ריז) נשמת כל חי. נשמה שפורחת מחי העולמים, מיסוד דז"א, ומשום שהוא שלו, שממנו יוצאות כל הברכות ושורות בו, והוא משקה ומברך למטה, למלכות, נשמה הזו שיוצאת ממנו, יש לה רשות לברך למקום הזה, למלכות.
ריח) ע"כ פורחות נשמות מחי ההוא, יסוד דז"א, בכניסת השבת. אלו הנשמות שפורחות, מברכות ממש למקום שנקרא שֵם למטה, המלכות, שע"כ אומרים, נשמת כל חי תברך את שמך, למלכות, הנקראת שם. ומקום ההוא שהנשמות יוצאות ממנו, יסוד, מברך את המלכות, מלמעלה, ונמצא אשר שם הזה מקבל ברכות מלמטה ומלמעלה, ונכלל מכל הצדדים.
ריט) בימות החול, המלכות מקבלת ברכות משאר הנשמות, שמברכות אותה מלמטה. ביום השבת היא מקבלת ברכות מנשמות העליונות דאצילות המברכות אותה במ"ה (45) תיבות, כחשבון השם מ"ה. והתבאר, מ"י, עולם העליון, בינה. מ"ה, עולם התחתון, מלכות. מ"נשמת כל חי" עד המילה "האחרונים" הן מ"ה תיבות. ומ"ואילו פינו מלא שירה", עד המילה "ומלפנים" עולה שבח אחר, שהן חמישים תיבות, ואע"פ שאין עומדת שם מילה בחשבון, שאין שם סוף עניין שמורה על חשבון מיוחד, כי המילה "ומלפנים" היא באמצע העניין, עכ"ז עולה החשבון מ"י, חמישים תיבות. ומשם והלאה עולה שבח אחר לחשבון מאה תיבות, עד, בפי ישרים תתרומם, שהוא תשלום הכול, גדלות המלכות, שיש לה ע"ס, שכל אחת כלולה מעשר, והן מאה. שהוא מרכבה אחת על מה ששורה שלמות העליון, ז"א.
רכ) וכל שבח הזה, וכל דברים האלו, כולם איברים ידועים, מדרגות, בחשבון לתשלום השבת, ולהשלים מהם כראוי. אשרי העם היודעים לסדר השבח של אדונם כראוי. מכאן והלאה הוא סדר התפילה, כמו שניתקנה.