תצט) לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב. משום שכתוב, לי הכסף ולי הזהב. ואע"פ שלי הכסף ולי הזהב, לא תעשון איתי, כלומר אותי.
תק) כתוב, מאין כמוך ה', גדול אתה וגדול שמך בגבורה. גדול אתה, כלומר, לי הכסף, חסד, קו ימין. וגדול שמך בגבורה, כלומר, ולי הזהב, גבורה, קו שמאל. שני גוונים אלו אינם נראים, ואינם מתפארים, אלא רק כשהם חקוקים במקום אחד, בישראל, קו אמצעי, ת"ת, המכריע ומקיים את שני הקווים. כאן נראים הגוונים להתפאר. כמ"ש, ישראל אשר בך אתפאר.
תקא) שׂושׂ אשׂישׂ בה', תגל נפשי באלוקיי, כי הלבישני בגדי ישע, מעיל צדקה יעטני. אשרי חלקם של ישראל יותר מעמים עכו"ם, שהשמחה והתענוג שלהם הוא בהקב"ה, כמ"ש, שוש אשיש בה'. כיוון שאמר בה', למה כתוב, באלוקיי? אלא, אם ברחמים בא על ישראל, שוש אשיש בהויה, שהוא רחמים. אם בדין, תגל נפשי באלוקיי, שהוא דין.
תקב) ישראל שמחים הן בחסד והן בדין. משום שאלו נחקקו בו, בהקב"ה, כמ"ש, כי הלבישני בגדי ישע, שהם גוונים של חו"ג, שנחקקו, כדי להסתכל בו, להמשיך חכמה. כמ"ש, יִשעוּ ואין מושיע אל ה'. הרי שישע הוא הסתכלות. מי שרוצה להסתכל בי, יסתכל בגוונים שלי, שהם חו"ג. משום שכתוב, מעיל צדקה יעטני. המלכות נקראת צדקה, שהגוונים נחקקו בה, כלומר, שהחכמה נמשכת רק ממלכות. כחתן יכהן פאר, הוא גוון חסד. וככלה תַעדֶה כליה, גוון גבורה. וכשהגוונים מתחברים בקו אמצעי, בה בשעה הם נראים, והכול מתאווים לראות, ולהסתכל בו.
תקג) שוש אשיש בה', תגל נפשי באלוקיי. שתי שמחות כאן. בה', הוא ברחמים. תגל נפשי באלוקיי, הוא בדין. בכל הם שמחים, הן ברחמים והן בדין, שמחה על שמחה. ושמחת ציון, עתיד הקב"ה לשמח את ישראל בשמחה יתרה מכל. כמ"ש, ופדויי ה' ישובון, ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגון. ופדויי ה' ישובון, הרי אחת. ובאו ציון ברינה, הרי שתיים. ושמחת עולם על ראשם, הרי שלוש. ששון ושמחה ישיגון, הרי ארבע. הם כנגד ארבע פעמים שהתפזרו ישראל בין העמים. ואז כתוב, ואמרתם ביום ההוא, הודו לה' קראו בשמו.