פח) כתוב, מזמור לדוד, בְּבָרְחוֹ. אמר שירה בברחו, כי מקודם לכן חשב, שהקב"ה יענישו על חטאיו בעוה"ב. וכיוון שראה שכאן בעוה"ז רוצה להיפרע ממנו, היה שמח ואמר שירה.
פט) כי דוד ראה, שחשובים ממנו שהיו בעולם, היו בורחים, וכולם לבדם. יעקב ברח, שכתוב, ויברח יעקב שְׂדה ארם. משה ברח, שכתוב, ויברח משה מפני פרעה. ודוד, כשברח, כל אלו שליטי הארץ, וכל אלו גיבורי הארץ וראשי ישראל, כולם היו בורחים עימו, ומסבבים אותו מימינו ומשמאלו, לשמרו מכל הצדדים. כיוון שראה עצמו בשבח הזה, אמר שירה.
צ) כולם בשעת הבריחה פגשו בבאר הזה, הנוקבא. ודוד לא פגש בה בעת שברח, היה נחשב אז כשונא לנגדה, כי היא הייתה נפרעת ממנו אז, בעד החטא של בת שבע, וע"כ לא פגש בה.
אבל יעקב ומשה הבאר קיבלה בשמחה, ורצתה להתקרב אֲליהם. כיוון שראתה אותם הבאר, עלו המים לנגדם, כאישה השמחה עם בעלה.
צא) אליהו ברח ולא פגש בבאר, כי אליהו הוא למטה מהבאר, הוא המרכבה לנוקבא, באר. ולא למעלה מהבאר, כמו שהיו משה ויעקב. כי אליהו מלאך ועושה שליחות הנוקבא. ומשום שיעקב ומשה היו למעלה מהבאר, שהם מרכבה לז"א, הבאר הייתה שמחה אֲליהם, והמים עלו לקראתם לקבל אותם, שזה עליית מ"ן לקראת מ"ד, כמו אישה השמחה לבעלה ומקבלת אותו.
צב) כתוב, וַיַרְא והנה באר בשדה. שראה את הבאר של מעלה, הנוקבא, ובאר של מטה הייתה מכוונת כנגד הבאר של מעלה. וכתוב, והנה שלושה עדרי צאן רובצים עליה. משמע שג' עדרי צאן הם בקביעות על פי באר. למה כתוב אח"כ, ונאספו שמה כל העדרים, שמשמע שיש עוד עדרים? אלא הם שלושה ולא יותר, דרום מזרח צפון, חסד ת"ת גבורה, דרום בימין, צפון בשמאל, מזרח קו אמצעי. עומדים על באר, מתאחדים בה וממלאים אותה.
משקים אותה, כמ"ש, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, נשמות התחתונים שבבי"ע, שכתוב, יַשקו כל חַיְתוֹ שָׂדָי. ונאספו שמה כל העדרים, כוונתו על כל הנשמות שבבי"ע. אבל המַשקים את הבאר רק שלושה, ג' הקווים, חג"ת.
צג) ונאספו שמה כל העדרים, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. הנחלים הם הנשמות, כן כל העדרים הם הנשמות.
וגללו את האבן מעל פי הבאר, שמעבירים מהבאר דין הקשה, שהמים אינם יוצאים לחוץ. וכאשר אלו הנחלים באים אל הים, הנוקבא, מתחזק הדרום ימין חסד, והצפון גבורה, אינו יכול עוד להקפיא המים.
הצפון, קו שמאל בלי ימין, חכמה מחוסרת חסדים, וע"כ נקפאים האורות של הנוקבא, ים. ואין הארתה יוצאת לתחתונים, אלא ביציאת קומת חסדים על מסך דחיריק, שהוא קו אמצעי, אז מחמת ריבוי החסדים הוא מכריע כוח הימין על השמאל, ונכללים זה בזה, והחכמה מתלבשת בחסדים של הדרום, ואז נמס הקיפאון והשפע נוזל לתחתונים.
