א) וישא אהרון את ידיו. כתוב ידו, חסר יוד, שהמשמעות יד אחד, משום שצריך להרים הימין על השמאל.
ב) בספר של שלמה המלך כתוב, שכל מי שמרים ידיו למעלה, ואין הן בתפילות ובקשות, זהו אדם שקולל מעשרה שליטים, אשר היו בעיר. אלו הם עשרה שממונים על הפורשׂים ידיהם למעלה, לקבל התפילה ההיא או הברכה ההיא, ונותנים בו כוח לכבד את השם הקדוש, ומתברך למטה. כיוון שמתברך למטה מפרישׂת ידיו למעלה, אז מתברך למעלה וגדל מכל הצדדים.
ג) ואלו עשרה ממונים מזומנים לקבל הברכות שלמעלה ולשפוך אותם למטה, ולברך לההוא שמברך לו. כמ"ש, ואני אברכם.
ד) בשביל זה, ישמור עצמו בן אדם, בשעה שמרים ידיו למעלה, שיהיו בתפילה או בברכה או בבקשה. ולא ירים ידו בחינם. משום שאלו עשרה ממונים הם מזומנים, ומתעוררים אל פרישׂת ידיים. ואם הוא בחינם, עשרה האלו מקללים אותו ברמ"ח (248) קללות.
ה) ואז רוח הטומאה שורה על אלו הידיים, שדרכו לשרות על מקום ריק. והברכה אינו שורה במקום ריק. וע"כ כתוב, הרימותי ידי אל ה' אל עליון, שמתרגם בצילו, כלומר בתפילה.
ו) ובפרישׂת ידיים יש סודות עליונים. בשעה שנפרשו ונזדקפו למעלה, מכבד האדם את הקב"ה בכמה סודות עליונים, והוא ראוי לייחד עשרה מאמרות, כדי לייחד הכל ולברך את השם הקדוש כראוי. וראוי לייחד המרכבות הפנימיות דאצילות, ומרכבות חיצוניות לחוץ מאצילות, כדי שיתברך השם הקדוש מכל הצדדים ויתייחד הכל כאחד, למעלה ולמטה.
ז) כתוב, ולא ייראו פניי ריקם. זהו עניין של זקיפת האצבעות, שכאשר האדם זוקף אותם למעלה, צריך שלא יזקוף ריקם, אלא בתפילה ובבקשות ובברכות.
ח) עשרה שליטים הם למטה עשרה מאמרות, כמו אותיות הרשומות כעין שלמעלה. ואלו עומדים בתחילה על זקיפת האצבעות ההוא. ובזה כל צד הקדושה מתאחד למעלה. אזי כל הס"א נכנעים כולם, ומודים למלך הקדוש.
ט) בקדושה יש מלך, וכהן המשמש תחתיו, בין למעלה ובין למטה. יש מלך למעלה, שהוא קודש הקודשים, בינה, והוא מלך עליון. ותחתיו יש כהן, אור הראשון, המשמש לפניו, ספירת החסד. וזהו כהן, שנקרא גדול, צד הימין.
י) יש מלך למטה, מלכות, כעין מלך העליון, והוא מלך על כל שלמטה, בי"ע. ותחתיו יש כהן המשמש אותו, מיכאל הכהן הגדול, שהוא לימין, חסד, האמונה השלמה, צד הקדושה.
יא) בס"א יש מלך, שנקרא מלך זקן וכסיל, שהוא יצה"ר. ותחתיו יש כהן אוֹן. כמ"ש, ויאמר אפרים, אך עָשַׁרתי מצאתי אוֹן לי. כלומר, הכהן דס"א. משום שכוח הזה, און, שולט על מעשה שעשה ירבעם. ואם לא היה נמצא כוח הזה, לא היה יכול להצליח במעשה ההוא.
יב) בשעה שמלך הזה וכהן הזה דס"א, נכנעים ונשברים, אז כל צדדים האחרים נכנעים ומודים להקב"ה, אז הקב"ה מושל לבדו למעלה ולמטה. כמ"ש, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.
יג) כעין זה ממש, עשה הקב"ה בארץ, ששבר מלך זקן וכסיל, וזהו פרעה. בשעה שבא משה לפרעה, ואמר, אלוקי העברים נקרא עלינו, פתח פרעה ואמר, לא ידעתי את ה'. ורצה הקב"ה, שיתכבד שמו בארץ, כמו שהוא מכובד למעלה, והכה אותו עשר מכות. כיוון שהכה אותו ואת עמו, בא והודה להקב"ה.
