לא) עשרה דברים צריך אדם לעשות בסעודה: א. נטילת ידיים. ב. לערוך ב׳ חלות לשבת. ג. לאכול שלוש סעודות. ולהוסיף מחול על הקודש. ד. להאיר נר על השולחן, שולחן בצפון ומנורה בדרום. והסבה, שהסֵבו אחד מברך לכולם.
לב) ובשבת בכל דבריו צריך להוסיף מחול על הקודש בין במאכליו ומשתָיו, בין בלבושיו, בין בהסבותיו. שצריך לתקן לו הסבה יפה, בכמה כרים וכסתות מרוקמים, מכל מה שיש בביתו, כמו שמתקנים חופה לכלה. כי שבת, היא מלכה והיא כלה. ומשום זה היו יוצאים בעלי המשנה בערב שבת, ומקדימים לקראתה בדרך, והיו אומרים, בואי כלה, בואי כלה. וצריכים לעורר על השולחן שירה ושמחה אליה.
לג) וצריכים לקבל השבת, כמו שצריכים לקבל גבירה, שידליק כמה אורות נרות בשבת, ובהרבה תענוגים, ולבושים יפים, ובית ערוך בכמה כלי תיקון, בהסבה יפה לכל אחד ואחד. כי בשמחה ותיקון הזה גורמים לשפחה הרעה, לקליפה, להישאר בחושך, ברעב, בבכייה, בהספד, בלבושים שחורים כאלמנה. כי כשמלאה זו, חרבה זו. כי אין הקליפה מתמלאת אלא מחורבן הקדושה, וכן הקדושה מתמלאת מחורבן הקליפה.
לד) יצה"ט, הוא המלכה הקדושה. מלכות הקודש שירדה בשבת, הכלולה מע"ס, מעוטרת בשבע שמות שאינם נמחקים, בכמה מרכבות של החיות, ובכמה חֵילות ומחנות מלאכים. והמלך יוצא כנגדה בכמה מחנות. והיצה"ר, שפחה רעה, נשארת בחושך, כאלמנה בלי בעלה, בלי מרכבות.
לה) ואלו, שנאמר עליהם, למזבחים ולמקטרים למלֶכֶת השמיים ומזלות אשר לא ציוויתי, שהיא העבודה, שהם עובדים אל השפחה הרעה, השולטת בערבי שבתות, וערבי לילות רביעיות, מה הם עושים בשבת? הם לוקחים בגדים שחורים, ונחשכים האורות שלהם, ועושים הספד בליל שבת, כדי להשתתף עם השפחה הרעה, להיות בעצבות בצרה ובחושך, כמו שהיא שורה. כי גם זה לעומת זה עשה האלוקים.
לו) אחר שחטאו ישראל, ונחרב ביהמ"ק, כתוב בשכינה באמא הקדושה, איכה ישבה בדד העיר רבָּתי עָם הייתה כאלמנה. וע״כ, מכבים בליל תשעה באב האורות והנרות, ועושים הספד ויושבים כאבלים, להשתתף בצער השכינה, משום שהם בעוונותיהם גרמו לה כל השבר ההוא.
לז) דבר החמישי שצריכים לעשות בשבת, הוא כוס יין של ויכוּלו, קידוש. ו. שדברי תורה יהיו על שולחנו. ז. להאריך על שולחנו כדי שיבואו עניים לשולחנו. ח. נטילת ידיים במים אחרונים. ט. ברכת המזון. י. כוס של ברכת המזון. וצריך להתאמץ על עשרה דברים הנ״ל, לתקן אותם בקדוש, שהיא המלכות, כלולה מע"ס. והמלכות נבחנת לשולחנו של הקב״ה מהגבורה. ומשום זה לומדים שולחן בצפון, צד הגבורה.
לח) ועתה משה, מפרש עשרת הדברים, שאדם צריך לעשות בסעודת שבת. הראשון, נטילת ידיים, כי ידיים מזוהמות פסולות לברכה, משום שהן שניות לטומאה. כי כשהידיים טמאות הן אב הטומאה, ראשון לטומאה. וכשהן טהורות, הן שניות וראויות לברכה, כי הברכה אינה שורה אלא על טהרה. כי הכוהן, איש טהור, איש חסד, שורה עליו הברכה. כמ"ש, כשמן הטוב על הראש. ומשום זה, דבר אל אהרון ואל בניו לאמור
כה תברכו את בני ישראל. והתבאר, כל כוהן המברך מתברך, ושאינו מברך אינו מתברך. ולומדים, כל ברכה שאין בה אזכרה, הויה, ומלכות, כלומר, מלך העולם, אין שמה ברכה. מלכות, אדני. וע״כ צריך להיות בכל ברכה אזכרה, הויה, ומלכות, אדני.
