מב) בחדר העליון, מלכות, נמצאים ג' צבעים, נה"י, והם לוהטים תוך שלהבת אחת, שהיא הדינים הנמצאים במקום החזה, מכוח עליית המלכות שמה, כי ת"ת היא בינה דגוף. ושלהבת ההיא יוצאת מצד דרום, ימין, ממלכות הנמתקת בבינה, שבנקודת החולם שבקו ימין, ואין שם שום דין ממלכות הבלתי נמתקת. ואלו הצבעים נפרשׂים לג' צדדים: אחד עולה למעלה, שמאיר מלמטה למעלה, נצח. אחד יורד למטה, שמאיר מלמעלה למטה, הוד. אחד שנראה, ונגנז כשהשמש מאיר, הארת החכמה שבתוך החסדים המושפע מהיסוד, שמאירה בלילה, בשליטת הנוקבא, ולא ביום, בשליטת ז"א.
מג) צבע העולה למעלה, נצח, יוצא. והוא צבע לבן, יותר מלבנונית אחרת, יוצא ונכנס בשלהבת ונצבע מעט, שנכלל מדיני שלהבת, אבל לא נצבע, שאינו ניכר בו שום צבע, שהוא דין. וצבע ההוא עומד למעלה על ראש החדר, על ראש המלכות. ובשעה שישראל באים לבית הכנסת ומתפללים תפילתם, כשמגיעים לגאול ישראל, ומקרבים גאולה לתפילה, ואינם מפסיקים באמצע, שבזה גורמים שיסוד, שנקרא גאולה, יתקרב אל המלכות, שנקראת תפילה, אז צבע ההוא הלבן, נצח, עולה על ראש החדר, המלכות, ונעשה לו כתר.
מד) וכרוז יוצא ואומר, אשריכם עם קדוש שעושים טוב, שגורמים ייחוד היסוד, שנקרא טוב, לפני הקב"ה. כמ"ש, והטוב בעיניך עשיתי. שסמך גאולה לתפילה, שבשעה ההוא שמגיעים לתהילות לאל עליון, שאז עולה צבע ההוא, נצח, על ראש החדר, מתעורר צדיק הזה, יסוד דז"א, להתחבר במקום שצריך, באהבה, בחביבות, בשמחה וברצון. וכל האיברים, כל הספירות, מתחברים בחשק אחד אלו באלו, עליונים בתחתונים. וכל הנרות, כל המדרגות, מאירים ומתלהטים, וכולם נמצאים בחיבור אחד בצדיק הזה שנקרא טוב, כמ"ש, אִמרו צדיק כי טוב. וזה מחבר את כולם בחיבור אחד. אז הכול בלחש למעלה ולמטה, בנשיקין ברצון, והדבר נמצא בחיבור של החדר, בחיבוק.
ב' מיני הארות של חו"ב תו"מ, שהם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם: מלמטה למעלה, נצח. מלמעלה למטה, הוד. ב' מיני זיווגים בזו"ן: א. נשיקין, בג"ר, חיבוק בו"ק. וב' זיווגים אלה מאירים מלמטה למעלה, משום שמקבלים מהארת הנצח. ב. יסודות, בסיום נה"י, מאיר מלמעלה למטה, משום שמקבלים מהארת ההוד. וזה ג' חלקים שבתפילת שמונה עשרה: ג' ברכות ראשונות, וי"ב ברכות אמצעיות, חב"ד חג"ת, ובהן חיבוק ונשיקין, שתי זיווגים אלו מקבלים מהארות הנצח, וע"כ אינם מאירים אלא מלמטה למעלה. וג' ברכות אחרונות, שבהן זיווג היסודות, מקבלות מהארות הוד, וע"כ מאיר מלמעלה למטה.
מה) כיוון שמגיעים לשים שלום, ברכה אחרונה משמונה עשרה, יסוד, אז עושה שימוש נהר היוצא מעדן, יסוד, בחדר, המלכות. ואז צריכים הכול לצאת מפני המלך. ואין אדם ואחר צריך להימצא שם, ולא לשאול שאלות, אלא צריכים ליפול על הפנים, לומר נפילת אפיים. משום שעת השימוש. וצריך כל אדם להתבייש לפני אדונו, ולכסות פניו בבושה רבה, ולהכליל עצמו בשימוש של הנפשות, שנכלל חדר הזה ממעלה וממטה בנפשות ורוחות. אז צבע אחר היורד למטה, הוד, קם ואוחז בסוף חדר הזה.