יד) ואח"כ נשבר ונכנע כהן האון ההוא, יתרו, שמשמש תחתיו, עד שבא והודה להקב"ה. ואמר, ברוך ה' אשר הציל אתכםמיד מצרים ומיד פרעה, עתה ידעתי, כי גדול ה'. וזהו כהן און, צד אחר, צד שמאל. כמו שרחל, כשראתה שהיא מתה, אמרה, בן אוני. ומשום זה מיהר יעקב ואמר, בן ימין ולא בן אוני, צד ימין ולא שמאל.
טו) כיוון שהמלך והכהן ההוא, מודים להקב"ה ונשברים לפניו, אז עולה הקב"ה בכבודו על כולם למעלה ולמטה. ומטרם שעלה הקב"ה בכבודו, כשאלו הודו לפניו, לא ניתנה התורה. עד לאחר שבא יתרו, והודה, ואמר, עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים. ברוך ה' אשר הציל אתכם. אז עלה הקב"ה בכבודו למעלה ולמטה, ואח"כ נתן התורה בשלמות ממשלתו על הכל.
טז) יוֹדוּךָ עמים אלוקים יודוך עמים כולם. דוד המלך קם ושיבח והודה למלך הקדוש. ועסק בתורה בשעה שהתעורר רוח צפון, והיה מכה בנימים של הכינור, והכינור היה מנגן ואמר שירה. ואיזה שירה היה אומר?
יז) בשעה שהקב"ה מתעורר אל כל אלו המרכבות לתת להם טרף, שכתוב, ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה, אז כולם פתחו ואמרו בשמחה, אלוקים יחננו ויברכנו יאר פניו איתנו סלה. כשרוח צפון התעורר וירד לעולם, נושב ואומר, לדעת בארץ דרכךָ בכל גויים ישועתךָ.
הכינור, בשעה שמנגן על ידי רוח, פתח ואמר, יוֹדוּךָ עמים כולם. דוד, כשהיה קם והתעורר עליו רוח הקודש, פתח ואמר, ארץ נתנה יבולה יברכנו אלוקים אלוקינו יברכנו אלוקים וייראו אותו כל אפסֵי ארץ. כדי להמשיך את הטוב של הקב"ה מלמעלה למטה. אח"כ בא דוד ברוח הקודש וסידר אותם יחד, ככתוב, יברכנו אלוקים. הסתכל בכל המקרא הזה של הכינור, יודוך עמים כולם, כי שלמות כבוד הקב"ה הוא למעלה ולמטה, כמ"ש, וייראו אותו כל אפסי ארץ.
יח) בשעה ששאר עמים נכנעים ובאים ומודים להקב"ה, כיוון שהם נכנעים ומודים לו, נשלם אז כבוד הקב"ה למעלה ולמטה.
בשעה שבא משה לפרעה, ואמר לו, ה' אלוקי העברים נקרא עלינו, פתח פרעה ואמר, לא ידעתי את ה'.
יט) ורצה הקב"ה שיתכבד שמו בארץ, כמו שהוא מכובד למעלה. כיוון שהכה אותו ועמו, בא והודה להקב"ה, כמ"ש, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. הוא שהיה מלך חשוב בכל העולם, כיוון שהוא הודה, הודו כל שאר המלכים, כמ"ש, אז נבהלו אלופי אדום.
כ) בא יתרו, כומר עליון וגדול, שר ממונה של כל אלילים האחרים, והודה להקב"ה, ואמר, עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים. אז התעלה והתכבד הקב"ה בכבודו למעלה ולמטה. ואח"כ נתן התורה בשלמות שליטתו על הכל.
כא) ע"ז כתוב, יוֹדוּךָ עמים אלוקים, יודוך עמים כולם.
כב) הרי כהן און לא כתוב ביתרו, כהן מדין כתוב. אלא הכל הוא אחד, מתחילה היה נקרא כהן און, חותנו של יוסף, ואח"כ נקרא חותנו של משה, כהן מדין. והכל הוא אחד, שכהן מדין הוא כמו כהן און. כי אלו השניים משה ויוסף נמצאים במדרגה אחת של אות ו' שבמלך, היא ו"ו, שתי ווים ביחד. אשר ו' ראשונה משה, ת"ת, ו' שנייה יוסף, יסוד. ומה שנאמר כהן מדין, הוא עניין אשת מדיָנים.
כג) הרים רבי אבא ידיו על ראשו, בכה ואמר, אור התורה עולה עתה עד רום הרקיע של הכיסא העליון. אחר שיסתלק אדוני מן העולם, מי יאיר אור התורה. אוי לעולם שיישאר יתום ממך. אבל הדברים של אדוני יאירו בעולם עד שיבוא מלך המשיח. ואז כתוב, ומלאה הארץ דעה את ה'.
