תקעב) שולחנו של אדם צריך שלא יהיה ריק, שאין הברכה נמצא על שולחן ריק, אלא במקום שלם. כמ"ש, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. אחר שכבר שלם בחכמה, נותנים לו חכמה. וכן, נותן חכמה לחכמים. ע"ז השולחן של לחם הפנים, שאינו נמצא ריק, שכתוב, ונתת על השולחן לחם פנים לפניי תמיד.
תקעג) תנאים ואמוראים היאספו כולכם, כי הגיע השעה לתקן בה הכלים של המלך, להאיר שייתקנו לפניו, שהם: משכן, מנורה, שולחן, מזבח, כיור וכנו, ארון, כפורת וכרובים. והכול ניתקן בשקל. ומשום זה ציווה לישראל, זה ייתנו.
תקעד) קם תנא אחד ואמר: משה, ודאי כך הוא, ולך ציווה לעשות הכול, שכתוב, ועשית מנורה. ועשית שולחן. וכך הכול, וראה ועשה. ומכולם לא התקשה לך לעשות אלא ג' דברים, הרשומים באותיות שמך, משה, שהם מנורה שקלים החודש, למה התקשה לך?
תקעה) אמר לו, זקן זקן, אתם לומדים קושי זו שהתקשה לי מהכתוב, מִקשָה תיעשה המנורה. כי תיעשה המנורה, משמע שתיעשה מעצמה, שמשה לא היה יכול לעשותה. ודאי, הכלי של הקב"ה הוא השכינה, שהיא כלי לשמש לבעלה, לז"א, היא המנורה שלו, שכתוב בה, שׁבע ביום הללתיך, שהם, הגדולה והגבורה והתנהי"מ, שהיא כלולה משבע.
תקעו) המנורה היא משבע מדרגות אלו. שלושת קני מנורה מצידה האחד, הם גוף, ת"ת, וב' זרועות המלך, חו"ג. המלכות היא נר מצווה להאיר בהם, רביעית אליהם. ושלושת קני המנורה מצידה השני, הם ב' שוקיים נו"ה, וברית יסוד. והמלכות היא נר מערבית להאיר בהם. שהמלכות בב' בחינות, רביעית אחר חג"ת, שאז ב' מאורות הגדולים. והיא שביעית אחר נה"י, שמקבלת מיסוד. מנורה של המלך נקראת המלכות. והיא נר להאיר בו נר מצווה, שרביעית לחג"ת, שמשם מקבלת חכמה, שכתוב בו, מצוות ה' ברה מאירת עיניים, חכמה המכונה אור עיניים.
תקעז) וראש המנורה, בינה, ה"ר, ג"ר דבינה, או"א עילאין, שיש לה בז"ת שלה, ישסו"ת, שלושה קנים בצורה זו של אות ה', שהיא ג' ווים, והם ג' אבות חג"ת. ה"ת יש לה ג' קנים שנִיים בצורת ה', שהם נה"י. ו' הוא אמצעה של המנורה, ז"א, בן י"ה, כי ז"א הוא קו האמצעי, המכריע בין ב' קווים דבינה. על שמו היא נקראת בינה, כי בינה היא אותיות בן יה. ז"א כולל שישה קנים למטה, במקומו עצמו, בחשבון ו' שבו' קנים שלו.
כשז"א עולה לישסו"ת, שהם חג"ת נה"י דבינה, הם מאירים לו במנורה, שחג"ת הם ג' קנים ימניים ה"ר דהוי"ה, וז"א אחריהם ומקבל מהם, שהוא ו' דהוי"ה, קו האמצעי, ונה"י הם ה"ת דהוי"ה, שמאירים לו מצד שמאל. והשם הוי"ה מתחלק בין או"א, ג"ר דבינה, י' דהוי"ה, ובין ישסו"ת, ז"ת דבינה, הו"ה דהוי"ה. ובעת שהמלכות עלתה לבינה, בי' שנכנס באור הבינה והתמעט האור ונעשה אויר, הנה אע"פ שלעת גדלות הבינה, חוזרת ויורדת למקומה, הנה זה אמור רק בישסו"ת ולא באו"א עילאין, שבהם נשארה המלכות קבועה ואינה יוצאת מאויר שלהם לעולם, והיא נעשתה למלכות דאו"א, לי' דהוי"ה. ונודע שמלכות העליון הוא כתר לתחתון. נמצא, שהמלכות נעשתה כתר אל ישסו"ת. הרי שבעת שז"א עולה לבינה לקבל ממנה במנורה, נמצא המלכות לכתר שלו, כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה, להיותה כתר דישסו"ת.