וכמו כדי להכריע בין ב' קווים שבבינה, עולה ז"א למ"ן, ונעשה שם קו אמצעי, מכריע, כן כדי להכריע בין ז"א לנוקבא, שהם ימין ושמאל, עולים נשמות הצדיקים, ונעשים קו מכריע ביניהם, שמכריעים כוח הדרום, חסדים, על הצפון, והקיפאון של הים נפתח ונמס. וכמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. כי הנשמות נקראות נחלים, והן הולכות אל הים ונפתח מקפאונו.
ונאספו שמה כל העדרים, הנחלים, נשמות הצדיקים, ההולכים אל הים. וכמ"ש, גללו את האבן מעל פי הבאר, כי בעת שליטת הצפון על הנוקבא, המים נקפאים ואינם מושפעים לתחתונים, ונבחן כמו שמונח אבן גדולה על פי הבאר. וע"כ אין לדלות מים ממנה. ונשמות הצדיקים, העולות למ"ן, ויוצא קומת חסדים על המסך שלהן, ומכריעים את הימין על השמאל, שע"י ריבוי החסדים שגרמו הנשמות, מתחזק הדרום על הצפון, ואינו נקפא עוד, בדומה לנהר, שמימיו מרובים, שאינו נקפא משום זה.
צד) וע"כ כאשר אלו הנחלים באים, מתחזק הדרום, קו ימין, והמים נפתחים מקפאונם ונוזלים ומשקים את העדרים, הנשמות, שכתוב יַשׁקוּ כל חַיְתוֹ שָׂדָי. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, משום שהעולם צריך אל הדינים של הנוקבא, וע"כ צריכה להימצא בדין, להוכיח עימו את הרשעים. ולפיכך מחזירים את האבן למקומו, באופן שאין הנוקבא מאירה, אלא בעת הזיווג שהנשמות עולות אליה למ"ן. ואחר הזיווג חוזרת ונסתמת.
צה) יעקב, כשישב על הבאר, כיוון שראה שהמים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן במשה כשישב על הבאר, כיוון שראה המים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן היה, שאשתו נזדמנה שם ליעקב, כמ"ש, עודנו מדבר עימם, ורחל באה עם הצאן, ויהי כאשר ראה. וכן היה במשה, שכתוב, ויבואו הרועים ויגרשום, ושם נזדמנה לו ציפורה אשתו. כי הבאר גרמה להם את זה. כי הבאר, הנוקבא העליונה. וכמו שנפגשו בנוקבא עליונה, כן נפגשו עם הנוקבא שבעוה"ז.
צו) באר כתובה בפרשה זו שבע פעמים, רמז לשבע, לנוקבא דז"א, שביעי, וכוללת ז"ס. וכן היא נקראת באר שבע.
צז) במשה כתוב באר פעם אחת. שכתוב, ויֵשב בארץ מדיָן ויֵשב על הבאר. משום שמשה נפרש מכל וכל מהבית שלמטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, רחל, הנקראת שבע, והיה דבוק בעולם הנסתר, הנוקבא שמחזה ולמעלה. ויעקב, לא נפרש כלל מהנוקבא שמחזה ולמטה, רחל, עולם הנגלה, הנקראת שבע. וע"כ במשה כתוב, באר, פעם אחת, שכתוב, אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאימה. כי עולם הנסתר נמשכת מאמא, והיא אחת לאמא. ומשום זה היה משה בעל הבית, שהיה שורשו למעלה מן הנוקבא של מטה, הנקראת בית. ונתעלה למעלה ממנה. וע"כ כתוב במשה, וישב על הבאר, למעלה מבאר. וביעקב כתוב, וַיַרְא, והנה באר בשדה. ולא כתוב, וישב על הבאר.
צח) וַיַרְא והנה באר בשדה. באר, מדרגה שנקראת אדון כל הארץ, הנוקבא, בעת שמקבלת חכמה, אשר אז בדכורא מסתיימת, ונקראת בשם זכר, אדון. בשדה תפוחים קדושים, הנוקבא שמחזה ולמטה.
שלושה עדרי צאן, ג' מדרגות עליונות, קדושות, המתתקנים על אותה הבאר, נה"י, מושכים מים, שפע, מלמעלה מז"א, וממלאים את הבאר.
צט) משום שמקור, יסוד העולם, כשהוא שורה בתוך באר, עושה שם פירות ונובע תמיד, והבאר מתמלאת ממנו. שהיסוד משפיע אל הבאר, הנוקבא, ב' מיני שפע:
להולדות נשמות, שהם פירות.