כד) וישמע יתרו כהן מדין, חותן משה, את כל אשר עשה אלוקים למשה, ולישראל עמו, כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. בתחילה כתוב, את כל אשר עשה אלוקים למשה. ואח"כ כתוב, כי הוציא ה'. עשה אלוקים, המלכות, זהו השם שהגן על משה ועל ישראל ולא סר מהם בגלות. ואח"כ שם העליון, יובֵל, בינה, הוציא אותם ממצרים.
כה) כל אשר עשה אלוקים למשה. כשנשלך לנהר, וכשהצילו מחרב פרעה. ולישראל עמו, כמ"ש, וישמע אלוקים את נאקתם. וכתוב, וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ.
כו) כתוב, פְדות שלח לעמו, ציווה לעולם בריתו, קדוש ונורא שמו. למה בכל הפסוקים בפרק זה בתהילים יש שתי תיבות מא"ב, ובפסוק הזה ובפסוק שלאחריו יש שלוש תיבות? כדי להשלים שש בחינות בא"ב, שהם ג' גאולות, ותורה נביאים וכתובים. מקרא הזה הוא כנגד ג' גאולות של ישראל: בבל יוון אֶדום. חוץ מגאולה הראשונה של מצרים, שכבר הייתה. וכנגד תורה נביאים כתובים.
כז) פְדות שלח לעמו, כשהוציא את ישראל ממצרים ועשה להם ניסים וגבורות, ציווה לעולם בריתו. כלומר, כשבא יתרו, וקיבל אותו הקב"ה, וקירב אותו לעבודתו. משם התקרבו כל אלו הגֵרים תחת כנפי השכינה. משם ולהלאה, קדוש ונורא שמו. כי אז התקדש שמו של הקב"ה, כשנשבר ונכנע הס"א.
כח) וישמע יתרו. היתכן שיתרו שמע, וכל העולם לא שמעו? אלא כל העולם שמעו, ולא נשברו, וע"כ אין שמיעתם שמיעה. והוא שמע, ונשבר, ונכנע לפני הקב"ה, והתקרב ליראתו. ע"כ שמיעתו שמיעה.
כט) כל מה שעושה הקב"ה למעלה ולמטה, הכל הוא אמת ופעולתו אמת. ואין לך דבר בעולם, שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בביזיון, כי כולם פעולות אמת הם, והכל נצרך בעולם.
ל) כתוב, אם יישוך הנחש בלא לחש. אין הנחש נושך בני אדם, עד שלוחשים לו מלמעלה, ואומרים, לך הרוג את פלוני.
לא) ולפעמים כמו שעושה זה, כן מציל את האדם מדברים אחרים. ועל ידו עושה הקב"ה נס לבני אדם. והכל בידי הקב"ה תלוי, והכל הוא מעשה ידיו. והעולם צריך להם. ואם לא היה העולם צריך להם, לא עשה אותם הקב"ה. וע"כ אין האדם צריך לנהוג בביזיון בדברי העולם. בדבריו ובמעשה הקב"ה על אחת כמה וכמה.
לב) וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. וירא אלוקים, זה אלוקים חיים, בינה. וירא, שהסתכל להאיר להם ולהשגיח עליהם. את כל אשר עשה, הכל בכלל אחד, למעלה ולמטה. והנה טוב, צד ימין. מאוד, צד שמאל. טוב, מלאך חיים. מאוד, מלאך המוות. והכל עניין אחד, לאלו שמסתכלים בסוד החכמה.
לג) וירא אלוקים את כל אשר עשה. בכל מעשה בראשית כתוב, וירא אלוקים כי טוב. וכאן, וירא אלוקים את כל אשר עשה. אלוקים למטה, המלכות, שולט על תחתונים. אלוקים למעלה, בינה, שולט על העליונים. אלוקים למעלה השולט על עליונים, זהו אלוקים חיים, בינה. שזהו, וירא אלוקים את כל אשר עשה, כי האיר והדליק כל אלו הנרות העליונים והתחתונים, ומשם יוצאים כל אלו האורות להאיר.
לד) במכוסה מכל המכוסים, בעתיק, נרשם רושם של מסך המלכות דמדה"ד המשתמשת בעתיק, שלא נראה ואינו מתגלה. רושם פרצוף שני, א"א, רושם ואינו רושם, כי לא נרשם ממנו. בעלי התבונה ועיניים פקוחות, שהם בעלי החכמה, אינם יכולים לעמוד עליו. הוא קיום הכל. רושם שבא"א הוא קטן, אינו נראה ואינו מתגלה, עומד שם ברצון לקיים הכל. שמציאותו מורגש רק ברצון שיהיה. כי בגללה מתקיים הכל. לקבל מה שמקבל ממה שאין בו רשימו ולא רצון, ואינו נראה, שהוא א"ס. ולולא הרושם ההוא, לא יכלו לקבל מא"ס.