מדובר כאן בגילוי החכמה בנו"ה, שבנצח מאירה מלמטה למעלה ובהוד מלמעלה למטה. ואיך אפשר שתימשך החכמה מלמעלה למטה, והלוא זה עוון חמור, והוא חטא של עצה"ד? בהוד נמצא קיבוץ כל הדינים הקשים, שנגרמו מחמת המשכת החכמה מלמעלה למטה, וכשהוד מגלה הדינים הללו, מתגלה עימהם גם הגורם להם, עצם המשכת החכמה מלמעלה למטה, שגרם לדינים הללו. ונמצא שעיקר הגילוי לדינים, והחכמה נמשכת מאליה. שבאופן הזה הוא קדושה ואין בו איסור. ולפיכך בעת הזיווג, שצריכים לגילוי חכמה מלמעלה למטה, מתגלה גוון השני, הוד, ומגלה החכמה שמה ע"י גילוי הדינים.
נמצא, שיש כאן ב' בחינות: א. עצם החכמה המתגלה מלמעלה למטה, ב. גילוי הדינים, שנגרמו מחמת המשכת החכמה מלמעלה למטה. והמתדבק בבחינה א', שרוצה להמשיך או להתפלל על קבלת הארת הזיווג שבבחינה הא', נבחן כנמצא לפני המלך בעת הזיווג, שרוצה להמשיך משם הארת החכמה מלמעלה למטה, שזהו איסור חמור.
אלא שצריכים להתדבק בבחינה ב', בגילוי הדינים שנגרמו מחמת המשכת החכמה מלמעלה למטה, שהתדבקות הזו נבחן כנופל על פניו, כי הפנים חכמה, כמ"ש, חכמת אדם תאיר פניו. והדינים הללו המזהירים אותו, שלא להמשיך חכמה, הם כמו מפילים את פניו. וצריך להתדבק בדינים המפילים את פניו, זהו נפילת אפיים. משום שעת השימוש, שמתגלה אז ב' הבחינות. והאדם צריך להתבייש מלהתדבק בבחינה הא' מהארת הזיווג, כי אז יפגום בזיווג המלך, כי אסור להמשיך החכמה מלמעלה למטה, אלא יתדבק בבחינה הב', בדינים המכסים את החכמה. ומבחינה זו יכלול את עצמו בזיווג המלך.
מו) וכרוז יוצא, וקורא, ואומר, עליונים ותחתונים העידו עדות, מי הוא שעושה נפשות ומזכה את הרשעים, שמחזירם למוטב, שראוי לעטור אותו בעטרת המלכות על ראשו, שראוי לבוא עתה לפני המלך והמלכה, כי המלך והמלכה שואלים עליו.
ז"א ומלכות הם קו ימין וקו שמאל. וכמו שקו שמאל דבינה אינו מתחבר עם קו הימין דבינה, זולת ע"י מסך דחיריק, שמעלה קו האמצעי, ז"א, כן אין המלכות מתחברת עם ז"א זולת ע"י מסך דחיריק שמעלה התחתון, הנעשה אליהם קו אמצעי, המייחד אותם זה בזה.
ומטרם שהתחתון מעלה מ"ן והמלכות בשמאל בלי ימין, אסור לינוק ממנה. אבל הרשעים יונקים ממנה וממשיכים ממנה החכמה מלמעלה למטה. ואחר שהתחתון העלה מ"ן וחיבר המלכות עם ז"א, אז אין לרשעים עוד מה לינוק מהמלכות, ורבים מהם חוזרים מחמת זה בתשובה ומתדבקים בזו"ן. ונמצא שהצדיק הזה שהעלה מ"ן, הוא שהחזירם בתשובה ע"י מעשיו, והמשיך להם נפשות דקדושה מזיווג זו"ן.
מי שהעלה מ"ן במסך דחיריק והחזיר את המלכות וחיבר אותה עם ז"א, ע"י זה השיב הרשעים מעוון והמשיך להם נפשות דקדושה. ראוי לעטור אותו בעטרת המלכות על ראשו, כי התחתון הגורם אורות לעליון, זוכה בעצמו באותו שיעור שגרם לעליון. וכיוון שע"י מ"ן שלו התחברה המלכות עם ז"א וקיבלה ג"ר, ע"כ זוכה גם הוא בג"ר, וכיוון שהוא גרם זיווג המלך ומטרוניתא, ע"כ ראוי להימצא שם. והמלך והמלכה שואלים עליו, שרוצים להשפיע לו כל מה שגרם להם.
מז) אז מזדמנים ב' עדות, מאלו עיני ה' המשוטטות בכל העולם, המלאכים המשגיחים על העולם, העומדים אחר הפרוכת, ומעידים עדות זו, ואומרים, הרי אנחנו עדים על פלוני בן פלוני, זהו שעשה נפשות למטה, נפשות הרשעים שהיו בצד האחר. אז התכבד הקב"ה בשמחה שלמה. אשרי חלקו, שגם אביו נזכר בזכותו לטובה. כי העידו פלוני בן פלוני.