לט) וצריך ליטול ידיים עד הפרק, שבו חמישה אצבעות, שגזרו עליו ליטול י״ד (14) פרקים, שבחמישה אצבעות, שבכל אצבע יש ג׳ פרקים ובאגודל ב׳ פרקים. בשעה ההיא שורה י״ד ה׳ עליו. והוא י״ד של הברכה מצד החסד, שבו חכמה ביד ימין. כי בגדלות דז"א עולה החסד להיות חכמה. והיא י״ד דקדושה מצד הגבורה, ששורה בדין. והיא י״ד דייחוד מצד הת"ת, המייחד ימין ושמאל לאחד, שהוא שורה בי״ד פרקים של הגוף, שי״ב פרקים הם בב׳ זרועות, שבכל זרוע ג׳ פרקים, והם שישה, ובב' שוקיים שבכל שוק ג׳ פרקים, שהם שישה, וביחד הם י״ב. ועם ב׳ שבגוף וברית, הם י״ד. והתבאר ג״פ י״ד בג"ס חג"ת.
מ) וג"פ י״ד הם מ״ב (42). י' י' י' שבי״ד י״ד י״ד, רמוזים ביברכך יאֵר יישׂא, מן הויה, הויה, הויה, שבהם, ג׳ אותיות י' שבג׳ הויות, יברכך הויה, יאר הויה, יישׂא הויה. ד׳ ד׳ ד׳ מן יד יד יד, הן רמוזות באדני אדני אדני. ואמר הנביא על ג״פ הויה ועל ג״פ אדני, היכל הויה, היכל הויה, היכל הויה המה. שהיכל הוא מלכות, אדני. ע״כ אמר ג״פ היכל הויה, שהם ג״פ אדני וג״פ הויה. וזהו שניתקן נטילה ביד, לרמז על י״ד פרקים. וג׳ י״ד שבחג"ת, ג׳ הויות, וג׳ אדני.
מא) וכל צד מג׳ קווים חג"ת, ימין שמאל אמצע, ג״פ י״ד, מג׳ פנים שבחיות אריה שור נשר, הויה הויה הויה. ומג׳ כנפיים שבחיות, ד׳ ד׳ ד׳, ג״פ אדני. כולם צריכים להיות מן כ״ח אדם, הויה במילוי אלפין, יוד הא ואו הא, שבגי' אדם. כ״ח שלו, המילוי דמילוי של הויה דאלפין, יוד ואו דלת, הא אלף, ואו אלף ואו, הא אלף. שהם כ״ח (28) אותיות, כנגד כ״ח פרקים שבעשר אצבעות הידיים. והמלכה אינה שורה בכ״ח שלו, בכ״ח פרקי האצבעות, עד שעובר מהם הזוהמה של השפחה הרעה הפסולה, אשת הפסול. משום זה, ידיים מזוהמות פסולות לברכה, כי שפחה הפסולה שורה עליהם.
מב) ואלו המים לטהר היד, ששורה שם יד הויה. יד הויה, מים של תורה, שעמי הארץ, שהם שרץ, שאין להם תורה להוציאם מטומאתם, מה מועיל להם טבילה, בעת שהשרץ, שפחה הרעה, בידיהם, בגזל שבידיהם, בגזל של ברכות שגוזלים מהקב״ה, שאינם יודעים לברך, ואינם יודעים מה היא ברכה, ומה היא זוהמה.
מג) כששמעו דברים אלו החברים ואני, לא יכולנו לסבול עד שישלים עשרה דברים של הברכה, והשתטחנו לפניו, ואמרנו לו, שבוודאי אין אדם שיוכל לומר דברים אלו אלא אתה, כי אתה כעין ד׳ מחיצות שבגן עדן, אשר אם אדם נכנס שם, במחיצת הילדים נעשה ילד, ובמחיצת הנערים נעשה נער, ובמחיצת בחורים נעשה בחור, ובמחיצת זקנים נעשה זקן. ומשום זה כתוב עליך, ממכון שִבתו השגיח אל כל יושבי הארץ. שמרמז על משה. ואתה הוא שכתוב עליך, בשַגם הוא בשר. אשר בשגם אותיות משה, מ״ש, וב״ג שהם ה'. בדור של דור הפּלָגה היית, ובכל דור ודור אתה בא בגלגול, כמו גלגל המתהפך לכמה אופנים, ולא נגלית אלא בדור שניתנה התורה על ידך.
