רסב) ויקחו לי תרומה מאת כל איש. משה, בשעה שהקב"ה הראה לו מעשה המשכן, היה קשה לפניו ולא יכול לעמוד בו. ועתה יש לנו לשאול כאן, אם הקב"ה נתן תרומה, המלכות, למשה בלבד, איך נתן אותה לאחר, ואמר, שלבני ישראל, יקחו תרומה זו?
רסג) אלא ודאי שנתן אותה למשה, ולא נתן אותה לאחר. ודומה למלך, שהיה בתוך עמו, ולא הייתה המלכה עם המלך. כל זמן שהמלכה לא הייתה עם המלך, אין העם קובע שיישאר אצלם, והם אינם יושבים לבטח. כיוון שבאה המלכה, שמחים כל העם ויושבים לבטח. כך בתחילה, אע"פ שהקב"ה עשה להם ניסים ואותות ע"י משה, עוד לא היו קובעים העם, שהקב"ה יהיה עימהם. כיוון שאמר הקב"ה, ויקחו לי תרומה, ונתתי משכני בתוככם, מיד קבעו כולם, שהקב"ה יהיה עימהם, ושמחו בעבודת הקב"ה. כמ"ש, ויהי ביום כַלות משה, שירדה כלַת משה לארץ. כי ע"כ כתוב כלׂת בחוסר ו', להורות על הכלה העליונה, המלכות, שירדה לארץ לשרות בישראל.
רסד) ויהי, בכל מקום הוא לשון צער. למה כתוב כאן, ויהי ביום? אלא ביום שהשכינה ירדה לארץ, נמצא עליה מקטרג, וכיסה עליה חושך ואפלה, כדי שלא תרד. אלף וחמש מאות ריבוא מלאכים מקטרגים נמצאו עליה, כדי שלא תרד. ירידת השכינה למטה לשרות על ישראל, הוא בגילוי הארת החכמה שבה. ונבחן ירידתה למטה, כמו המשכת החכמה מלמעלה למטה, הנמשך
רק ע"י שליטת קו שמאל בלי ימין. וע"כ נמצא אז מקטרג עליה, שכיסה אותה בחושך ואפלה, הבא עם שליטת השמאל. 1500 ריבוא מלאכים מקטרגים, הם הנמשכים מקו, וחצי קו, השמאליים של הג"ר. כי ג' הקווים, ג' אלפים ריבוא. נמצא קו השמאל אלף ריבוא. וחצי קו האמצעי 500 ריבוא. וזה מורה, שהן הדינים
של שמאל, והן הדינים של קו אמצעי, נגלו
עליה, להסתיר הארת החכמה שבה, שלא תוכל
לרדת למטה.
רסה) בזמן ההוא נמצאו כל קבוצת מלאכים העליונים לפני הקב"ה. אמרו לפניו, ריבון העולם, כל זיו וכל אור שלנו הוא בשכינת כבודך, ועתה תרד אל התחתונים, שתתפשט הארת החכמה שבה מלמעלה למטה, שאז ייחשך אורה. בשעה ההיא התחזקה השכינה, שהתייחדה עם ז"א, ונכללה בהכרעה שלו, שהארת השמאל בכל מקום לא תאיר אלא מלמטה למעלה. ואז שברה החושך והאפלה, כמי ששובר חניתות חזקות, מזיקים גדולים, וירדה לארץ. כיוון שראו כולם זה, פתחו ואמרו, ה' אדוננו, מה אדיר שמך בכל הארץ. אדיר ודאי, ששברה כמה חניתות וכוחות חזקים, וירדה לארץ ושלטה בכל. וע"כ כתוב, ויהי, שמורה על צער, שקיבלו כמה צבאות ומחנות מלאכים ביום שכלת משה ירדה לארץ.
רסו) משום זה לא כתוב, ויקחו לי ותרומה, אלא, ויקחו לי תרומה, להראות שהכול אחד בלי פירוד. שהשכינה, הנקראת תרומה, אחד עם "לי", בלי פירוד, ומעשה המשכן כעין של מעלה, זה כנגד זה, לכלול השכינה בכל הצדדים למעלה ולמטה. כאן בעוה"ז, מעשה המשכן, הוא כמעשה הגוף, שיהיה ראוי לכלול רוח בתוכו, שזו היא השכינה, שנכללה למעלה ולמטה, והיא רוח הקודש.
רסז) לעולם נמשכת השכינה ונכנסת תוך הגוף, המשכן, שישרה המוח תוך הקליפה, שהמשכן וכלים הם כמו קליפה אל השכינה, שהיא המוח, הכול כמו שראוי. ורוח הקודש הזה, השכינה, נעשה בתוך הגוף, שיכלול בתוכו רוח אחר עליון דק המאיר, ז"א, המתלבש תוך השכינה. והכול מתאחד כך ונכלל זה בזה, ונכנס זה בתוך זה, עד שמתאחדים ומתלבשים בעוה"ז, שהיא קליפה אחרונה בחוץ.
שכל עליון מתלבש בתחתון. העליון כמו מוח והתחתון קליפה אליו. עד שהתחתון ביותר מתלבש בקליפות הטמאות ממש. וגם הקליפות הם זה תוך זה עליון בתחתון, עד שתחתון האחרון מהקליפות מתלבש תוך כדור הארץ של עוה"ז. ונמצא עוה"ז קליפה אחרונה מבחוץ לכולם.
רסח) קליפה החזקה של הטומאה היא בפנים הקליפה של עוה"ז, כמו האגוז, שהקליפה שמבחוץ אינה חזקה. הקליפה הירוקה שעל האגוז, שהיא רכה. הקליפה שהיא מבפנים ממנה, הוא קליפה חזקה קשה כעץ. כן כדור הארץ עצמו היא קליפה קלה, והקליפה שבתוכה היא קליפה הקשה. אף למעלה הוא כך, קליפה הקשה הוא רוח אחר השולט בגוף. לפנים ממנו יש קליפה קלה. ולפנים ממנו הוא המוח, שהוא השכינה, שהוא הנפש. ובתוכה ז"א, הרוח.