שפה) שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך. שמע בני מוסר אביך. זה הקב"ה, ז"א. ואל תיטוש תורת אימך, זו היא כנ"י, בינה.
שפו) מוסר אביך, זהו חכמה, אבא. ואל תיטוש תורת אימך, בינה. מוסר אביך ותורת אימך בדבר אחד מתבארים, התורה יצאה מחכמה של מעלה. והחכמה עצמה מתחלקת לימין, אבא, ולשמאל, אמא. מבינה יוצאת התורה, שכתוב, אל תיטוש תורת אימך, שהבינה נקראת אמא.
שפז) התורה נכללה מחו"ב, שכתוב, שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך. בכל הספירות נכללה. כיוון שנכללה באלו השניים, חו"ב, היא נכללה בכולם. כי חו"ב כוללים בעצמם כל הספירות, בחסד, בדין, ברחמים, שהם חג"ת, בכל השלמות שהדבר צריך. אם המלך והמלכה התחברו בה כולם מתחברים בה. במקום שאלו חו"ב נמצאים, נמצאים כולם.
שפח) אנוכי ה' אלוקיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. אנוכי, זו היא השכינה, כמ"ש, אנוכי ארד עימך מצריימה. אנוכי, השכינה, פוסק אותה הטעם טיפחה שכתוב תחת המילה אנוכי, שנגינתו מפסיקה מהמילה שלאחריה, ה' אלוקיך. כמ"ש, אנוכי עשיו בכורך. אנוכי, מי שאני, עשיו, הוא בכורך. וע"כ, ה' אלוקיך זה הקב"ה, ז"א. כמ"ש, מן השמים השמיעך את קולו. ושמים הוא ז"א. וכתוב, אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עימכם. מן השמים ממש, זה הקב"ה, ז"א.
שפט) אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אשר, מקום שהכול מאשרים אותו, בינה. הוצאתיך מארץ מצרים, זה יובֵל, בינה, אשר, הוציאנו ממצרים. מצד יובל, בינה, יצאו ישראל ממצרים. ומשום זה חמישים פעמים נזכר יציאת מצרים בתורה, וכן חמישים יום לקבלת התורה, וכן חמישים שנים לחירות העבדים. שכל אלו הם כנגד חמישים שערי בינה.
שצ) מבית עבדים. כמ"ש, הכה כל בכור בארץ מצרים. שהם אלו כתרים התחתונים, שהמצרים בטחו בהם. כמו שיש בית למעלה, יש בית למטה. בית הקדוש למעלה, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית. בית תחתון למטה בקליפות, שאינו קדוש, כמ"ש, מבית עבדים.
שצא) בשעה שנאמר, אנוכי, כל אלו מצוות התורה שנאחזים במלך הקדוש העליון, שהוא ז"א בצד זה, כולם היו כלולים במילה הזו, אנוכי.
שצב) כל מצוות התורה נאחזים בגוף המלך, ז"א, מהם בראש המלך, מהם בגוף, ומהם בידי המלך, ומהם ברגליו. ואין מהם מי שיוצא מגוף המלך ולחוץ. ומשום זה, מי שפושע במצווה אחת שבתורה, הוא כמי שפושע בגוף המלך. כמ"ש, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. בי ממש. אוי לרשעים העוברים על דברי תורה, ואינם יודעים מה שעושים.
שצג) מקום ההוא שחטא לו, מקום ההוא ממש מגלה חטאו. חָטא בהקב"ה. הקב"ה מגלה חטאו, כמ"ש, יגלו שמים עוונו וארץ מתקוממה לו. יגלו שמים עוונו, זה הקב"ה. ז"א, הנקרא שמים. וארץ מתקוממה לו, זו כנ"י. מלכות, הנקראת ארץ.
שצד) השמים, ז"א, מגלים עוונו של אדם. ובשעה שהוא מגלה עוונו, הארץ, המלכות, עושה הדין של האדם. בשעה שניתנה התורה, האֵם, בינה, והבנים, זו"ן, נמצאו בשלמות. כמ"ש, אם הבנים שמחה.
שצה) אנוכי ה' אלוקיך. אנוכי, כמו שלומדים, בת הייתה לו לאברהם אבינו, השכינה. וזו היא בת. ה' אלוקיך, הוא כמ"ש, בני בכורי ישראל. ז"א, הנקרא ישראל. וכתוב, עץ חיים היא למחזיקים בה. שהוא ז"א, הנקרא עה"ח.