ולזון את התחתונים.
כיוון שהבאר נתמלא עם השפע, מן הבאר יַשקו העדרים, כל המוני נשמות וצבאות הקדושים, שכולם שותים מאותה הבאר, כל אחד כפי הראוי לו.
ק) והאבן גדולה על פי הבאר. אבן שממנה נכשלים בני העולם, אבן נֶגֶף וצור מכשול, הס"א, העומדת תמיד על פי הבאר, על פי פקודתה, לתבוע דין של כל העולם, שלא ירד מזון וטוב לעולם. שבעֵת שהנוקבא מקבלת משמאל בלי ימין, אז היא מענישה ותובעת דין.
קא) ונאספו שמה כל העדרים. כל העדרים מחנות הקדושות למעלה, המלאכים, ומחנות הקדושות למטה, הצדיקים. אלו בשירות ותשבחות למעלה. ואלו בתפילות ובקשות למטה. אלו ואלו ביחד, מיד וגללו את האבן מעל פי הבאר, מגללים אותה ומעבירים אותה מן הקודש. והבאר מסתלקת מן הדין, המכונה אבן.
קב) על פי ציוויה של הבאר, משיבים האבן למקומה, שתהיה מזומנת לפניה לתבוע דין על העולם, כדי שיתנהג העולם בדין. כי אין העולם יכול להתקיים אלא על דין, שיהיה הכל באמת וצדקה.
קג) כיוון שנשלם יעקב, כי מצא את בת זוגו רחל, לא היה צריך עזרה אחרת לאבן ההוא.
קד) ויעקב בלבדו גלל את האבן ולא נצרך לעזרה מאחר. כי יעקב היה בחיר האבות, קו האמצעי, וע"כ ע"י המשכת החסדים על מסך דחיריק, גלל האבן מעל פי הבאר, שהשמאל נכלל בימין. וכיוון שהיה יכול אל עשיו בעוה"ז, היה יכול לו למעלה. ובכל דבר צריכים מקודם פעולה למטה. כיוון שיעקב עשה מקודם פעולה למטה, בעוה"ז לנצח את עשיו, זכה ג"כ לנצח אותו למעלה, בגלילת האבן שעל פי הבאר, שהוא הביטול של כוחו של עשיו למעלה, המקטרג על ישראל.
קה) שני עולמות ירש יעקב: עולם הנגלה ועולם הנסתר, ב' נוקבין דז"א, למעלה מחזה לאה, ולמטה מחזה רחל. כי להיותו קו אמצעי, היה לו להכריע ביחוד עליון וביחוד התחתון, כמו ז"א. מלאה יצאו שישה שבטים, חב"ד חג"ת דכלים, עולם הנסתר, שמחזה ולמעלה דז"א. מרחל יצאו ב' שבטים, עולם הנגלה, יונקת מנה"י דז"א, הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה. שהם יסוד, הכולל נצח והוד, והמלכות. והם ב' כרובים מט"ט וסנדלפון.
מט"ט נמשך מיניקה מיסוד דז"א, וסנדלפון נמשך ממה שיונקת ממלכות דז"א. שהם כנגד יוסף ובנימין, בני רחל אשת יעקב. ויעקב היה נמצא בין שני העולמות הנגלה והנסתר בצורת ייחוד עליון ויחוד תחתון הנוהג בז"א, כמ"ש שמע ישראל, ובשכמל"ו. ומשום זה כל דבריה של לאה היו במכוסה ובהעלם, וכל דבריה של רחל היו בהתגלות.
קו) כתוב, שִמעו אליי רודפי צדק. הרודפים לתקן את הנוקבא, הנקראת צדק. הם התובעים סוד האמונה, התובעים דין לתיקון הנוקבא, המכונה אמונה, קו שמאל. הם שנתדבקו בקשר האמונה, הקשר בקו ימין, היודעים דרכיו של מלך העליון, קו אמצעי. הזוהר הזמין, לאותם שזכו לג' קוין, ורודפים לתקן הנוקבא, שהמה ישמעו כמ"ש, שמעו אליי.
