תקלו) רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך, והיה בעל חמורים אחד מחַמר אחריהם. אמר רבי יוסי לרבי חייא, יש לנו לעסוק ולהשתדל בדברי תורה, כי הקב"ה הולך לפנינו, וע"כ הוא הזמן לעשות לו תיקונים, שיהיה עימנו בדרך הזה. מחמר, דרכו לדקור עם עץ את החמורים, שימהרו ללכת.
תקלז) פתח רבי חייא ואמר, עת לעשות לה' הפֵרו תורתך. כי בכל זמן שהתורה מתקיימת בעולם ובני אדם עוסקים בה, כביכול, הקב"ה שמח במעשי ידיו, ושמח בעולמות כולם, ושמיים וארץ עומדים בקיומם. ולא עוד אלא שהקב"ה מקהיל כל הפמליה שלו, ואומר להם, ראו העם הקדוש שיש לי בארץ, שהתורה מתעטרת בזכותם, ראו מעשי ידי, שאתם אמרתם עליו, מה אנוש כי תזכרנו. והם, כשרואים שמחת אדונם בעמו, מיד פותחים ואומרים, ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ.
תקלח) ובשעה שישראל מתבטלים מתורה, כביכול, תש כוחו, שכתוב, צוּר ילדך תֶשׁי. ואז כתוב, וכל צבא השמיים עומדים. וע"כ עת לעשות לה'. שהצדיקים האלו שנשארו, יש להם לאזור מותניים, ולעשות מע"ט, כדי שהקב"ה יתחזק בצדיקים, ובמחנות וגדודים שלו, משום שהפרו תורתך, ואין בני העולם עוסקים בה כראוי.
תקלט) מוליך החמורים, שהיה מחמר אחריהם, אמר להם, בבקשה מכם, שאלה אחת אני רוצה לדעת. אמר רבי יוסי, ודאי, הדרך מיתקן לפנינו, שאל שאלתך. אמר, מקרא זה, אם היה כתוב, יש לעשות או נעשה, הייתי אומר כך, אך מהו עת לעשות? ועוד, כתוב, לעשות לה', לפני ה' היה צריך לכתוב, מהו לעשות לה'? אמר רבי יוסי, בכמה אופנים הדרך מיתקן לפנינו. אחד, שהיינו שניים, ועתה אנו שלושה, שהשכינה נכללה עימנו. ואחד, שחשבתי, שאין אתה אלא כאילן יבש, ואתה רענן כזית. ואחד שיפה שאלת. וכיוון שהתחלת הדבר אמור.
תקמ) עת לעשות לה', כי יש עת ויש עת, עת לאהוב ועת לשנוא. עת למעלה, האמונה, המלכות, שנקראת עת. וזה נקרא עת רצון. וזהו שמחויב האדם לאהוב את ה' תמיד, כמ"ש, ואהבת את ה' אלקיך. וע"ז, עת לאהוב, שזו היא עת, שהאדם מחויב לאהוב.
תקמא) ויש עת אחרת, שהיא אלוהים אחרים, שהאדם מחויב לשנוא אותו, ולא ימשוך ליבו אחריו. וע"כ עת לשנוא. ומשום זה כתוב, דבר אל אהרון אחיך, ואל יבוא בכל עת אל הקודש.
תקמב) בזמן שישראל עוסקים בתורה ובמצוות התורה, עת, האמונה הקדושה, המלכות, מיתקנת בתיקוניה, ומתקשטת בשלמות כראוי. ובזמן שישראל אינם עוסקים בתורה, כביכול, עת ההוא אינה בתיקוניה, ואינה נמצאת בשלמות, ולא באור. ואז, עת לעשות לה'.
תקמג) מהו עת לעשות לה'? כמ"ש, אשר ברא אלקים לעשות. אשר מהו לעשות, הוא שנשארו גופים של שדים שלא נעשו, משום שהתקדש היום, ונשארו לעשות, להיותם רוחות בלי גופים. אף כאן עת לעשות, העת נשארה בלי תיקון ובלי שלמות. משום שהפרו תורתך, שהתבטלו ישראל למטה מדברי תורה. כי עת ההוא נמצאת כך, או שמתעלה או שיורדת, בגלל ישראל. שאם עוסקים בתורה מתעלה. ואם מתבטלים מתורה, יורדת.
תקמד) אמר רבי יוסי, ודאי לא לפי כבודך לחמר אחרינו. אשרי הדרך הזה, שזכינו לשמוע זה. אשרי הדור שרבי שמעון שורה בתוכו, שאפילו בין ההרים נמצא שם החכמה. ירדו רבי יוסי ורבי חייא מחמוריהם, והלכו שלושתם בדרך.