תקעח) י', אשת חיל עטרת בעלה, עטרה של ספר תורה, ז"א, כצורת ז', שהיא י' על ו', כלומר כתר על ו', על ז"א. מצד עוה"ב, בינה, אין המלכות כלי אליו, ולא משמשת לו אלא עטרה על ראשו. אבל בעוה"ז, שהוא המלכות מבחינתה עצמה במקומה, היא כמו הוה"י, שצירוף הזה מורה, שהיא כלי תחתיו, והיא השימוש שלו בכל ספירה שלו, ובכל איבר שלו, ובכל מידה שלו. כלומר, שהמלכות משמשת לז"א לגלות כל בחינותיו של ז"א, המכונים ספירה איבר מידה.
תקעט) ומשום זה י', המלכות, לפעמים תחת ז"א, ולפעמים על ראשו, ולפעמים באמצע. על ראשו, היא הי' של הוי"ה, כמ"ש, אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. וזהו שכתוב, להעלות נר תמיד, שהיא י' על הו"ה מצד המנורה, או"א על ישסו"ת, שמלכות דאו"א היא כתר לז"א, מצד עלייתו לישסו"ת, שניתקן במנורה.
באמצע ז"א, היא מחצית השקל, שהיא גדולה כמוהו, ושניהם ב' חצאי הגוף, שז"א חצי הימין דבינה, והמלכות היא חצי השמאל דבינה. ואז נקראת מחצית השקל. כמ"ש, זה ייתנו, מחצית השקל בשקל הקודש. והיא כעין הוי"ה שהי' היא באמצע אחר הו', וקודם לה"ת, שהיא נה"י, משום שמקבלת אז מחג"ת דז"א שהוא ו', רביעי לאבות.
בסוף ז"א, במשכן, היא כעין הוה"י, שירדה תחת היסוד שבה"ת. וניתקנה שם לפרצוף שלם. והכתוב, חמש אמות אורך, הוא מצד ה"ר. וחמש אמות רוחב, מצד ה"ת. אמה היא ו', ז"א. וחצי האמה היא י', המלכות העומדת בסוף, והכול נרמז באות ו', ז"א, או שהיא כתרו, או באמצעו, או בסופו.
תקפ) וכתוב, אני ראשון ואני אחרון ומבלעדיי אין אלקים. שאני ראשון, היא המלכות בעת שהיא כתר על ראש ז"א. ואני אחרון, בעת שהיא נקודה בסוף ז"א. ובלעדיי אין אלקים, בעת שהיא באמצע ז"א, רביעית לאבות, אחר חג"ת. ונרמזת בשם הזה, יוד הי ויו הי, שיש כאן י' בראש, וי' באמצע הויו, וי' בסוף אחר הה'. וכל שם ששולט ה' על י', היא נוקבא מצד השמאל. אע"פ שמצד אות יוד היא בראש השם, זכר, עכ"ז, כיוון שאחר ב' אותיות ה' של השם היא בסוף, הי הי, היא נידונה אחר הרוב, והיא נוקבא. אלא הי' שעל ה' הוא כתר, תחת ה' היא שימוש, ומכ"ש תחת ו'.
תקפא) ומשום שאיני עושה קיצוץ ופירוד בייחוד העליון, שבבינה, והכול ייחוד אחד, ע"כ התקשה לי לעשות ג' הדברים מנורה שקלים החודש, שהם המלכות, שבמנורה היא כתר ז"א, ובשקלים והחודש היא באמצע שלו. והקב"ה היודע כל המחשבות, אמר, אחר שזה התכוון לטוב, שלא לעשות קיצוץ ופירוד, ע"כ תיעשה המנורה מעצמה, כמו השכינה, תיעשה מעצמו של הקב"ה בלי פירוד. שאר הכלים של המשכן, שבהם השכינה היא שימוש, בסוף ז"א, כתוב, ויעש בצלאל. ולא היה צריך שתיעשה מעצמה.
