ע) ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. החלום מדרגה שישית מב' המדרגות של הנבואה, שהם נו"ה דז"א. כי מכאן עד מדרגה ההיא של החלום, הוד דנוקבא, שש מדרגות: יסוד דז"א, וחסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד דנוקבא. וע"כ החלום הוא אחד משישים מנבואה. כי כל ספירה מאלו השש, כלולה מע"ס, ועשר פעם שש הן שישים. והחלום, שהוא התחתון מהן, נמצא שהוא אחד משישים.
סולם רומז, שראה בניו, שעתידים לקבל התורה בהר סיני. כי סולם הוא סיני, משום, שהר סיני הוא כמ"ש, מוצב בארץ, וראשו, מעלתו, מגיע השמיימה. וכל המרכבות ומחנות מלאכים העליונים כולם ירדו שם ביחד עם הקב"ה, בעת שנתן להם התורה, כמ"ש, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו.
עא) והכל ראה יעקב בחלומו. ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, ועולה למעלה בשם הויה. הוא המקום שיעקב נשלם בו. לאח"כ, והראש של השם שדי, שהוא י', זה מגיע השמיימה. כיוון שאות הזו עולה ומגיעה לאותו המקום, לשמים, המלאך מט"ט נשלם ונקרא בשם ריבונו, הויה.
מט"ט מהו? כמ"ש, והחיות רָצוֹא וָשוֹב, רצוא נוריאל ושוב מט"ט. בעת שהחיות מקבלים מהארת הזיווג של זו"ן דאצילות, אז הכולל שלהם הוא רצוא ושוב. הימין, ו"ק, חסדים, רָצוֹא אל השמאל לקבל ראש וחכמה. ואחר שקיבל ממנו החכמה, וָשוֹב, שב למקומו לימין לחסדים. ולפיכך נבחן בוָשוֹב ב' בחינות:
א. ההתכללות בשמאל וג"ר שמקבל שם,
ב. ששב למקומו לימין וחוזר לחסדים, שאז הוא בכל השלמות.
רָצוֹא בחיות המלאך נוריאל, ו"ק, רץ לשמאל לקבל ראש. וָשוֹב בחיות המלאך מט"ט, שבו ב' הבחינות של וָשוֹב. וע"כ נקרא מלאך הפָנים, להיותו הנושא ג"ר. וע"כ הוא שר העולם, להיות בו השלמות, להשלים התחתונים שבעולמות בי"ע.
ושנאמר, ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, הוא שיש ב' בחינות במט"ט:
א. נקרא זְקַן ביתו, שנכלל בשמאל וקנה מחכמה. כי כמ"ש, אין זָקן, אלא מי שקנה חכמה.
ב. וָשוֹב, למקומו לחסדים, שאז יש לו חכמה וחסדים, ונבחן אז למושל בכל אשר לו, כי כל מורה על השלמות מכל הצדדים, החכמה והחסדים. ורָב מורה על השלמות מחכמה לבד, כמו שאמר עשיו ליעקב, יש לי רב. ויעקב אמר לו, יש לי כל.
ושנאמר, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, הוא אשר כוח השליטה של מט"ט על העולם, להיות שר העולם, בשליטה של השם שד"י, בבחינה א' של וָשוֹב, כי אין שליטה אלא באור החכמה. ואז הוא כלול בשמאל, השם שד"י. ועולה למעלה, לבחינה הב' של וָשוֹב, שהיא חזרתו לימין לחסדים, בעלייה לשם הויה, ז"א, חסדים. הוא המקום שיעקב נשלם בו, המקום, שיעקב נעשה מרכבה לז"א.
הי' דשד"י הוא סיום הנוקבא, הנקראת עולם, גבול הים. בשעה שגלי הים, הארת החכמה שבשמאל, רצים ורוצים להחריב העולם להחזירו לתוהו ובוהו, להאיר ממעלה למטה, הם מסתכלים בשכינה, שהיא גבול הים, ואז הם שבים למקומם, לחסדים. וגבול הים הי' של השם שדי, הוא כמו שמפורש השם שדי, שאמר לעולמו די שלא יתפשטו יותר. וגבול הזה י', כי י' ראש בלי גוף, מורה על כוח סיום שבו, שאינו מתפשט ממעלה למטה. כשגלי הים שבשם שדי מגיעים לי', נפסקים להאיר עוד ושבים לחסדים. הכוח שבי' הזאת, מחזיר האורות השמיימה, ז"א, חסדים. כיוון שאות י', מחזיר האורות השמיימה, שוֹב לבחינת חסדים, לז"א, נשלם המלאך מט"ט, המושל בכל אשר לו, ונקרא בשם ריבונו ז"א, הויה, כי נעשה מרכבה אליו כמו יעקב.
עב) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו מלאכים הקדושים הקרובים למלכות, עולים ע"י מט"ט. והאחרים שאינם קרובים למלכות, מס"א, יורדים, ואין להם תקומה.
עג) מט"ט שעולה או יורד, עולים או יורדים עימו מלאכי אלקים. שהם שתיים עשרה מרגליות טובות: מיכאל, קדמיאל ועוד. והם אלפי שנא"ן, ראשי תיבות: שור, נשר, אריה, ן' דשנא"ן זה אדם, שכלול דכר ונוקבא. והם עולים כשמט"ט עולה, והם יורדים כשהוא יורד.
עד) כל אלו השולטים בשליטה בעוה"ז ע"י מט"ט, עולים לשלוט. וכל אלו היורדים על ידו, יורדים משליטתם. כולם תלויים בסולם, שהוא מט"ט. הויה שולט על כולם, שכתוב, והנה ה' ניצב עליו.
כשהֵקיץ יעקב, אמר, אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. מט"ט הוא, בית אלקים, שער להיכנס לְפָנים, שכתוב, פִתחו לי שערי צדק אבוא בָם אודה יה. זה השער להויה, זה שער השמים. שערי צדק, ושער הויה, ושער השמים הם אחד, שהוא מט"ט.
ב' בחינות במט"ט:
א. ממה שנכלל בחכמה מבחינה הא' של וָשוֹב, נקרא בית אלקים.
ב. ממה שנכלל בחסדים מבחינה הב' של וָשוֹב, נקרא שער.