מד) מיד שנפטרת מהעולם, אתה הוא כשמש המאיר בכל דור ודור. כי כשנאסף השמש בלילה, הוא מאיר אז אל הלבנה ובשישים ריבוא כוכבים. כך הוא אתה, שאתה מאיר בשישים ריבוא בכל דור ודור. וזהו שרמז קוהלת, דור הולך ודור בא. ולומדים, אין דור פחות משישים ריבוא. ועוד התבאר, הדור שהולך הוא שבא, שהנשמות שבדור העבר, מתגלגלות ובאות לדור שלאחריו, לקיים הכתוב, מה שהיה הוא שיהיה. מכאן ולהלאה, השְלם עשרת הדברים של השולחן של שבת בגלוי. אמר משה, רבי שמעון, אשרי חלקך, שהקב״ה גילה לך מה שלא גילה לכל נביא וחוזה, ולא למי ולמי.
מה) תיקון השני שעל שולחן של שבת, לבצוע על שני לחם בשבת, הרמוזים בשני לוחות התורה שניתנו בשבת, זוגות. ירדו מהשמיים ביום השלישי, ת״ת, שבו ב"פ טוב, להיותו כולל ימין ושמאל, ובשבת, מלכות, ניתנה התורה. שבמלכות, ב׳ נוקבאות, מחזה דז״א ולמעלה נוקבא א׳, ומחזה דז״א ולמטה נוקבא ב', שהן ב׳ נוקבאות לקבל ב"פ טוב, שכתוב ביום ג', ת״ת. ואע״פ שהתבאר, שהשדים ממונים להזיק על זוגות, כמו שהתבאר, שלא לאכול ב׳ ביצים, ב׳ אגוזים, וא״כ למה לוקחים בשבת ב׳ לחם, הרי הם זוגות? הלָכה למשה מסיני, ששלוחי מצווה אינם ניזוקים. וע״כ אין לירוא בדבר מצווה משום זוגות.
מו) האם אין מתחילים בשני, ואין מסיימים ביום ד', בב׳ ד׳ שהם זוגות, שזה נאמר אפילו בדבר מצווה, והרי שלוחי מצווה אינם ניזוקים? עם ערב רב, כשישראל מעורבים עם ערב רב, שאינם שלוחי מצווה לעולם, כי לא התגיירו לשם שמיים. אז אסור להתחיל בב׳ ד׳. אבל לצדיקים שאין להם חיבור עם ערב רב, מותר להתחיל בב׳ ד׳ לשם מצווה. כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים. וע״כ, אחרי שעברו מהעולם, אחר מעשה העגל, ציווה הקב״ה לקחת שני לוחות אבנים כראשונים, ואמר, וכתבתי על הלוחות. ולא חשש לזוגות.
מז) ושני לחם בשבת, רמוזים לשתי אותיות י' של שילוב הויה אדני, יאהדונה"י. כי אדני, מלכות, יחידה מבעלה, הויה, בששת ימי החול, שאין להם אז זיווג שלם. ובשבת הויה יורד לאדנ"י, ונעשה השילוב יאהדונה"י. וע״כ לוקחים ב׳ לחם, שירמזו על ב׳ אותיות י', תחילה וסוף של השילוב יאהדונה״י. ומשום זה בשבת, כל הנשמות והרוחות והנפשות, יוצאים ויורדים זוגות, ואין שטן ואין מזיק שולט ביום השבת. ואפילו הגיהינום אינו שולט ואינו שורף בשבת. ומשום זה כתוב, לא תבַערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. וזהו אש זרה. אבל אש של הקורבן הוא אש דקדושה, שמותרת בביהמ"ק בשבת. ולפיכך אנו צריכים לקחת ב׳ כיכרות בשבת, ולא לפחד משום זוגות. ואין להאריך בעניין הבציעה שלהם, בשיעור כזית וכביצה.