כי אין השכינה בכתר לז"א אלא ע"י עלייתה לבינה, בי' שנכנס לאור והתמעט האור לאויר, ומיעוט הזה הוא קיצוץ הג"ר מבינה, וע"כ לא היה יכול משה לעשות זה, כי לא היה יכול לעשות קיצוץ למעלה בבינה. וכן המלכות כשהיא באמצע ז"א, במחצית השקל, וכן החודש, הנה אז המלכות חצי גוף ונפרדת מז"א, חכמה בלי חסדים. וע"כ לא היה יכול משה לעשות פירוד בין ז"א למלכות. וזהו שתיעשה מעצמה, ע"י ז"א. אבל שאר הכלים שבמשכן, שבהם המלכות בסוף הז"א, ושימוש אליו, אין שם קיצוץ ופירוד, אלא להיפך, שהיא ייחוד, וע"כ היה יכול בצלאל לעשותה.
תקפב) ובכל מקום שהשכינה התחתונה היא עטרה על עמוד האמצעי, ז"א, בעת שנלקחת מהבינה, עוה"ב, בעת שהמלכות עולה לבינה בי' שנכנסת באויר, ודאי שאז אין ידיעה לאדם בהקב"ה וכל המידות שלו, מחמת שהבינה התמעטה אז לו"ק, עד שייכנס בשער הזה שכתוב עליו, זה השער לה'. כלומר באות ל', הרומזת על מגדל פורח באויר, שהי' שנכנסה באויר, חזרה ויצאה משם, שאז חוזרים הג"ר דבינה ושל ז"א, ואז יש ידיעה בדעת.
תקפג) מבחינת מה שהיא באמצע ז"א, היא כלולה מכל הספירות ומכל האותיות של שמות המפורשים והנסתרים, שהיא מקבלת מכולם ונכללים בה. ומבחינת מה שהיא בסוף ז"א, היא נקודה תחת כל אות ואות, שהיא שימוש תחת בעלה, ז"א. כי משם נבנית לזיווג עם ז"א. ומבחינת מה שהיא עטרה על ראש ז"א, היא מצד הטעמים שמעל האותיות.
היא נקודה, כגון נקודת הסגול, תחת ברכי המלך, תחת נה"י דז"א, המכונים ברכיים. כמ"ש, והארץ הדום רגליי. המלכות שנקראת ארץ. והיא באמצע עם ז"א, שנקראת אז מחצית השקל, חצי גוף, בנקודת השורוק, מלאפום, שהיא באמצע הו'. והיא עטרה על ראשו מצד הטעם שנקרא סֶגולתָא, שהוא מעל האותיות.
תקפד) כשזורקים ומסמיכים המלכות לבינה, המכונה שופר, הולכת ונעשית הטעם סגולתא. שבעת ההיא, היא כתר על ראש המלך, ז"א. כמ"ש, כתר ייתנו לך ה' אלקינו. היא ידועה אז, באותו שלומדים, במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. שזה או"א עילאין, שבהם אסור החקירה והדרישה. שהמלכות נכללה בהם ונעשתה למלכות שלהם. ובה נודע שהוא ראשון למעלה בכתר, שהיא טעם סגולתא, ממעל האותיות. והוא אחרון בסגול, תחת האותיות. ומבלעדיו אין אלקים, בשורוק, שבאמצע האותיות, שאז מאירה בהארת החכמה.
תקפה) מי שמתדבק במלכות למטה מאותיות, היא מעלה אותו למעלה. כי משם היא נבנית לזיווג פב"פ עם ז"א. ומי שרוצה לעלות עליה להשיגה למעלה מאותיות, היא משפילה אותו למטה ממנה, ואין לו חלק בה. כי כשהיא למעלה באו"א עליון אין בה השגה. ומשום שיעקב נודע בה, מבחינתה שלמטה מאותיות, לימד אותה לבניו, וציווה אותם שלא ירצו לעלות למדרגה שלמעלה ממנה. כי היא הכול, שכלולה מכולם, מלמעלה ומלמטה ומאמצע. כמ"ש, וזאת אשר דיבר להם אביהם. כלומר המלכות, שנקראת זאת, שדיבר להם שלא יעלו למעלה ממנה.
