תמג) דין עונשי הגיהינום הוא לדון שם את הרשעים. למה הם נידונים בדינו של גיהינום? אלא הגיהינום הוא אש דולק ימים ולילות, כעין הרשעים המתחממים באש יצה"ר לעבור על דברי תורה, בכל חימום שמתחממים ביצה"ר, כך שורף בהם האש של הגיהינום.
תמד) פעם אחת לא נמצא היצה"ר בעולם, שהכניסו אותו תוך טבעת של ברזל בנקב של תהום הגדול. וכל עת ההוא כבה האש של הגיהינום ולא שרף כלל. חזר היצה"ר למקומו, ורשעי עולם התחילו להתחמם בו, התחיל בוער גם האש של הגיהינום. כי הגיהינום אינו שורף אלא בכוח החום של יצה"ר של הרשעים, ובחום ההוא, האש של הגיהינום שורף ימים ולילות ואינו שוקט.
תמה) ז' פתחים הם בגיהינום. וז' מדורים יש שם. ז' מיני רשעים הם, רע, בְלייַעל, חוטא, רשע, משחית, לץ, יהיר. וכולם יש כנגדם מדורים בגיהינום, כל אחד ואחד כראוי לו, וכפי אותה מדרגה שחטא בה הרשע, כך נותנים לו מדור בגיהינום.
תמו) ובכל מדור ומדור, יש מלאך ממונה על מקום ההוא, תחת ידו של דוּמה. וכמה אלף וריבוא מלאכים עימו הדנים את הרשעים, לכל אחד ואחד כפי שראוי לו באותו מדור שהוא שם.
תמז) האש של גיהינום שלמטה, באה מאש של הגיהינום של מעלה, מנהר דינור, ובאה לגיהינום של מטה ושורף, באותו התעוררות החום של הרשעים, שמחממים עצמם ביצה"ר. וכל אלו המדורים שורפים שמה.
תמח) יש מקום בגיהינום אשר המדרגות שמה נקראות צואה רותחת. ושם הוא הזוהמה של הנשמות המיטנפות מכל זוהמה של עוה"ז, ומתלבנות ועולות, ונשאר הזוהמה שם, ואלו מדרגות רעות שנקראות צואה רותחת ממונות על זוהמה ההוא. ואש של גיהינום שולטת בזוהמה הנשאר.
תמט) ויש רשעים שמיטנפים בעוונותיהם תמיד ואינם מתלבנים מהם, ומתו בלא תשובה, וחטאו והחטיאו אחרים, והיו קשי עורף תמיד, ולא נשברו לפני אדונם בעוה"ז. אלו נידונים שם בזוהמה ההוא ובצואה ההיא הרותחת ואינם יוצאים משם לעולם. אלו שמשחיתים דרכם על הארץ, ואינם חסים על כבוד אדונם בעוה"ז, כל אלו נידונים שם לדורי דורות ואינם יוצאים משם.
תנ) בשבתות וראשי חודשים ובזמנים ובחגים, נשקט האש באותו המקום ואינם נידונים. אבל אינם יוצאים משם כשאר הרשעים שיש להם מנוחה. כל אלו המחללים שבתות וזמנים, ואינם חסים על כבוד אדונם כלל, שישמרו אותם, אלא מחללים בפרהסיה בגלוי, כמו שהם אינם שומרים שבתות וזמנים בעוה"ז, כן אין שומרים אותם בעולם ההוא ואין להם מנוחה.
תנא) שומרים בגיהינום שבתות וזמנים, באונס. נגד רצונם. אלו הם עכו"ם, שלא הצטוו, ואינם שומרים שבת בעוה"ז, שומרים אותו שם באונס. אבל רשעים המחללים שבתות אין להם מנוחה שם.
תנב) בכל כניסת השבת כשהיום מתקדש, הולכים כרוזים בכל אלו המדורים של הגיהינום: הסתלקו הדינים של הרשעים, כי המלך הקדוש בא והיום התקדש, והוא מגן על הכול. ומיד הדינים מסתלקים ויש מנוחה לרשעים. אבל מאלו שאינם שומרים שבת, לעולם אין אש של הגיהינום מסתלק מהם. וכל הרשעים שבגיהינום שואלים עליהם, למה השתנו אלו מכל הרשעים שכאן, שאין להם מנוחה? ובעלי הדין משיבים להם, אלו הם הרשעים שכפרו בהקב"ה, ועברו על התורה כולה, משום שלא שמרו שבת שם, בעוה"ז, ומי שאינו שומר שבת הוא כאילו עובר על התורה כולה, משום זה אין להם מנוחה לעולם.
תנג) ואלו הרשעים, כולם יוצאים ממקומם, וניתנה להם רשות ללכת לראות אותם. ומלאך אחד ששמו סנטריאל, הולך ומוציא גוף ההוא שלהם, ומביאו לגיהינום לעיני הרשעים, ורואים אותו שמעלה תולעים, והנשמה שלהם שאין לה מנוחה באש של הגיהינום.
תנד) וכל אלו הרשעים אשר שם מסבבים הגוף ההוא, ומכריזים עליו, זהו פלוני הרשע, שלא חס על כבוד אדונו, כפר בהקב"ה, וכפר בכל התורה כולה. אוי לו, טוב לו שלא היה נברא, ולא יבוא לדין הזה ולביזיון הזה. כמ"ש, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואִשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר. כי תולעתם לא תמות, מהגוף. ואִשם לא תכבה, מהנשמה. והיו דראון לכל בשר, כלומר והיו די ראון, שכל הרשעים שבגיהינום אשר שם יאמרו, די ראייה זו. כי לא יוכלו לסבול.