מח) תיקון השלישי שעל שולחן של שבת, לאכול שלוש סעודות בשבת, שלמדנו, יהי חלקי עם גומרי שלוש סעודות בשבת, שהם שלמוּת שבע ברכות התפילה, שמשלימים עימהם לעשר. והוא העונג, שכתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. כי עדן פירושו עֹנג. וגן, המלכות, שבת. ענג ר״ת עדן נהר גן. ומי שאינו מקיים אותן, ויש לו רשות לקיימן, מתהפך לו ענג לנגע צרעת. כי אותיותיהם שוות. ובכדי שלא יבוא לזה, אמר הקב״ה, לווּ עליי ואני פורע. וכתוב, אז תתענג על ה׳.
מט) תיקון הרביעי, להאיר במנורה על השולחן. כמו שלומדים, שולחן בצפון ומנורה בדרום. כי שולחנו של הקב״ה, המלכות, צריכה להיות כך. תיקון החמישי, הכוס של ויכֻלוּ, כוס של קידוש. כוס בחשבון אלקים, פ״ו (86). ויכֻלו בחשבון ע״ב (72), שהכלה הקדושה, המלכות, כוללת השם אלוקים ושם ע"ב. וכוס הזה, מלכות, מלא יינה, שפע הארת חכמה, של תורה, ז״א. צריך להעיד על מעשה בראשית, בינה. כי שפע הארת חכמה נקרא עדות, עדן. בינה היא המקור המשפיע אותה. וזהו שצריך להעיד על מעשה בראשית.
נ) תיקון השישי, שיהיו על שולחנו דברי תורה. השולחן בצפון, והתורה ניתנה בימין, וע״כ צריך לומר על השולחן דברי תורה, כדי לחבר הימין, רחמים, בשמאל, דין. כי התורה הוא הויה, ז״א, ניתנה מימין. והשולחן, אדני, המלכות, משמאל, שהיא בצפון. וע״כ צריכים לחבר אותם, כי שמאל בלי ימין משפיע דינים קשים. ומשום שהשולחן בשמאל, לומדים, כי קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. ומשום זה, צריך להזמין עימו תלמיד חכם, למי שיעסוק בדברי תורה.
נא) תיקון השביעי, להאריך על שולחנו, כדי שיבואו עניים. ומשום זה, כל המאריך על שולחנו, מאריכים לו ימיו ושנותיו. ומשום זה, וצדקה תציל ממוות. כי עני חשוב כמת, והוא מחיה אותו עם הצדקה, אף הקב״ה מחיה אותו.
נב) ועוד, כי כל העניים מצד אות ד׳, שכתוב בה, דַלוֹתי ולי יהושיע. ואות ד׳ שבאחד צריכים להאריך בה, כמ"ש, להאריך ימים על ממלכתו, ומשום זה צריך להאריך על השולחן, שהוא ד׳, שכלול מן ד׳ רגלי השולחן. ומשום כבוד אות ד', צריכים להאריך על השולחן בשביל העניים.
כשהמלכות מקבלת משמאל בלי ימין, חכמה בלי חסדים, היא בחושך ובדלות, משום שהחכמה אינה יכולה להאיר בה בלי התלבשות בחסדים. ונקראת אז המלכות ד׳, מלשון דלות. והשולחן שבצפון מורה על ד׳ הזו של המלכות. א״ח שבאחד מורה על ט"ס דז״א, שמשפיעים חסדים אל ד', שאז מתלבשת החכמה של ד׳ בחסדים של א"ח, והחכמה מתגלה במלכות. וגילוי חכמה מכונה אורך. לכן נאמר, שצריך להאריך בד׳, להמשיך לה חסדים, כדי שתתגלה החכמה. כמ"ש, להאריך ימים על ממלכתו. כי המלכות, ד׳ דאחד, קצרת ימים, שהחכמה שבה כבויה ואינה מאירה. וע״י החסדים היא משיגה אריכות ימים, שהוא גילוי הארת החכמה. ומשום כבוד אות ד', צריכים להאריך על השולחן בשביל העניים, ואותם ששורשם מאות ד׳, שהם עניים כמו המלכות, יקבלו שפע החסדים, ויחיו. ונאמר, שעני חשוב כמת, כי להיותו נמשך מד׳ זו, הרי כל אורותיו כבויים, והוא דומה למת. וע״י הצדקה, המשכת החסדים, מתלבשת החכמה בחסדים, ומאירה. ואור החכמה נקרא אור החיים. ולכן נאמר, שהוא מחיה אותו עם הצדקה.
