קפב) כל אדם העוסק בתורה ושפתותיו דובבות תורה, הקב"ה מכסה עליו, והשכינה פורשת עליו כנפיה. כמ"ש, ואשים דבריי בפיך ובצל ידי כיסיתיך. ולא עוד, אלא שהוא מקיים את העולם, והקב"ה שמח עימו, כאילו ביום ההוא היה נוטע שמים וארץ. וזהו שהכתוב מסיים, לנטוע שמים ולִיסוֹד אָרץ ולאמור לציון, עַמי אתה.
קפג) מכאן, שישראל נקראים ציון, כמ"ש, ולאמור לציון, עמי אתה. וראינו, שכנסת ישראל נקראת ציון, שכתוב, ציון במשפט תיפָּדֶה ושָבֶיהָ בצדקה.