ח) כשברא הקב"ה, שהיא בינה, עולם, שהיא מלכות, חקק בחקיקותיו האמונה, המלכות, תוך האורות העליונים. שהקב"ה, בינה, העלה אליו האמונה, המלכות, וחקק עם חקיקות האמונה בתוך האורות העליונים של עצמו, שמתוך זה יצאה בינה ותו"מ של הבינה, וירדה למדרגה שמתחתיה, ונשאר בבינה כו"ח דכלים באורות של רוח נפש, שזה נבחן כמו חקיקה באורות שלו.וחקק למעלה, בבינה, וחקק למטה, במלכות, שאח"כ קיבלה גם המלכות אותה החקיקה האמורה שנעשתה בבינה. והכול אחד, שחקיקת המלכות הייתה בצורה אחת עם חקיקת הבינה, בחקיקות שם הקדוש הויה, השולט באותיותיו למעלה ולמטה, בבינה ומלכות, שהם ה"ר וה"ת דהויה, ששתיהן בצורה אחת, ה'. ובזה השתכללו העולמות, עולם העליון, בינה, ועולם התחתון, מלכות.
ט) עולם העליון השתכלל באות י' דהויה, הכוללת א"א ואו"א, נקודה העליונה הראשונה, א"א, היוצא מתוך הסתום וגנוז שאינו ידוע, ואינו עומד לדעת, ולא נודע כלל, העלייה שלו היא בא"ס, עתיק, ומתוך סתימה זו, מא"א, מאיר אור אחד דק וסתום, או"א עילאין, שיש בהם ב' בחינות יסודות: א. שביל דק, ב. אורַח סתום, כולל בתוכו הכלל של כל האורות. בתוך אורח סתום שבאו"א, שהוא המפתחא, בטש בו מי שלא בטש, בתחילה בהיותו באו"א עילאין, ועתה בטש בו ופתח הסתימה שבו, שהוריד י' מאויר של אורח סתום וחזר ונעשה אור, והאיר בו מי שלא האיר. שאע"פ שהאיר בו, מ"מ לא האיר, מחמת חיסרון של חסדים. ואז הוציא אור אחד, שהוא עידון לעידון, חכמה לחכמה, כי עדן חכמה דא"א שנסתמה, וחכמה זו, היא בינה שחזרה לראש א"א ונעשתה לחכמה, ונקראת עדן, כי מקבלת מעדן שבראש דא"א, וע"כ נקראת עידון לעידון. והיא להשתעשע ולגנוז אור הדק, אור החסדים דאו"א, שנסתם בתוך אור ההוא. שאור החסדים דאו"א נסתם בעת יציאת החכמה הזו. והוא ישסו"ת.
י) ואור הזה, עידון לעידון, הסתום מחמת חיסרון של חסדים, התקיימו והשתכללו בו ע"י קו האמצעי שש רשימות, ו"ק דחכמה, שאינם ידועים, אינם מתגלים להאיר, חוץ בעת שאור הדק דאו"א נכנס להיגנז, שאז העידון לעידון מאיר בהארתו. כי אין הארת החכמה מאירה, אלא על נקודת השורוק בעת נסיעת ג' הנקודות, חולם, שורוק וחיריק, בזה אחר זה. ובשעה שמאירה נקודת השורוק, נסתם אור החסדים דאו"א. נמצא, שאין העידון לעידון מאיר, אלא בעת גניזת אור הדק, שהוא אור החסדים דאו"א.
יא) ואור הזה היוצא לתחתונים מתוך אור הדק, הוא נורא ואיום וחזק ביותר. והוא מטעם שבאור הדק הזה, שממנו ניתקנו או"א עילאין, ניתקנה שם מלכות דמדה"ד, הנקראת מנעולא. והתפשט אור הדק הזה ונעשה עולם אחד, או"א עילאין, המאיר לכל העולמות. והוא עולם סתום, שאינו ידוע כלל, כי הי' אינה יוצאת מאויר שלהם, ובתוכו דרים שישה ריבוא אלף, דיירים וצבאות ומחנות עליונות. כי הם התפשטות מאורות חג"ת נה"י דעתיק המלובש בתוכם, שספירותיו ריבוא, ומחו"ס דא"א, שספירותיו אלפים. וע"כ הם שישה ריבוא אלף.
יב) וכיוון שהי' הוציא אותם לב' פרצופים, או"א מאור הדק וישסו"ת מאור העידון לעידון, והשתכללו יחד, אז הם חיבור אחד י"ה, שאו"א עילאין הם י', הכוללת א"א ואו"א, וישסו"ת הם אות ה'. והם אות ו' שהתחברה בעולם הסתום, בעידון לעידון הסתום, ישסו"ת, אות ה', שבתוך ה' יש אות ו', הרומזת על יעקב. ואז כתוב, כי יעקב בחר לו יה, שהתדבק בשם י"ה. וזהו הזיווג של יעקב ולאה, שאז מקבל האור שם מלמטה למעלה, ונבחן בו"ק. כשיוצא ו' ומשתכלל מתוך י"ה, שנעשה ו' בפני עצמו עם אותם המוחין של י"ה, ויש לו ג"ר, אז, ישראל לסגולתו. שנקרא ישראל ולא יעקב, ומתחבר למטה עם רחל, המלכות, שאז נקרא המלכות סגולה, וזהו, ישראל לסגולתו. וזהו הזיווג של יעקב ורחל.
יג) לשאר בני העולם חוץ מיעקב, לא ניתנה רשות לעלות לבינה להתדבק בי"ה, אלא לסגולתו בלבדה, המקום שמקבלת ואוספת הכול, מדרגה שלמטה, המלכות. ומתוך המלכות מקבלים הארת החסדים שלמעלה בבינה, לאה, בסתימת הרצון. אבל לא בגלוי כמו שלוקח יעקב. כמ"ש, ויקחו לי תרומה. כי יעקב עלה והתחבר בי"ה עצמו, ומקבל משם הארת החסדים שבבינה, שהוא זיווג יעקב ולאה. וע"כ שאר בני העולם אסורים בשתי אחיות, שיש בהם משום גילוי ערווה, להיותם ממשיכים הארת הבינה, לאה, במקום מלכות, רחל. אבל יעקב שעלה למעלה במקום בינה עצמה, הותר לו זאת, אפילו בחיי אחותה רחל. שכתוב, ויקחו לי תרומה. ששאר בני העולם יקחו וירימו את המלכות, ולא יישאו שתי אחיות, כי אז יחללו אותה בגילוי ערווה, הדינים, מטעם היותם בעצמם ממקום המלכות, מקום הדינים.