הזוהר מבאר סדר האצילות של פרצופי אצילות: עתיק, א"א, או"א, ז"א. ואיך מקור הכל, מסך המלכות של מדה"ד, משתמשת בפרצוף עתיק, ופועלת בא"א, לסתום שָם החכמה. ואיך חלק ממנה נמתק בבינה, הנקרא היכל. והיא עצמה נגנזה בג"ר של היכל, שהם או"א עילאין. ואח"כ מבאר ו"ק דז"א בעניין שישה יריעות. ויריעה המרוקמת, ג"ר דז"א.
לה) הרושם ההוא רצה לכסות עצמו, ועשה לעצמו כדי להתכסות בו, היכל אחד, שהעלה חלק ממנו להתמתק בבינה, ואז נעשה הבינה להיכל. הוציא אותו מעצמו, שהעלה חלק ממנו לבינה, ומשך אותו בהתפשטות רבה וגדולה, בהארת חכמה, המאירה לכל הצדדים. וכיבד אותו בלבוש כבוד, אור החסדים להלביש החכמה, ופתח בו חמישים שערים.
לו) לפְנַי ולפְנים שבאותו היכל, בג"ר שבו, או"א עילאין, התכסה ונגנז רושם ההוא. כיוון שנגנז בו ונכנס בתוכו, התמלאו או"א עילאין באור. מאור ההוא נובעים אורות וניצוצים, שהוא או"ח. ויוצאים מאלו השערים שבהיכל, ומאירים כולם.
לז) היכל ההוא מתכסה, כלומר שמתלבש, בשש יריעות, בחג"ת נה"י דז"א. שש יריעות הם חמישה, כי יסוד אינו ספירה מיוחדת, אלא הוא כולל של ה"ס חג"ת נ"ה בלבד. לפְנַי ולפְנים של אלו היריעות עומדת יריעה אחת מרוקמת, שהיא הג"ר של היריעות. ביריעה הזו מתכסה ומתלבש ההיכל. כלומר היא הראשונה המלבישה להיכל, לבינה, ועליה שאר שש היריעות. ממנה הוא משגיח ורואה הכל. כלומר, היא הג"ר, שנוהג בהן ראייה.
לח) היכל הזה הוא פקיחת עיניים שלא ינום. שמשגיח תמיד להאיר למטה, מתוך האור של רושם, אור החסדים. תבונה ההיא, חכמה המכוסה, ורצון הרצונות, הכתר, ג"ר שבהיכל, נקראים או"א עילאין, גנוז ומכוסה, ואינו מתגלה, נמצא ואינו נמצא. ברוך הוא ממכוסה של כל המכוסים, שהוא כתר.
לט) יתרו, הוא שנתן עצה למשה על תיקון הדינים. וכך צריך להיות. הוא שהודה להקב"ה, וסידר לפניו תיקון דיניו. להורות מה שכתוב, כי המשפט לאלוקים הוא, ולא לס"א. והדינים ניתנו לישראל ולא לאחר. כמ"ש, חוקיו ומשפטיו לישראל. לא ינהג אדם ביזיון באחר, ודבר מ הדיוט, הוא דבר. שהרי במשה כתוב, וישמע משה לקול חותנו.
מ) ע"כ כתוב, אודך בגויים ה' ולשמך אזמרה. דוד המלך אמר זה ברוח הקודש, בשעה שראה, שכבוד הקב"ה אינו עולה בהתעלות, ואינו מכובד בעולם, אלא מצד שאר העמים. והלוא הקב"ה אינו מכובד בעולם, אלא בזכות ישראל? כן הוא ודאי, שהרי ישראל הם היסוד של הנר להאיר. אבל כאשר שאר העמים באים ומודים לו בשעבוד אל הכבוד של הקב"ה, אז נתווסף יסודו של הנר, ומתחזק על כל מעשיו בחיבור אחד, ושולט הקב"ה לבדו למעלה ולמטה.
מא) על כל העולם נפל פחד ואימה לפני הקב"ה, בעת ששמעו הניסים של יציאת מצרים. וכיוון שבא יתרו, שהוא כומר עליון של כל אלוהים אחרים, אז התחזק ושלט כבוד הקב"ה על כל.