נג) ובשבילה לומדים, שביקש הקב״ה מידה יפה לישראל. ולא מצא, אלא מידת הדלות. ושאלו עליה, שהרי התבאר, שחשבון מיני מיתות הם כחשבון תוצאו״ת, וחֶסרון כיס קשה מכולן. ואיך הם אומרים, שלא מצא מידה יפה לישראל כעניות?
נד) אלא משום שכל עם ולשון, כתוב עליהם, והיה כי ירעב והתקצף וקילל במלכו ובאלוקיו ופנה למעלה. אבל ישראל הם בברית הקב״ה במידה זו, ואינם מכחישים בו. ומשום זה במידה זו ייגאלו. כמ"ש, ואת עם עני תושיע. עני לשון עינוי, שאפילו יש לאדם עושר והוא במחלות וייסורים, נקרא עני. או שמצֵרים אותו בשביל העושר שלו, ומצערים אותו בכל יום. וכש"כ מי שהוא רש ממנו, שחסר מלמלא צרכיו, והולך ממקום למקום, ודאי שנקרא עני.
נה) ועוד יש עני, שהסתלק ממנו הדעת. כמו איוב, שכתוב בו, איוב לא בדעת ידבר. אף כך ד׳, השכינה, כשמסתלק ממנו א״ח דאחד, עמוד האמצעי, דעת, היא ענייה. וזה שאין לו דעת, אין לו עוון, במה שמדבר שלא כהוגן. ועוד, א״ח, תורה, כלולה מתרי״ג (613) מצוות. כמ"ש, זה שמי לעולם, וזה זִכרי לדור דור. שמי עם י״ה בגי׳ שס״ה (365). זכרי עם ו״ה בגי׳ רמ״ח (248). ומשום זה, אין עני אלא מן התורה ומן המצוות, כי שאר עניים אינם אלא עינוי ולא עני. ואות ד׳ מן אדני, מלכות, היא ג״כ עני בלי הויה. וכן ד׳ דאחד, מלכות, דלה בלי א״ח דאחד, תרי״ג מצוות התורה, שהם חסדים.
נו) תיקון השמיני, מים אחרונים, שתיקנו אותם משום מלח סדומית המעוור את העיניים. ונקראים חובה, כי סם המוות שורה על ידיים מזוהמים, שעושים עליהם ברכה, ועל כוס, שמברכים עליו בלי טהרה, ונקרא טמא. וכמו כוס ששותים בו, טמא לברכה, עד שמטהרים אותו ברחיצה בפנים ומבחוץ, כש"כ הידיים. ומשום זה מים אחרונים חובה. והתקדשתם, אלו מים ראשונים. והייתם קדושים, אלו מים אחרונים. כי קדוש, זהו שמן ערב. שהיו מושחים את הידיים לאחר מים אחרונים. ואלו ג׳ דברים כנגד קדוש קדוש קדוש. ומשום זה, והתקדשתם, שיהיה ניכר, שאתם בנים להקב״ה. כמ"ש, בנים אתם לה׳ אלוקיכם.
נז) תיקון התשיעי, כוס של ברכה. עשרה דברים לומדים בכוס של ברכה: עיטור, עיטוף, הדחה, שטיפה, חי, מלא, ומקבלו בשתי ידיו, ונותנו בימין, ומסלקו מהקרקע טֶפח, ונותן עיניו בו, ומשגרו במתנה לאנשי ביתו. ועתה אין לנו מהם אלא ארבעה: הדחה, שטיפה, חי, מלא. ויש אומרים חי, ישר מהחבית, אבל בכוס אפשר לתת אותו מזוג במים. ויש אומרים, חי, פירושו שיהיה הכוס שלם, ואין פירושו, שלא יהיה מזוג במים. כי שבירתו זו היא מיתתו. וע״כ כשהוא שלם נקרא חי.
נח) מהו כוס שלם? כוס, על דרך החכמה, מלכות, שנקראת אלוקים, מלא בי״ה. כי בקטנות נקראת המלכות אלם, בלי י״ה. והם שלם. שב׳ השמות, כוס ואלוקים, הם באופן זה שלם. אבל כוס בלא ו׳, כמו כס במקום כסא, שפגום וחסר בלי א׳, כך כס במקום כוס, חסר בלי ו׳, ופגום. הכסא כן עולה בגי׳ כוס. כי גם הכסא, שֵם המלכות, כמו כוס.