מח) בה בשעה הזדמן ממונה אחד, הגזבר על צורות הצדיקים , בשימוש אותיות, בזיווג האותיות של השם, נקרא יהודיעם, שיש בו יה"ו מאותיות השם, והוא בכתר של זיווג האותיות י"ה של השם הקדוש, בדעת. ורומז הקב"ה לממונה, ומביא צורת אדם, שעשה נפשות הרשעים ומעמידו לפני המלך והמלכה. המלאך ההוא נמשך מקו האמצעי, ו' דהויה, המזווג ב' האותיות י"ה דהויה. ונאמר, בשימוש אותיות, בזיווג האותיות של השם, נקרא יהודיעם, שיש בו ג' אותיות יה"ו, שמורה על הו' המזווג י"ה, ויש בו דעת, ספירה העולה מזיווג י"ה של השם הקדוש. והוא בכתר של זיווג האותיות י"ה של השם הקדוש, כי כתר, פירושו ספירת הדעת, העולה משימוש י"ה, וע"כ נקרא יהודיעם.
מט) אמר רבי שמעון, אני מעיד עלֵי שמיים וארץ, שבשעה ההיא מוסרים לו צורת צדיק ההיא, כי אין לך צדיק בעוה"ז, שאין צורתו חקוקה למעלה תחת ידו של ממונה הזה. ומוסרים בידו של הצדיק ע' (70) מפתחות, שכל אוצרות אדונו בהם, שזה ז"ת דחכמה, אז המלך מברך לצורת צדיק, בכל הברכות שברך את אברהם, כשעשה נפשות הרשעים, כמ"ש, את הנפש אשר עשו בחרן.
נ) והקב"ה רמז לד' מחנות מלאכים עליונים, ולוקחים צורה ההיא והולכים עימה, והוא נכנס לע' עולמות גנוזים, שלא זכה בהם אדם אחר זולתו, כי אלו הגנוזים הם לאותם שעושים נפשות הרשעים. ואם בני אדם היו יודעים כמה תועלת וזכות זוכים בזכותם כשמזכים אותם בתשובה, היו הולכים אחריהם ורודפים אותם, כמי שרודף אחר החיים.
נא) עני מזכה בני אדם בכמה טובות, בכמה אוצרות עליונים, והוא אינו כמי שזיכה את הרשעים. מה בין זה לזה? אלא מי שמשתדל ועושה צדקה עם העני, הוא משלים חיים לנפשו, וגורם לו להתקיים וזוכה בזכותו בכמה טובות בעולם ההוא. ומי שמשתדל אחר הרשעים להחזירם בתשובה, הוא משלים יותר, כי עושה לצד האחר של אלוהים אחרים שייכנע ולא ישלוט, ומעביר אותו מממשלתו, עושה שהקב"ה מתעלה על כיסא כבודו, עושה לאותו רשע נפש אחר, אשרי חלקו.
נב) גוון האחר, הג', שנראה ואינו נראה בשעה שהשמש מאיר, בשעה שישראל מגיעים ל"קדושה דסידרא", לקדושת "ובא לציון גואל", אז גוון הג' שגנוז, יוצא, משום שקדושה זו היא קדושה שמקדשים ישראל יותר ממלאכים העליונים, שהם חברים עימהם. וגוון ההוא מאיר ונראה, בשעה שישראל מקדשים קדושה זו עד שמסיימים אותה, כדי שלא ישגיחו מלאכים העליונים ויענישו אותם למעלה, ולא יקטרגו עליהם.
ג' קדושות: א. קדושת יוצר. ב. קדושה של שמונה עשרה בחזרת שליח הציבור. ג. קדושה של ובא לציון. וב' קדושות הראשונות אנו מקבלים ע"י שמשבחים למלאכים, ואנו נעשים חברים עימהם, ומקבלים הקדושה במקום המלאכים למעלה. ואנו מקבלים הארת החכמה שבהן, מלמטה למעלה, כראוי להיות. אבל קדושה הג' של ובא לציון, לאחר התפילה, אנו ממשיכים הקדושה למקומנו, מלמעלה למטה, לא ע"י התדבקות במלאכים, והיא יתרה עליהם, כי עתה אנו ממשיכים מלמעלה למטה.
וכיוון שיש הארת החכמה בהארת הקדושה, שאסור להמשיכה מלמעלה למטה, כי אז יענישו אותנו המלאכים ויקטרגו עלינו, ע"כ מאיר עלינו גוון הג', הארת היסוד, המאיר בחסדים שבתוכם גנוזה הארת החכמה ואינה נראית, שאין בזה איסור להמשיך למטה. וכיוון שאנו משמשים רק בגוון הג', שהוא הארת החסדים שביסוד, אין פחד מעונש ומקטרוג המלאכים, שאינם מקפידים אלא רק על הארת החכמה הגלויה.