שצו) אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כתוב, יובֵל היא קודש תהיה לכם. שהיא בינה. וכתוב, אם הבנים שמחה. וכתוב, וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור. שהיא בינה, הנקראת שנת החמישים, ונקראת אמא. הרי אמא ובנים. אמא שהוציאנו ממצרים, ובנים שהם, אנוכי שהיא בת. ה' אלוקיך, שהוא בן. יושבת אמא יושבים הבנים, כולם בשמחה בשלמות. וע"ז כתוב, אם הבנים שמחה. עברה אמא, כולם עוברים ממקומם. וכתוב, לא תיקח האם על הבנים, שפירושו, לא יעשה אדם חטאים למטה, הגורמים להעביר אמא מעל הבנים.
שצז) הכול, כל המדרגות הוא הקב"ה. הכול אחד. ודברים אלו מגולים לקוצרי השדה. אותם שכבר זכו בכתוב, ברינה יקצורו. כלומר, שכבר זכו לקבל מדרגותיהם מהמלכות, המכונה שדה. אשרי הם בעוה"ז ובעוה"ב.
שצח) כתוב, בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. שמים קדמו לארץ. וכתוב, ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים. הארץ קודמת לשמים. כתובים אלו סותרים זה את זה. אלא, שניהם נבראו יחד, שנטה הקב"ה קו ימינו וברא את השמים, ונטה קו שמאלו וברא את הארץ. וע"כ, כתוב תחילה, את השמים ואת הארץ, ואח"כ, ארץ ושמים.
שצט) ביום ההוא אענה נאום ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ. אענה את השמים, השמים ממש, ז"א, כמ"ש, השמים כיסאי. בינה אומרת, הז"א הוא כיסאי. והם יענו את הארץ. הארץ ממש, המלכות. כמ"ש, והארץ הדום רגליי. שמים, שמים עליונים, ז"א. וארץ, ארץ עליונה, המלכות. כשניתקן השמים הזה בתיקוניו, ניתקן כנגד ארץ הזו, והשתוקקותו כנגדה. הוא במדרגה אחת שנקראת צדיק, שכתוב, וצדיק יסוד עולם. והתדבק בארץ הזו.
ת) ומראש המלך, ג"ר דז"א, עד מקום ששורהצדיק, יסוד דז"א, נמשך נהר קדוש של שמן המשחה,ומטיל בחשק גדול בארץ, במלכות. וארץ לוקחת הכול. ומארץ הזו ניזונים עליונים ותחתונים. כדכורא הזה, כשחושק להתדבק בנוקבא, מוציא זרע של רבייה מראש המוח, באמה ההוא, ומטיל אל הנוקבא, שממנו מתעברת הנוקבא. ונמצא שכל איברי הגוף כולם מתדבקים בנוקבא, והנוקבא לוקחת הכול. כדמיון הזה, כל המשלים את עשרה הראשונים בבית הכנסת, לוקח שכר כולם. כי עשרה ראשונים הם כנגד ע"ס, והמשלים הוא כנגד המלכות, הנוקבא, שלוקחת הכול.
תא) כתוב, ויט שמים ויירד. וכתוב, ויירד ה' לעיני כל העם על הר סיני. לאן ירד? האם ירד לסיני, כבכתוב? אלא כתוב, על הר סיני, ולא כתוב, בהר סיני.
תב) אלא, ויט שמים ויירד, ירד במדרגותיו, ממדרגה למדרגה, מכתר לכתר, עד שהתדבק בארץ הזו, המלכות. ואז הלבנה, המלכות, האירה ועמדה במילואה. ואז כתוב, על הר סיני. מי עמדה על הר סיני, השכינה. ויירד אל השכינה.
תג) מכאן משמע שירד אל השכינה. כתוב, מפני אשר ירד עליו ה' באש. וכתוב, כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא, השכינה. הרי שירד אל השכינה. ולמה כתוב, וה' המטיר על סדום ועמורה גופרית ואש מאת ה' מן השמים? האם ז"א עצמו אינו אש, שממנו ירד על סדום?
אלא, וה' המטיר, זה ארץ, השכינה. כי והויה מורה על, הוא ובית דינו, השכינה, וממנה נמשך האש על סדום. אלא מאיזה מקום לקחה זה, מוכיח סוף המקרא, מאת ה' מן השמים, מהשמים ממש, מז"א. שכל מה שיש לשכינה, מקבלת מז"א. מכאן משמע, שירד והתחבר עם השכינה. וידבר אלוקים את כל. אלוקים השכינה, כל הוא ז"א. כי בז"א תלויים הכול. הרי שז"א ירד והתחבר עם השכינה.