תח) הכרובים הם זהב, משום שיוצא מצד הזהב. ולא התערב בהם כסף ולא גוון אחר. וזהו זהב ירקרק, הזהב שבראש המלכות. במשכן מתערבים הגוונים זהב וכסף יחד, שכסף וזהב, ימין ושמאל, נכללים זה בזה, שיהיה סוד העליון באחד. עוד התערב עימהם נחושת, ת"ת, שיהיה עימהם, וללכת ביניהם בכל הצדדים, כל ג' קווים. שיימצא השלמות בכולם כאחד, כמ"ש, זהב וכסף ונחושת.
תט) זהב חזר לכסף וכסף לזהב. קו ימין, כסף, נכלל בקו שמאל, זהב, וכן זהב בכסף, והכול נכלל יחד ובמקום אחד. בג' גוונים חזרו. כשנצרך לשמחה ולא דין, הוא זהב, שמאל. וכשנצרך לרחמים, חסד, הוא כסף, ימין. וכשנצרך כוח הדין, כדי להכניע השמאל שיתחבר בימין, הוא נחושת, ת"ת, קו אמצעי.
תי) וע"ז הסתכל משה במעשה נחש הנחושת, כמ"ש, ויעש משה נחש נחושת, והיה יודע המקום של היתוך הזהב, הכנעת קו שמאל לימין, ע"י דינים של נחושת, קו אמצעי, משום שהנחש מלשון נחושת, והיה יודע מקומו. שהרי הקב"ה לא אמר לו, אלא, עשה לך שרף, והוא בא ועשה נחש נחושת.
תיא) אלא היה יודע המקום, שהוא עיקר הדבר. כי מתחילה כתוב, וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים. וכתוב, נחש שרף, משום שהשורש שלהם היה נחש הקדמוני. ומשום שמשה היה יודע העיקר והשורש והיסוד ממקום ההוא, עשה נחש וסמך עליו. משום שישראל חטאו בלשונם, כמו הנחש, שכתוב, וידבר העם באלוקים ובמשה. וע"כ, וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים.
תיב) ומשה לא הלך אלא אחר השורש, שהוא הנחש, ועשה נחש נחושת באופן זה שצריך לו, כי מקומו הוא נחושת. והקב"ה לא אמר לו ממה שיעשה, ומשה הסתכל ועשה אותו מנחושת, כמו שצריך למקומו. כמ"ש, ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס, על רשימה שלמעלה, הדינים של קו האמצעי, ששם המקום שלהם.
תיג) בכל מקום הולך נחש הזה אחר אשת חיל, המלכות, ואשת זנונים, הקליפה, רוצה לתקן את עצמה כאשת חיל, ואינה יכולה. אשת חיל, הרשימה והאות שלה הוא אות ה' וכך ראוי לה. אשת זנונים, הרשימה והאות שלה צריכה להיות ה', אבל לא ניתקנה להיות כך, ואות שלה ק'. כי האות שלה ניתקנה בתיקון של אות ה', כמו הקוף אצל בני אדם, שהולך אחר בני אדם להידמות להם, ואינו מתוקן לעשות זה. כעין זה עשה משה נחש ההוא על רשימה שראוי לו. ותמיד ניתקן להרע. ועליו חטא אדם וגורש מגן עדן, שהיה שם מקום דירתו כעין מדור של מעלה.