תקפו) הנביא שמכיר אותה, אמר לבעלי תורה וחכמי התורה, שהם עשירים בה, ששמחים בחלקם, שהשמח בחלקו הוא עשיר. אמר, כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו, אל יתהלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל הַשׂכֵּל וידוע אותי. במלכות, הנקראת זאת, ולא למעלה ממנה. דוד, שהיה יודע אותה, אמר, אם תחנה עליי מחנה, בזאת אני בוטח. וירמיה ראה אריכת הגלות, וס"מ ונחש וכל הממונים של שבעים אומות שיורדים על ישראל בריבוא רבבות, וראה הכתוב הזה שאמר הקב"ה, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, אמר הנביא, זאת אשיב אל ליבי על כן אוחיל, שבזכות שהמלכות הנקראת "זאת" עימהם בגלות ע"כ מצפה לישועה. ואשר לא שת ליבו גם לזאת, כתוב עליו, וכסיל לא יבין את זאת. וכן כתוב, וזאת ליהודה ויאמר, שמע ה' קול יהודה, כי משום שיהודה שמר מה שציווה אותו אביו, ע"כ זכה למלוכה, ודוד עלה בזכותה למלוכה, שטרח כל ימיו לתקן אותה.
תקפז) אמר רבי שמעון למשה, עליה כתוב, וזאת התורה אשר שם משה. בה הזהרת לישראל בשעת מיתתך, בה ברכת לישראל בכל שבט ושבט. כמ"ש, וזאת הברכה אשר ברך משה. ומשום זה ביארו החברים בעלי המשנה, שכתוב, זאת התורה אדם כי ימות באוהל, ואמרו עליה, מהו, כי ימות באוהל? אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, ואין מיתה אלא עוני, כי עני חשוב כמת.
תקפח) המלכות קורבן עולה ויורד. מצד העשיר היא עולה, מתעלה עליו, כי כל העשירים, כל הטוב שהם עושים, הכול לזכותם לעוה"ב, ושם היא עטרה על ראשם, וזהו מבחינת מה שהיא כתר על ז"א. בינוני, העובד כדי לזכות בשני עולמות, גם בעוה"ז. היא עימו מחצית השקל בעוה"ב, כגון מצה, שנחלקה, חציה תחת המפה לאפיקומן אחר הסעודה, וחציה לאכילת מצה לפני הסעודה. ומצד זה כתוב באסתר, מה שאלתך ויינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות, ותיעש. וזהו מבחינת מה שהיא באמצעו של ז"א בנקודת השורוק.
תחילת המלכות בב' מאורות הגדולים, בשווה עם ז"א, ששניהם הם ב' חצאי הגוף, כי ז"א מקבל חסדים מקו ימין דבינה, והמלכות מקבלת חכמה בלי חסדים מקו שמאל דבינה. ואז מאירה גם לחיצוניות, שהיא עוה"ז. ואז היא נבחנת למחצית השקל של חכמה בלי חסדים, ולרביעית לחג"ת, שעומדת באמצעו של ז"א מחזה ולמעלה. ואח"כ התמעטה המלכות עד לנקודה תחת יסוד דז"א, ואז יש לה רק חסדים בלי חכמה, ונבחנת למחצית השקל של חסדים בלי חכמה, ומאירה רק לפנימיות, שהיא עוה"ב. ולא לחיצוניות, שהיא עוה"ז.