קז) בעת שעולים ב' הקווים, ויוצאים לקראת האחד, קו אמצעי, הם מקבלים אותו בין שתי הזרועות, ב' הקווים יורדים למטה, שניים הם ואחד ביניהם. אלו שניים הם המושב של הנביאים, המקום שיונקים שמה. אחד ביניהם, שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם.
הזוהר בא לבאר: א. באר מה היא. ב. למה כתוב ג' עדרי צאן רובצים עליה, שהם נה"י בלבד, ולא יותר.
נודע שמהכרעת הת"ת, אין השמאל יכול להאיר עוד ממעלה למטה, כמו הימין, אלא ממטה למעלה בלבד. ומדבר כאן מיציאת ג' הקווים בשורשם, בבינה. אשר קו הימין, החכמה שבה, וקו שמאל הבינה שבה. ובעת ששני הקווים מאירים בדרך עליה, בהארת החכמה, המאירה רק ממטה למעלה, כשיוצאים לקראת קו האמצעי, שממעט הארת השמאל לבחינת ממטה למעלה, ו"ק, נבחן אז, שב' הקווים מקבלים הכרעת קו האמצעי. בהיותם ב' זרועות חסד וגבורה, שירדו מחכמה ובינה ונעשו לחסד וגבורה, מג"ר לו"ק, כי אינם יכולים יותר להאיר ממעלה למטה. ועוד נבחן, שאלו שני הקווים שנעשו לחו"ג, ירדו עוד למטה, שנעשו לנו"ה, שלמטה מטבור. מטעם תיקון ההתהפכות עליונים למטה, שנעשה בהארת השמאל, שהעלה גזרת דין למעלה, שהוא נה"י, ואחריה חג"ת, ולבסוף הג"ר, למטה מכולם. ומטעם זה שוב ירדו ב' הקווים ירידה שנייה, שנעשו לנו"ה של מטה מטבור, ששם נמצאת גזר הדין.
ולפי שחו"ג ירדו לנו"ה, ירד גם קו אמצעי עימהם, והת"ת נעשה ליסוד. ושנאמר, שניים הם ואחד ביניהם, שגם האחד, קו אמצעי, ירד עימהם. וכדי שלא נטעה, ונדע שכוונתו לנו"ה, מציין אותם, ואומר, ששניים אלו שאומר, הם מושב הנביאים, המקום שיונקים משם נו"ה. וע"כ ירד גם קו אמצעי ביניהם, משום שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם, כי שני הקווים אינם יכולים להאיר זולת חיבורו עימהם, והוא כולל הארת שניהם. ולפיכך הכרח הוא שירד גם קו אמצעי עימהם, היסוד.
כשג' הקווים מאירים בשליטת קו השמאל, במוחין דחכמה, מאירים רק בנה"י שבהם. כי החב"ד ירדו לחג"ת ושניהם לנה"י. אבל בעת שג' הקווים מאירים בשליטת קו הימין, במוחין דחסדים, הכלולים מהארת חכמה, מאירים אז כל הט"ס שבהם, כי החב"ד שבהם לא ירדו לחג"ת לבחינת ו"ק, אלא שמאירים ממעלה למטה כדרכם. וחג"ת לא ירדו לנה"י, כי תיקון ההתהפכות לא נעשה אלא בקו שמאל.
קח) באר הקדושה ההוא, הנוקבא, בעת שמאירה בחכמה שבג' קווים, עומדת תחת נה"י, שחב"ד חג"ת ירדו ונכללו בהם. ההוא, נקראת אז, שדה של תפוחים הקדושים. כמ"ש, מן הבאר ההוא יַשקו העדרים, שהם כל המרכבות של המלאכים, וכל המלאכים בעלי הכנפיים. שלושה רובצים על באר, נה"י. ולא יותר, כי כל הט"ס נכללות בג' הללו. ובאר הזו מתמלאת מהם. וכתוב, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים. והיא נקראת בשם אדנ"י, כמ"ש, אדנ"י אלקים אתה החילותָ. וכתוב, והאר פניך על מקדשך הַשָׂמֵם למען אדנ"י. והיא נקראת אדון כל הארץ. וכמ"ש, הנה ארון הברית אדון כל הארץ.