תנה) שבת הוא כנגד כל התורה כולה, והתורה היא אש, ומשום שעברו על אש של התורה, הרי אש של הגיהינום שורף בהם, שאינה נשקטת מעליהם לעולם.
תנו) אח"כ כשהשבת יוצא, בא מלאך סנטריאל, ומחזיר את גוף ההוא לקברו, ונידונים שניהם, זה בבחינתו וזה בבחינתו. וכל זה הוא בעוד שהגוף נמצא בקיומו, כי כיוון שהגוף כבר נרקב, אין לגוף כל אלו הדינים. והקב"ה, ולא יעיר כל חמתו, כתוב בו
תנז) כל הרשעים שבעולם, בעוד שהגוף שלם בכל איבריו תוך הקבר, נידונים הגוף והרוח, כל אחד בדין הראוי לו. כיוון שהגוף התעכל, נשקט דינו של הרוח. מי שצריך לצאת מגיהינום, יוצא. ומי שצריך שיהיה לו מנוחה, יש לו מנוחה. ומי שצריך להיות אש ועפר תחת רגלי הצדיקים, הוא נעשה כן. כל אחד ואחד כראוי לו. נעשה לו אחר שנפטר מדינו של גיהינום.
תנח) וע"כ, כמה טוב להם, בין לצדיקים ובין לרשעים, שיהיה הגוף שלהם דבוק בארץ כדי שירקב בעפר בזמן קצר, ולא להיות בקיומו זמן מרובה, וידונו הגוף והנפש והרוח זמן ארוך, תמיד. כי אין לך כל צדיק וצדיק בעולם, שאין לו דין הקבר, משום שמלאך ההוא הממונה על הקברים, עומד על הגוף ודן אותו בכל יום ויום. אם לצדיקים כך, לרשעים על אחת כמה וכמה.
תנט) ובזמן שהגוף מתעכל ונרקב בעפר, הרי הדין נשקט מכולם, גם מרוח ונפש. חוץ מאלו חסידים עמודי העולם, שאין להם דין הקבר ומותר להם להיקבר בארון, שהם ראויים להעלות נשמתם מיד למקום העליון הראוי להם. ומועטים הם בעולם.
תס) כל המתים שבעולם כולם מתים ע"י מלאך המחבל, חוץ מאלו שמתים בארץ הקודש שאינם מתים על ידו, אלא ע"י מלאך של רחמים השולט בארץ.
תסא) מהו השבח למשה ולאהרון ומרים, שכתוב בהם שמתו, על פי ה'. ללמד שאלו לא מתו ע"י מלאך המחבל הזה. והרי אתה אומר שכל העולם המתים בארץ ישראל אינם מתים על ידו של זה.
תסב) ודאי שהשבח של משה ואהרון ומרים היה יותר מכל בני העולם. כי הם מתו בחוץ מארץ הקדושה, וכולם מתו ע"י מחבל, חוץ ממשה, אהרון ומרים, שלא מתו אלא ע"י הקב"ה. אבל אלו שמתים בארץ הקדושה, אינם מתים ע"י מחבל, כי ארץ הקדושה אינה עומדת ברשות אחרת, אלא ברשות הקב"ה בלבדו.
תסג) וע"כ כתוב, יחיו מתיך נבֵלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר. יחיו מתיך, אלו שמתים בארץ הקדושה, שהם מתים של הקב"ה, ולא מאחר, שאין שולט שם ס"א כלל, וע"כ כתוב, מתיך, של הקב"ה. נבלתי יקומון, אלו שמתו בארץ אחרת נוכריה, ע"י מחבל ההוא.
תסד) וע"כ נקראים נבלה שכתוב עליהם, נבלתי יקומון, כי כמו נבלה מטמאת במשא, אף אלו שמתים מחוץ לארץ הקדושה מטמאים במשא. וע"כ הם נבלה. כל שחיטה שנפסלה נקראת נבלה, משום שהשחיטה היא מס"א, כי מיד שנפסלה שורה עליה ס"א, ומשום שהוא שלו ושורה עליה, נקראת נבלה. וכמ"ש, נבל כי כשמו כן הוא, ונבל שמו ונבלה עימו. שהס"א שורה עליו.
תסה) וע"כ בכל מקום שהס"א שורה, נקרא המקום נבלה. כי מנוול זה אינה שורה אלא על מקום פסול, וע"כ שחיטה שנפסלה הוא שלו, ונקראת על שמו. ומשום זה המתים, שהם מחוץ לארץ הקדושה תחת רשות אחרת, והס"א שורה עליהם, נקראים נבלה.
תסו) הקיצו ורננו שוכני עפר. שוכני, פירושו דיירים ישנים, ולא מתים, ומי הם? אלו הם ישני חברון שהם לא מתים אלא ישנים. וע"כ כתוב בהם גוויעה, כמי שגווע ויש בו כוח להתנער. אף כן אלו ד' זוגות חברון ישנים הם ולא מתים, וכולם עומדים בקיומם בגופים שלהם, ויודעים סתרים נעלמים יותר משאר בני אדם. הגופים שלהם גנוזים בפתח גן עדן. כי פתח גן עדן הוא במערת המכפלה. ואלו הם שוכני עפר. וע"ז, כל אלו שנשמתם יצאה בארץ הקדושה אינה יוצאת ע"י מחבל ההוא, שאינו שולט שם, אלא ע"י מלאך של רחמים, שארץ הקדושה עומדת בחלקו.