תרנט) מתוך שנכללו ימין ושמאל בשם הקדוש בדרך כלל, בשמע ישראל ובשכמל"ו, צריכים אח"כ להוציא אותם בדרך פרט, בפסוקים ואהבת, והיה אם שמוע. אבל לא בדרך הייחוד, כי הייחוד הוא בפסוק ראשון בשמע ישראל, שיהיה ה' אחד בתפילין של ראש, ושמו אחד בתפילין של יד, ויהיה הכול אחד. כיוון שהייחוד הזה הסתדר הכול בכלל, מראש נקודה העליונה, חכמה, צריכים אח"כ להעיר מראש אור הראשון, חסד דז"א, שהוא ראשית מספירות ז"א.
תרס) הפרשה, ואהבת, ראשית הימין, ספירת החסד, לאהוב את הקב"ה באהבה של דבקות בו. ימין, חסד, מעורר אהבה. מי שאוהב את הקב"ה, הקב"ה מעורר אליו ימין שלו, ומקבלו באהבה. כל דברי העולם אינם תלויים אלא ברצון, רוח מושך רוח ומביא רוח. כמ"ש, אם ישים אליו ליבו, רוחו ונשמתו אליו יאסוף.
תרסא) כשהאדם מעורר אהבה אל הקב"ה, התעוררות הימין, אהבה, מתעורר בשלושה אופנים, כמ"ש, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. הרי כאן ג' אופנים, ואל תאמר, או זה או זה, שהרי לא כתוב, או בכל לבבך, או בכל נפשך, או בכל מאודך, אלא כולם צריכים, לב, נפש, כסף. אז הקב"ה מעורר אליו ימינו ומושיטו אליו, ומקבל אותו.
תרסב) וע"ז כתוב, נאום ה' לאדונִי שֵב לימיני. דוד המלך אמר אותו על מדרגה שלו, המלכות, כשהיא מתקשרת בימין. י"ג מצוות כאן בימין. ואהבת את ה' אלקיך, אחת. בכל לבבך, שתיים. בכל נפשך, שלוש. ובכל מאודך, ארבע. ושיננתם לבניך, חמש. ודיברת בם, שש. בשִבתך בביתך, שבע. ובלכתך בדרך, שמונה. ובשוכבך, תשע. ובקומך, עשר. וקשרתם לאות על ידך, אחד עשר. והיו לטוטפות בין עיניך, שתיים עשרה. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, הרי שלוש עשרה.
תרסג) י"ג מצוות אלו תלויים בימין, והשמאל נכלל בימין, וכן צריך להיות. ובכל זמן שהשמאל מתעורר, הימין מתחיל בו תחילה. ומשום זה אם זוכים, השמאל נכלל בימין. ואם לא, הימין נכלל בשמאל, והשמאל שולט. כמ"ש, אם בחוקותיי תלכו, שכתוב, אם, בתחילה. ובכל מקום, השמאל מתעורר באהבה, בימין, ואח"כ מתגבר דינו כמו שצריך. וכך צריך להיות בכל מקום.