מתחילה ממשיך המלכות בב' מאורות הגדולים, שאז מאירה לחיצוניות, שהוא עוה"ז. ואח"כ ממשיך אותה מבחינתה לאחר המיעוט שירדה לסוף ז"א, לנקודה תחת יסוד ז"א, שאז מאירה רק לפנימיות, שהוא עוה"ב. אז היא מחצית השקל מבחינת חסדים בלי חכמה המאירה רק לפנימיות. וזהו שמדמה אותה למצה, שחציה לפני הסעודה לאכילת מצווה, מחצית השקל מחכמה בלי חסדים, וחציה לאחר הסעודה לאפיקומן, מחצית השקל מחסדים בלי חכמה. וכמ"ש, עד חצי המלכות ותיעש. כי אי אפשר להמשיך ב' חצאי המלכות ביחד, אלא בזה אחר זה. וכן אין אפשרות לחצי המלכות העליונה להתקיים, להיותה בחיסרון של חכמה. וע"כ אפשר להתקיים רק חצי המלכות התחתונה, שהיא תחת יסוד ז"א. וכל המדובר כאן שהיא מג"ר דחכמה, שאינה מאירה בתחתונה. אבל ו"ק דחכמה מאירה גם בתחתונה. אמנם ו"ק דחכמה אינה מאירה לחיצוניות, שהוא עוה"ז.
תקפט) אבל מי שהוא עני, שממית עצמו בשבילה, כמו בחינתך משה, המלכות, קורבן יורד תחתיך, שנעשתה לנקודה תחת יסוד ז"א, שהוא בחינת משה. משום שמי שמשפיל עצמו בשביל השכינה, הקב"ה יורד עליו. וזה שאמר דוד, כי רם ה' ושפָל יראה. והנביא אמר, כי כה אמר רם ונישא שוכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון, ואת דַכּא ושפל רוח. שאע"פ שאני מרום וקדוש אשכון, הנה בשביל אותו שנעשה דכא ושפל רוח בשביל השכינה, כדי להעלותה משפלותה לעשותה עטרה לראשו, אני יורד לשכון עימו. ואחר שבעלה של השכינה, ז"א, יורד על האדם, היא יורדת מעל ראשו, ונותנת מקום הראש לבעלה, לז"א, והיא יורדת לרגליו של המלך, תחת נה"י שלו, המכונים רגליים. כמ"ש, השמיים כיסאי והארץ הדום רגליי, המלכות, הנקראת ארץ.
תקצ) מיום שיורש האדם הנשמה, הכלולה מהקב"ה ושכינתו, משעה ההיא נקרא בן. כמו שאמר דוד בספר תהילים, אספרה אל חוק, ה' אמר אליי בני אתה, אני היום ילדתיך. שזה נוהג בכל אדם בשעה שמשיג הנשמה.
תקצא) מהו, היום ילדתיך? הלוא היה מספיק שיאמר, בני אתה שילדתיך? אלא בשבילך אמר דוד ברוח הקודש, אני היום ילדתיך. אני, השכינה. היום, משה, ת"ת, שכתוב, הן עוד היום גדול, באותו שכתוב בו, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. וע"כ נקרא יום גדול. אתה קיימת בשכינה, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, הגוף. ובכל נפשך, הנשמה, כי חמישה שמות יש לה: נרנח"י. ובכל מאודך, בכל הכסף שלך. הקב"ה ושכינתו אינם זזים ממך, בכל אלו.
תקצב) אתה חשבת, שאפילו היו כל העולמות תחת רשותך, היית נותן אותם בכדי להקים השכינה בהקב"ה ולהמליך אותו בשכינתו, על כל הממונים של אוה"ע, ואח"כ להעלות אותו ושכינתו. הצורה שלך כלולה מכל מידות טובות, ובכל העולמות, ובמחנות מלאכים העליונים, והתחתונים, וכל ישראל.
תקצג) הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה. ומאחר שאתה בנו, על כל שחשבת בשביל אדונך, יקיים על ידך, ולא תזוז ממנו לעולם, אלא שתהיה בצורתו בכל. ואתה בזמן הגלות אתה נעלם מבני אדם. ואני, מעוה"ז, הנני שליח של הקב"ה, לומר דברים אלו לפניך. ואני מצווה ממנו, שלא לזוז ממך בכל עת ובכל שעה שאתה רוצה. אני וכל התַנאים והאמוראים של ישיבתנו מבקשים לך, קום והשלם מצוות אדונך.