמה, ולא חכמה ממש.
ואם הוא בוּר, שאין בו תורה, נאמר בו, אין בוּר ירֵא חטא. כי כל עוד שלא זכה לג"ר דקו שמאל, שהוא הארת החכמה שבקו שמאל, המתגלה ביחד עם דינים קשים על רשעים החוטאים, אין לו יראה מלחטוא. כי אין יראת חטא באה, אלא מהסתכלות בדינים, המתגלים על החוטאים בעת גילוי הארת החכמה.
בעת שזוכה להשיג הג"ר, ויש לו נר"ן מהויה במילוי אלֶפים, אז מתלבשים נר"ן האלו בנר"ן הבהמיים של האדם, ובגוף הבהמי שלו. שע"י התלבשות הזאת נכנעים נר"ן הבהמיים אל נר"ן הרוחניים, ונר"ן הרוחניים שולטים על הגוף
ועל נר"ן הבהמיים, ומהפכים אותם לקדושה. כמ"ש, יודע צדיק נפש בהמתו, ששולט על נפש הבהמית שלו.
אמנם צריכים לדעת את ההפרש, בין הגוף ונר"ן הבהמיים שלו, לבין נר"ן הרוחניים הקדושים. כי נר"ן דקדושה נמשכים מהויה במילוי אלֶפים, קו אמצעי ז"א, המייחד ימין ושמאל זה בזה, באופן, שהימין נמשך ממעלה למטה, והארת חכמה שבשמאל תאיר ממטה למעלה בלבד.
והגוף ונר"ן הבהמיים של האדם נמשכים מקליפת נוגה, המעורבת מטו"ר. שיש בהם מטוב, הנמשך מייחוד דקו אמצעי בנר"ן הרוחניים. ויש בהם מהרע, הס"א וכל הקליפות, שאינם חפצים בתיקון קו האמצעי, ודבוקים בקו שמאל בלבד. וכל חפצם להמשיך הארת החכמה שבשמאל ממעלה למטה, ולקלקל הייחוד דקו האמצעי. וכיוון שהרע דקליפת נוגה מעורב בגוף ונר"ן הבהמיים של האדם, אינם יכולים להתתקן בששת אלפים שנה. ולפיכך מוכרח האדם למות. כי אינם מתתקנים, אלא רק ע"י המשכת החכמה ממעלה למטה, שתהיה בגמה"ת. ואז נאמר, בילע המוות לנצח. ועד אז נבחן, שאין להם מזונות, שהוא הקיום הראוי להם.
ובזמן שאדם משיג נר"ן הרוחניים מהויה במילוי אלֶפים, אז נכנע הרע שבנוגה, המעורב בגוף ונר"ן הבהמיים של האדם, לבחינת הטוב שבנוגה שבהם, ואז מתלבשים נר"ן הרוחניים שבאדם בתוך נר"ן הבהמיים והגוף הבהמי של האדם, שהם כבר נכנעים לטוב שבהם, והם כולו טוב. אע"פ שאין מקבלים מזונותיהם הראויים להם, מפני שנכנעים ומתבטלים אל הטוב.
וכמ"ש, וירדו בדְגַת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ, שהם נר"ן הבהמיים של האדם. ובכל הארץ הוא הגוף, עולם קטן. כי הם נכנעים אל הטוב שבנוגה, ואל נר"ן הרוחניים המלובשים בהם. ומאחר שהוא צדיק, דבוק בקו האמצעי, ואינו ממשיך הארת חכמה שבשמאל אלא ממטה למעלה. אין הקב"ה נותן לו שכר מצוות, ואין לו שכר בעוה"ז, ואין מזון לגוף ונר"ן הבהמיים שלו. כי הגוף ונר"ן בהמיים, הם ניזונים רק ממעלה למטה, כמו הרע שבנוגה המעורב בהם. וכיוון שהוא צדיק, ודאי שאינו ממשיך להם כלום. ואחר שהצדיק קיבל על עצמו שלא לזון הגוף ונר"ן הבהמיים, והם בבחינת עני חשוב כמת, אז זוכה להשראת השכינה בקביעות, אשר השכינה שורפת את בחינות הרע שבנוגה שבהם, עד שיהיו ראויים לגמה"ת.
אין הרשע מתתקן עד שיעברו עליו ג' גלגולים. כמ"ש, כל אֵלֶה יפעל אֵל פעמיים שלוש עם גָבֶר.
גלגול ראשון. בעם הארץ שזכה עכ"פ לעשות תשובה לפני מיתתו, שאז זוכה למיתוק הכלים, שיהיו ראויים לקבל האורות דנר"ן.
גלגול שני. אחר שכבר יש לו כלים הראויים לנר"ן, מתגלגל ועושה תשובה בחיים, וזוכה לקבל האורות דו"ק, שהם נ"ר, שקומתם חו"ג.
גלגול שלישי. שמתגלגל ועושה תשובה שלמה, וזוכה שחו"ג מתעלים לחו"ב. ואז זוכה לנשמה.
ואלו ב' גלגולים האחרונים יכולים לבוא בפעם אחת, ביחד, ולפעמים בזה אחר זה. וע"כ כתוב, פעמיים שלוש עם גָבֶר. אמנם אין הפירוש שהוא מוכרח לעשות תשובה בכל גלגול, אלא יכול להתגלגל אפילו מאה פעמים עד שיזכה לגלגול א', שהוא לעשות תשובה קודם מיתתו. וכל אלו נחשבים רק לגלגול א'. וכן יכול להתגלגל כמה פעמים, עד שיזכה לקבל נ"ר. וכל אלו נחשבים לגלגול ב'. וכן בגלגול ג'.