מב) הניצנים נראו בארץ, וקול התור נשמע בארצנו. כתוב, נראו בארץ. מהו שכתוב עוד נשמע בארצנו, הרי בפעם אחד ארץ היה די? אלא הניצנים אלו הן הנטיעות שעֲקרם הקב"ה ושתל אותם במקום אחר, ונתגדלו כמו נטיעות כשמוציאות פרחים.
כי תחילה נברא העולם במידת הדין, במלכות שהיא מידת הדין. ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים, כי ז"א ומלכות דמידת הדין אינם ראויים לקבל שום אור מחמת הצמצום הרוכב עליהם, שיתף עימה מידת הרחמים, שהעלה המלכות לבינה, ונמתקה במידת הרחמים. ואז נעשים ראויים לקבל המוחין מבינה. הניצנים אלו הן הנטיעות שעקרם הקב"ה, ז"א ומלכות, שעקרם הקב"ה ממקום המלכות דמידת הדין, ושתל אותם במקום אחר, במקום בינה, ואז נגדלו ועשו פירות, ונתגדלו כמו נטיעות כשמוציאות פרחים.
מג) נראו באָרץ. כי אֶרץ, מלכות, שנתברכה מז"א ומבינה. היא ארץ הקדושה, ארץ עליונה. עת הזמיר הגיע, הגיע הזמן לעקור ממשלתם של שרי העמים, שלא ישלטו על ישראל. והוא בשעה שהוקם המשכן.
מד) וקול התור נשמע בארצנו. בארץ שלמטה, שירשו ישראל ע"י יהושע. קול התור זה הוא תייר הגדול, מראה הדרך, ז"א, שנקרא תורה, שנזדווג עם המלכות. כשבנה שלמה בית המקדש למטה, ואז נתעטר הקב"ה בעטרותיו, מוחין דג"ר מאמא, המכונים עטרות, כחתן בכלה. כמ"ש, צְאֶנה וראֶינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אימו.
מה) קול התור, היא תורה שבעל פה, מלכות. תורה שבכתב, ז"א, נקראת תורה סתם. תורה שבעל פה נקראת תור, וַיִקָר, ולא ויקרא. ויקרא היא שלמות, ויקר, אינו כן. אף תורה, ז"א, היא שלמות. ותור היא המלכות, שאינה שלֵמה כמוהו.
מו) כשירדה השכינה אל המשכן, כתוב, כלת משה חסר ו'. כי היא הכלה של משה, כי משה ז"א. כלת משה זו היא כנסת ישראל, המלכות, והכל דבר אחד, ולמלך העליון אַמָרוֹ. כלומר שמשה מלך העליון, ז"א. כיוון שהוקם המשכן, עמד משה בחוץ, אמר, לא ראוי להיכנס אלא ברשות. מיד, ויקרא אל משה. ויקרא, היא זו שהבית ברשות שלה, הכלה, המלכות. וידבר ה' אליו, אותו שנקרא קול, ז"א, אותו שמשה אחוז בו. כי משה הוא מרכבה לז"א.