נג) אז יוצא הכרוז ואומר, עליונים ותחתונים הקשיבו, מי הוא גס רוח בדברי תורה, מי הוא שכל דבריו אינם אלא רק להתגאות בדברי תורה. משום שהאדם צריך להיות שפל בעוה"ז בדברי תורה, כי אין גאות בתורה אלא לעוה"ב. כי גניזת החכמה בתוך החסדים הנעשה בהארת היסוד, נבחן לענווה ולשפלות, כי אור החכמה גבוה וחשוב הרבה מאור החסדים. וגילוי החכמה נבחן לגאות ולגדלות. וכיוון שאנו מחויבים להמשיך הארת הקדושה רק בגוון הג', שהיא גניזת החכמה בתוך החסדים, ע"כ יוצא הכרוז, שאסור להתגאות בדברי תורה. אבל לעוה"ב, ששם מתקבל החכמה מלמטה למעלה, מותר להתגאות, להמשיך גילוי החכמה. ששם מתקבלת החכמה מלמטה למעלה.
נד) בקדושה זו צריכים להישמר ולגנוז אותה בינינו כדי שנתקדש בקדושה בראש ובסוף, יותר מאלו הקדושות שאומרים עימנו מלאכים העליונים. הקדושה שאנו מקדשים בשמונה עשרה. בשבח שאנו משבחים למלאכים העליונים שבזכות שבח הזה, עוזבים אותנו לבוא בתוך שערים העליונים, וע"כ אנו אומרים קדושה זו בלשון הקודש, הלשון שמשתמשים בו מלאכי השרת, ועוזבים אותנו לבוא באהבה בשערים שלמעלה, משום שאנו משבחים אותם בסדר שלהם, שאנו אומרים, וקרא זה אל זה. ומשום זה אנו מקבלים קדושה גדולה ונכנסים בשערים העליונים.
נה) ואין זה רמאות, שאינו בלב שלם אלא כדי לקבל קדושה, מה שאנו משבחים אותם, אלא מלאכים העליונים הם קדושים יותר מאיתנו, והם מקבלים יותר קדושה, ואם לא שאנו לוקחים ומושכים עלינו קדושות אלו ע"י השבח שאנו משבחים אותם, לא יכולנו להיות עימהם חברים, וכבוד הקב"ה לא היה נשלם למעלה ולמטה בזמן אחד, כי לא יכולנו לקבל קדושה העליונה, וע"כ ע"י השבח שאנו משבחים אותם, אנו משתדלים להיות עימהם חברים, ויתעלה כבוד הקב"ה למעלה ולמטה בזמן אחד.
נו) הקדושה שבסוף, ובא לציון, היא תרגום. וזה אפילו יחיד יכול לומר אותה מפני שהם דברי תרגום. אבל קדושה בדברי לשון הקודש, אינה אלא בעשרה, משום שלשון הקודש, מתחברת עימו השכינה, ובכל קדושה שהשכינה באה, אינה אלא בעשרה. שכתוב, ונקדשתי בתוך בני ישראל, בני ישראל הם בלשון הקודש ודאי, ולא שאר העמים שיש להם לשון אחר.
נז) הרי קדושת הקדיש, שהוא תרגום, למה אינו ביחיד? קדושת קדיש אינה כשאר קדושות, שהם משולשים, אלא קדושה זו היא עולה בכל הצדדים, למעלה ולמטה ובכל צדדי האמונה, ושוברת מנעולים וטבעות ברזל, וקליפות רעות, להתעלות כבוד הקב"ה על כל. ואנו צריכים לומר אותה בלשון של הס"א, ולענות בכוח גדול, אמן יהא שמיה רבא מבורך, כדי שיישבר כוח הס"א, והקב"ה יתעלה בכבודו על כל. וכשנשבר בקדושה זו הכוח של הס"א, הקב"ה מתעלה בכבודו, וזוכר את בניו, וזוכר את שמו. ומשום שהקב"ה מתעלה בכבודו בקדושה זו, אינה אלא בעשרה.
נח) ובלשון הזה של תרגום, נכנעת הס"א בהכרח, ונשבר כוחה, ומתעלה כבוד הקב"ה, ושובר מנעולים וטבעות ושרשרות חזקות, וקליפות רעות, והקב"ה זוכר את שמו ובניו. אשרי הם עם הקדוש, שהקב"ה נתן להם התורה הקדושה לזכות בה לעוה"ב.
נט) אמר רבי שמעון לחברים, אשריכם לעוה"ב. וכיוון שהתחלתי בדברי כתר מלכות העליונה, אני אומר עוד ורק בשבילכם, והקב"ה נותן לכם שכר בעולם ההוא, והבל ההוא של פיכם יעלה למעלה כאילו אתם אמרתם בעצמכם דברים אלו.