תקסה) לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב. בכל שלושה דיברות אלו, תחת המילה לא, יש טעם טיפחה הפוסק. ואם לא היה טעם הפוסק, לא היה תיקון לעולם, והיה אסור לנו להרוג נפש בעולם, אע"פ שיעבור על התורה. אבל במה שיש טעם הפוסק, מורה שאסר והתיר.
תקסו) לא תנאף. אם לא היה טעם הפוסק, היה אסור אפילו להוליד או לשמוח באשתו שמחת מצווה. ובמה שהטעם פסק, מורה שאסר והתיר. לא תגנוב, אם לא היה טעם הפוסק, היה אסור אפילו לגנוב דעתו של רבו בתורה, או דעת חכם כדי להסתכל בו, או דיין הדן דין לפי טענה שצריך לגנוב דעת הרמאי, ולגנוב דעת שני בעלי הדינים, כדי להוציא הדין לאור. ובמה שפסק הטעם מורה שאסר והתיר.
תקסז) לא תענה ברעך עד שקר. כאן אין טעם הפוסק, משום שהוא אסור לגמרי. ובכל דברי התורה שׂם הקב"ה סודות עליונים, ולימד לבני אדם הדרך להיתקן בה, וללכת בה, כמ"ש, אני ה' אלוקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך.
תקסח) אף, לא תחמוד, אין טעם הפוסק כלל. האם אפילו חמדת התורה אסור, כיוון שאין טעם הפוסק? אלא, בכולם עשתה התורה כלל, ובזה עשתה פרט, שכתוב, בית רעך שדהו ועבדו. כלומר, בכל דברי העולם דווקא. אבל התורה היא נחמדת תמיד, שעשועים אוצרות חיים, אריכות ימים בעוה"ז ובעוה"ב.
תקסט) עשרת הדיברות של התורה, הם כלל של כל מצוות התורה, כלל שלמעלה ומטה, כלל של עשרה מאמרות של בראשית. אלו נחקקו על לוחות אבנים. וכל האוצרות שהיו בהם, נראו לעיני הכול, לדעת ולהסתכל בתרי"ג מצוות התורה, הכלולים בהם. הכול נראה לעיניים, הכול הוא בתבונה, בהסתכלות הלב של כל ישראל, והכול היה מאיר לעיניהם.
תקע) בשעה ההיא, כל סודות התורה וכל סודות העליונים והתחתונים לא נחסר מהם. משום שהיו רואים עין בעין זיו כבוד של אדונם. מה שלא היה כיום ההוא, מיום שנברא העולם, שהקב"ה נגלה בכבודו על הר סיני.
תקעא) והרי שלומדים, ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא. היתכן שהיה כיום ההוא שעמדו ישראל על הר סיני? אלא, משום שביום ההוא שעמדו ישראל על הר סיני, הוסר הזוהמה מהם, וכל הגופים היו מצוחצחים בצחות מלאכים העליונים, כשמתלבשים בלבושי צחצחות לעשות שליחות אדונם.
תקעב) ובלבוש ההוא המצוחצח נכנסים לאש ואינם יראים, כעין מלאך ההוא של מנוח, כשנראה לו ונכנס בשלהבת ועלה השמים, כמ"ש, ויעל מלאך ה', בלהב המזבח. וכשהוסר מהם זוהמה ההיא, נשארו ישראל גופים מצוחצחים בלי טינוף כלל, והנשמה שבפנים הגוף הייתה כזוהר הרקיע לקבל אור.
תקעג) כן היו ישראל, שהיו רואים ומסתכלים בכבוד אדונם. מה שלא היה כן על הים, כי לא הוסר מהם הזוהמה בזמן ההוא. וכאן בסיני, שפסקה הזוהמה מן הגוף, אפילו עובָּרים שבמעי אימם היו רואים ומסתכלים בכבוד אדונם. וכולם, כל אחד ואחד, קיבל כראוי לו.
תקעד) ויום ההוא הייתה שמחה לפני הקב"ה, יותר מיום שנברא בו העולם, משום שיום שנברא העולם לא היה העולם בקיום, עד שקיבלו ישראל את התורה, כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי.
תקעה) כיוון שקיבלו ישראל את התורה על הר סיני, אז התבשם העולם והתקיימו שמים וארץ. והקב"ה נודע למעלה ולמטה, ועלה בכבודו על כל. ועל יום ההוא כתוב, ה' מָלך גאוּת לבש, לבש ה' עוז התאזר. ואין עוז אלא תורה, כמ"ש, ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום.