קסט) ברכו את ה'. את, רומז על המלכות, הנקראת את. את, זהו שבת של כניסת השבת, ליל שבת, מלכות. ברוך ה' המבורך. ברוך, הוא מוצָא הברכות ממקור החיים, והמקום שממנו יוצא כל שיקוי להשקות לכל, יסוד הבינה. ומשום שהוא מקור המשפיע באות הברית, ביסוד דז"א, קוראים אותו המבורך, שהוא הנביעה של הבאר. שהיסוד, הנביעה של מלכות הנקראת באר. וכיוון שהברכות מגיעות ליסוד דז"א, הרי ודאי שהבאר מתמלאת, שאינם נפסקים מימיו לעולם. החסדים הנקראים מים.
קע) וע"כ לא אומרים, ברוך את ה' המבורך, אלא ברוך ה', כי אם לא היה מגיע ליסוד דז"א, הנביעה ממקור העליון, מיסוד דבינה, לא היה מתמלאת הבאר כלל, המלכות. כי אין המלכות יכולה לקבל אלא מיסוד דז"א. וע"כ אומרים, המבורך, שהוא יסוד דז"א. מבורך, משום שמשלים ומשקה לעולם ועד, שזהו שבת של כניסת השבת, המלכות. ואנו מביאים הברכות במקום שנקרא מבורך, יסוד דז"א. וכיוון שמגיעות שם, כולן נמשכות לעולם ועד, המלכות. וזהו, ברוך ה' המבורך, עד היסוד דז"א, שנקרא מבורך, מגיעות הברכות מעולם העליון, בינה. וכולן נמשכות לעולם ועד, המלכות, להתברך ולהישקות ולהיות שלמה כראוי, מלאה מכל הצדדים.
קעא) ברוך, זהו מקור העליון, יסוד דבינה, שכל הברכות יוצאות ממנו. וכשהלבנה נשלמת אנו קוראים אותה ג"כ, ברוך, כלפי התחתונים. אבל ברוך שכאן, הוא מקור העליון. הויה, זהו אמצעי שבכל צדדים העליונים, ז"א, קו אמצעי. המבורך, זהו שלום בית, יסוד דז"א, שנקרא שלום, הנביעה של הבאר, להשלים ולהשקות הכול. לעולם ועד, עולם התחתון הצריך להתברך, והשמן והגדלות, השפע, הנמשך בברוך ה' המבורך, הכול בשביל לעולם ועד, שהוא המלכות.
קעב) וע"כ ברכה זו צריכים כל העם לברך, ובכניסת השבת, ברצון הלב ובשמחה צריכים להתחיל בהתחלה בברכה הזו, כדי שיתברך שבת הזה של כניסת השבת, שהוא ליל שבת, המלכות, מעם הקדוש כראוי, בברכה הזו.
קעג) כשמתחילים ישראל לברך, הקול הולך בכל הרקיעים המתקדשים בקדושת כניסת השבת. אשריכם עם קדוש, שאתם מברכים ומקדשים למטה, כדי שיתברכו ויתקדשו למעלה, כמה מחנות עליונים הקדושים. אשריהם בעוה"ז ואשריהם בעוה"ב. ואין ישראל מברכים ברכה זו, עד שמתעטרים בעטרות הנשמות הקדושות. אשרי העם שזכו להם בעוה"ז, לזכות להם בעוה"ב.
קעד) בלילה הזו, הוא תשמיש של החכמים, כשמתעטרים בנשמות הקדושות האלו. והכול אחד. ובכל מקום שתמצא בעניין זה לחכמים, פעם בדרך זה ופעם בדרך זה, הכול הוא אחד. בעת הזו שמתעטרים כולם בנשמות ורוחות חדשים קדושים, היתרים על ימות החול, אז הוא זמן התשמיש שלהם, כדי שימשיכו לתשמיש הזה המשכת קדושה במנוחה העליונה, וייצאו בנים קדושים כראוי.
קעה) סוד זה ניתן לחכמים. בשעה שנחלק הלילה בלילה זה של שבת, רוצה הקב"ה להיכנס לגן העדן. כי בימות החול הקב"ה נכנס בגן עדן התחתון שבעולם עשיה, להשתעשע עם הצדיקים השורים שם, ובשבת, בלילה של שבת, הקב"ה נכנס בגן עדן העליון, שבעולם הבריאה, מקור העליון, בינה. כי ג' עולמות בי"ע, הם בינה ותו"מ, והבריאה היא בינה.
קעו) משום שבימות החול, כל נשמות הצדיקים כולם שורים בגן עדן הארץ, וכשמתקדש היום בכניסת השבת, כל אלו המחנות של מלאכים הקדושים הממונים בגן עדן התחתון, כולם מעלים את הנשמות האלו, השורים בגן עדן התחתון, להביאם אל רקיע ההוא העומד על הגן, כי להיותם מעולם עשיה, אין להם רשות לעלות יותר מזה. ומשם, מזדמנים מרכבות קדושות המסבבים כיסא הכבוד של המלך, בריאה, ומעלים כל אלו הנשמות לגן עדן העליון, שבבריאה.
קעז) כיוון שרוחות האלו עולים לגן עדן העליון, אז רוחות אחרים קדושים יורדים לעוה"ז, להתעטר בעם הקדוש. אלו עולים לגן עדן העליון, ואלו יורדים להתעטר בעם הקדוש. כמו שיש עלייה לנשמות שבגן עדן, כן יש עלייה לעם הקדוש, שמתעטרים בנשמה יתרה.
קעח) גן עדן הארץ, ביום השבת, אינו ריק, בלא נשמות הצדיקים. אלא נשמות הולכות ונשמות באות, נשמות עולות ונשמות יורדות, נשמות הולכות מהגן, ונשמות אחרות באות לתוך הגן. כל אלו נשמות הצדיקים, המתלבנות להיטהר בימות החול, ועוד לא נכנסו לגן עדן התחתון, בשעה שנשמות אלו יוצאים מגן עדן, לגן עדן העליון, נכנסים אלו לגן עדן התחתון, והגן אינו נשאר ריק, והוא כמו לחם הפנים ביום הילקחו. ששׂמים אחרים במקומם.
קעט) כשחוזרים הנשמות מגן עדן העליון לגן עדן התחתון בימות החול, איך מתפשטים המקומות, לאורך ולרוחב ולרום, בתוך הגן, עד שיכיל כולן ואינו ניכר? הוא כעין ארץ הצבי שהייתה נמשכת לכל הצדדים, ולא היה ניכר. וכמו הצבי, שככל שגדל, גדל עימו עורו לכל צד ואינו ניכר. ויש כמה נשמות, שכיוון שעולות לגן עדן העליון, שוב אינן יורדות משם, ונשארות שם גם בימות החול.
קפ) נשמות עולות, ונשמות יורדות, שיתעטר בהן עם הקדוש. ובכניסת השבת, טרם שמתקדש היום, יש גלגול של הנשמות, אלו הולכות ואלו באות, אלו עולות ואלו יורדות. מי ראה כמה מרכבות קדושות המשוטטות לכאן ולכאן, כולן בשמחה כולן ברצון. נשמות האלו הן לעטר העם הקדוש, לעטר כמה צדיקים בגן עדן למטה, וזה נמשך עד השעה שעומד הכרוז וקורא מקודש מקודש. אז נמצא המנוחה והשקט לכל. והרשעים שבגיהינום, כולם נשקטים במקומם, ויש להם מנוחה. וכל הנשמות מתעטרים, שמשיגות ג"ר, אלו למעלה ואלו למטה. אשרי העם שחלק זה להם.
קפא) בחצות לילה של ליל שבת, שהחכמים מתעוררים לתשמיש שלהם, רוח העליון שהתעטרו בו בעת התקדש היום, הנה בשעה שהם ישנים במיטותיהם, ונשמות האחרות שלהם רוצות לעלות ולראות בכבוד המלך, אז רוח העליון, שירד בכניסת השבת, לוקח את הנשמה ועולים למעלה והנשמה האחרת מתרחצת בבשמים שבגן עדן, ורואות שם מה שרואות.
קפב) וכשיורד הרוח לשרות במקומו בחצות לילה, גם נשמה ההיא חוזרת למקומה, וצריכים החכמים לומר פסוק אחד, של התעוררות רוח ההוא העליון הקדוש של עטרת השבת, רוח ה' אלוקים עליי, יען משח ה' אותי לבשֵר ענווים. בלכתם ילכו ובעומדם יעמודו ובהינשאם מעל הארץ יינשאו. אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. משום שמתעטרים ברוח ההוא, בהתעוררות שלהם בחדוות התשמיש, ויהיה המשכת רוח העליון של שבת, בתשמיש של מצווה.