נט) כוס, מלכות, ה׳ דהויה. וצריך עשרה דברים, כנגד י׳, כדי להכפיל י״פ ה׳ ולהמשיך נ׳ (50) שערי בינה: א. עיטור, הרומז על העטרה, עטרת ת"ת, מלכות דיסוד. וזה עיטור, שלומדים, שמעטרו בתלמידים. והיא עטרת הברית, לחבר עימה מלכות דיסוד, שמורה על זיווג יסוד ומלכות, להולדת נשמות, שהם תלמידים. ב. עיטוף, רומז על, תפילה לעני כי יעטוף. שכל הברכות והתפילות מתעטפים, שמתאחרים מלהתקבל, עד שתעלה תפילת העני. ותפילת העני, תיקון המלכות מצד ד' דאחד, הנקראת עני. ועל תיקון זה רומז עיטוף.
ס) ג, ו-ד. הדחה ושטיפה, שהם כמו, וטיהרו וקידשו. הטהרה, מימין, חסד. והקדושה, משמאל, גבורה. כוס של ברכה נקרא מלכות, מצד הבינה, אלוקים. ונקראת עטרה מצד הכתר. ה. ח״י נקראת מצד היסוד, הנקרא שלום, כמ"ש, וברית שלומי לא תָמוט. אלא יהיה חי לעולם. וע״כ נקראת המלכות מצידו, חי. ו. מלא, מצד ת"ת, כשמקבלת מת״ת שלמעלה מחזה, אז היא שלמה ומלאה. ז. ומקבלו בשתי ידיו, הרומזים על ב׳ אותיות ה' דהויה. שה"ר בינה, חסד. וה"ת מלכות, גבורה.
סא) ונותנו בימין, כי ה"ר חסד, וה"ת גבורה. ע״כ ייתן אותו בימין, בה"ר. ח. ומסלקו מן הקרקע טֶפח. טפח מורה על אות י׳, כי העלאת ה׳ הוא בי׳, שמגביהים ה"ס המלכות ממקומה, קרקע, ומכפילים אותה עם י׳, ולכוון שתקבל חמישים שערי בינה. ט. ונותן עיניו בו, שהם בייחוד יאהדונה״י, שילוב הויה אדני, שיכוון שהויה, ז״א, מאיר בבת עין, אדני. הויה מאיר בג׳ צבעי העין, לבן אדום ירוק, שהם חג״ת דז״א.אדני מאירה בב׳ עפעפי עין, הכיסויים שעל העיניים, ובב׳ אישונים שבעיניים, ובשערות של עפעפי העין.י.ומשלחו במתנה לאנשי ביתו.ביתו היא בינה, שכתוב בה, ישמח משה במתנת חלקו, כי משה זכה לבינה.וצריכים להדביק הכוס, המלכות, באורות הבינה.
סב) תיקון העשירי שעל השולחן של שבת. ברכת המזון, בשלושה שאכלו כאחד, צריכים כוס, משום ששלושה, בחינת אהבת כלולותייך, אהבה של ג׳ כל, שהם האבות, שכתוב בהם, בכל מכל כל. כי כלולותיך מלשון כל. באברהם כתוב, וה׳ ברך את אברהם בכל. וביצחק כתוב, ואוכַל מכל. וביעקב כתוב, יש לי כל.
סג) ברכת המזון מן התורה, כמ"ש, ואכלת ושׂבעת וברכת את ה׳ אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. וברכת, זו ברכת הזן את הכול. את ה׳ אלוקיך, זו ברכת על הארץ ועל המזון. כי, את ה׳ אלוקיך, זה ברכת המזון. על הארץ, זו ברכת בונה ירושלים. וכן כתוב, ההר הטוב הזה והלבנון. אין לי אלא הברכות שלאחר המזון. הברכה שלפני המזון מנין? שכתוב, אשר נתן לך, משעה שנתן לך, עוד מטרם האכילה חייב אתה לברכו.
סד) משה תיקן לישראל ברכת הזן, בשעה שירד להם המן. יהושע תיקן להם ברכת הארץ, בשעה שהכניסם לארץ. דוד ושלמה תיקנו בונה ירושלים. עוד נמצא בפרשת המן, רמז לברכת המזון במן עצמו, כמ"ש, ובבוקר תשׂבעו לחם וידעתם כי אני ה׳ אלוקיכם.