מב) משום שכל העולם כששמעו שמע גבורתו של הקב"ה זעו, וכולם היו מסתכלים ביתרו, שהוא חכם וממונה הגדול על כל אלילי העולם. כיוון שראו שהוא בא ועובד להקב"ה, ואמר, כי עתה ידעתי, כי גדול ה' מכל האלוהים. אז התרחקו כולם מעבודתם, וידעו שאין בהם ממש. אז התכבד כבודו של השם הקדוש של הקב"ה בכל הצדדים. וע"כ נרשם פרשה זו בתורה ותחילת הפרשה הוא ביתרו.
מג) יתרו היה אחד מחכמי פרעה. שלושה חכמים היו לפרעה: יתרו, איוב ובלעם. יתרו, שלא היה עבודה וממונה ושמש וכוכב השולט על ממשלתו, שלא היה יודע העבודה הראויה לו והשימוש שלו. בלעם היה מכשף בכל מיני כישוף בין במעשה ובין בדיבור.
מד) איוב היה ירא ביראה, וביראה ההיא היה עיקר כוחו. משום, שמילה שלמעלה, בין של הקדושה ובין של הס"א, אינו יכול האדם להמשיך רוח שלמעלה למטה ולקרב אליו, אלא ביראה. שיכוון ליבו ורצונו ביראה ושבירת הלב, ואז ימשיך למטה רוח שלמעלה, והרצון שצריך.
מה) ואם לא ישים ליבו ורצונו ביראה לאותו הצד, רצונו אינו יכול להתדבק בו. חוץ מאלו צורות הדקות, ולא בכולם, משום שיש בהם שליטים, שצריכים אֲליהם רצון הלב ויראה. כש"כ אלו דברים עליונים, שצריכים יראה ואימה ורצון ביותר.
מו) יתרו היה צריך לעבודה לאותו הצד תמיד, בין בזמן שאדם היה צריך לו, ובין בזמן שלא היה צריך לו, כדי שהצד ההוא יהיה דבוק בו בשעה שיהיה צריך לו. בלעם נתדבק באלו הכשפים, כמו שאמרנו.
מז) איוב, חזר במצרים לירא את הקב"ה, כשראה אלו הגבורות והניסים שעשה הקב"ה במצרים. יתרו, לא חזר להקב"ה בכל זה, עד שיצאו ישראל ממצרים, שכל הקשרים והצורות שקשרו מצרים, לא היו כלום, ויצאו, ואחר שהטביע אותם בים, אז שב וחזר לעבודת הקב"ה.
מח) בלעם לא שב ולא חזר, כי הטינוף של הס"א היה מתדבק בו. ועכ"ז, הסתכלות מרחוק היה מסתכל בתוך הטינוף ההוא והדבקות בס"א. כי בס"א יש הארה דקה אחת שמאירה מסביב. כמ"ש, ונוגַה לו סביב. והסתכלות זו הקטנה היה מסתכל מרחוק, ולא בכל הדברים.
מט) וכשהיה מסתכל דבר קטן מתוך הארה ההוא, היה כמאחורי הקיר, אמר, ולא ידע מה אמר. והיה מסתכל בהארה ההוא בסתום שבעין, שמתגלגל העין, ואדם רואה אור סתום ואינו רואה.
נ) אין ס"א שאין בה הארה דקה וקטנה מצד הקדושה. כעין רוב החלומות, שבהרבה תבן יש גרעין אחד של חיטה. חוץ מאלו צורות הקטנות, שכולם טמאים ביותר. ובהם היה בלעם יודע.
נא) אשרי חלקו של משה, שהוא למעלה בכל קדושות העליונות, והסתכל במה שלא ניתן רשות לאדם אחר בעולם להסתכל. וכמו שבלעם היה רואה הארה קטנה ודקה כמאחורי הקיר, מתוך ס"א ההוא, אף משה, מתוך הארה עליונה רבה וגדולה, היה רואה למטה כמאחורי הקיר, חשכות אחת דקה, שנראה לו. ולא בכל עת, כמו שבלעם, לא היה מסתכל בהארה ההוא בכל עת.
נב) אשרי חלקו של משה הנביא הנאמן. שכתוב בו, וירא מלאך ה' אליו בליבת אש מתוך הסנה. הסנה, שהוא קליפה, היה ודאי בקדושה ההיא, והתדבק בה, שהכל מתדבק זה בזה, טהור וטמא, ואין טהור אלא מתוך טמא.
נג) מי ייתן טהור מִטמא. קליפה ומוחא עולים זה בזה. וקליפה זו לא תהיה נעדרת ולא תישבר, עד הזמן שיקומו המתים מעפר. אז תישבר הקליפה, והאור יאיר בעולם בלא סתימה, מן המוח. אשרי הם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב